"אני מקיים מצוות, לומד תורה ומתפלל אבל מרגיש כמו רובוט"

זה כאב שנוגע ביהודים רבים. תחושה של יהדות שורדת. למעשה לא חסר אצלם דבר וכלפי חוץ הם נראים יהודים החרדים לדבר השם, אבל בפנים הכל יבש. אין התלהבות.

ישנם יהודים רבים אחרים שאפילו לא כואבים את העובדה שהיהדות שלהם נראית בצורה כזו - יהדות מבית אבא. כאלה שקיום המצוות אצלם קיים רק בכח האנרציה אבל מעולם לא עצרו להתבונן ולהפוך את קיום המצוות למשהו חי ומאיר משלהם. ואם נודה על האמת, בפרטים מסוימים כל אחד מאתנו מתנהג כך.

האם זה חייב להיות כך? יש דרך להשתנות אחרי עשרות שנים של חיי יהדות כאלו?

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאלף על מנוע הבערה הפנימי הקיים בכל אחד מאתנו שבהתבוננות קלה נוכל להניע אתו את קיום המצוות שלנו ולהתחיל להתרגש מהן. שיעור חובה לכל יהודי