מה יש לדרום אפריקה מאיתנו??? במהלך ההקלטה התבשרנו שגופותיהם של שלושה חטופים נוספים הוחזרו לישראל, ואודיה התפרקה ובצדק. וגם וים ונדרס זה כמו כוסברה אפשר לאהוב, אפשר לשנוא אבל קשה לשמור על אדישות, ובארה"ב עכשיו כבר עושים מסיבות גירושין עם רשימת מתנות והכל...

למרות הכל, נתן לא עמד בזה וראה את טקסה המשואות הממלכתי, אודיה חזרה לטקסט מכונן מ-1974 "הזמנה לבכי" של ארנון לפיד בן קיבוץ גבעת חיים איחוד, אודיה רוצה שתכתבו ספר שמתחיל במשפט "כשאיני יודעת את נפשי, אני מתקשרת לחברי הטוב, דטנר..." למה אנחנו דוחים ודוחות הצעות ליווי של חברות ובני משפחה לבדיקות רפואיות, ושני שירים יפים. אחד של ט. כרמי והשני של אורית וולף. 

יהיה קשה מאוד לציין את יום העצמאות השנה, נתן סבא מצטיין ומצא מקום לערוך יום הולדת לנכד, סוף-סוף דיברנו על הסרט המומלץ "אנטומיה של נפילה" וגם שיר מאת המשוררת איה רוזנווסר רבין. 

גם בימים כתיקונם מחזור החדשות בישראל לא בדיוק זורם לאט ובנחת. אבל בזמן מלחמת חרבות ברזל, בוודאי תוך רבע שעה ה"חדשות" הופכות "ישנות. הסטודנטים המפגינים בקולומביה מרגיזים את נתן, על רקע ההזמנה של נשיא צרפת לזמרת שמוצאה ממאלי, להופיע באולימפיאדה, מי יכולה להיחשב "בת המקום"? בעקבות דבריו של חן אביגדורי, שאשתו ובתו שוחררו משבי חמאס, על מה אפשר לצחוק? הבינה המלאכותית כבר יוצרת שיר בהפקה מלאה מאפס, ואודיה נזכרה בשיר שהולם את מצבנו. 

ירדנה ארזי ואודיה קורן מספרות זו לזו סיפורים על עצמן. הילדות, הקריירה, ההורים ומה לא. ברקע של כל סיפור, התנגן גם איזה שיר, שצליליו תמיד מחזירים אותנו לאותו רגע, לאותה תחושה...

פלייליסט של כל השירים (ועוד כמה שלא הספקנו) בקישור כאן

ענבל איננה, אז נאלצנו להסתדר לבד, והאמת היה די נחמד...

השנה הטקסטים של ליל הסדר היו לנו קשים. עשו טובה, צריך להפסיק לספר על הקושי שלי מול מי שבאמת איבד את היקר לו מכל, איבדנו את היכולת לדבר עם זרים וגם המלצה חמה על "טאבו" של חנוך דאום בכאן 11. 

**לבקשת נתן, ענבל בחרה אולדיז להרגיע את הנפש. 

נתן חגג יומולדת, איך התמודדנו עם התקיפה האיראנית, ועם תגובת הנגד שלנו, פרידה מנעמי פולני שהלכה השבוע לעולמה כולל העצות שלה לאריכות חיים, וגם היקום אומר לאודיה "השמנת"

אודיה הייתה באזעקה במלון באילת, נתן אהב מאוד את הסדרה "ברלין בלוז" ביס, רק יש הבדל בין אנטישמיות של לפני 7 באוקטובר, לזו של אחרי. גד קינר תרגם ברכה ליום התיאטרון העולמי וגרם לנו לחשוב על הייחוד ושוני של כל אחת ואחד, אודיה בתקופת ההמתנה לתשובה של בדיקה רפואית, ואיפה "נשים את הראש" באופן מטאפורי. 

כל הפרשנים מבטיחים שיהיה ממש הרבה זמן להגיע למקום בטוח אם יישלח עלינו טיל בליסטי מאיראן. אודיה תמיד בודקת איפה היציאה הקרובה, ונתן גילה שעכשיו גם הוא חושב על דברים כאלה. שוב אירחנו ילד יומולדת. 

היה עדכון מיוחד (שחתכנו החוצה) עם מסקנות התחקיר הצבאי על הרג מתנדבי ה-WCK. תהינו אם נזיפה משפיעה על הקריירה (הצבאית ובכלל) ובעקבות הסלידה המשותפת ממתיחות אחד באפריל, אודיה גילתה לראשונה שנתן היה כוכב של סרט מתיחות!!! ("מתיחה בעיניים" שעשו יחד דטנר וקושניר).

נתן מוטרד מזה שמצב הפלסטינים (הבלתי מעורבים) לא מטריד אותו, ואודיה לא יכולה לחשוב על אחרים עד שיחזרו כל החטופים והחטופות. שוב אנחנו מתנת יום ההולדת של מישהי - הפעם רק ברכה משודרת וביצוע מעולה של נתן ל"אהבה בת 20", ואודיה לא מבינה למה אנחנו כל-כך נגד זה שכולם "יתקפלו"?