הדף היום מוקדש לע"נ רס"ב (במיל') אילון וייס, אח של ציפי חורי, אחת הלומדות של הדרן. אילון הקפיד ללמוד דף יומי גם בזמן הלחימה. יהי זכרו ברוך. 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה אבריק ויוסי רוזנפלד לע"נ לאה בת רב יהודה לייב חייקל וחיה מאשה.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ הענע בת יצחק נחמיה.

הלימוד היום מוקדש לע"נ שמונת החיילים שנהרגו אתמול בעזה ולע"נ יאיר רויטמן שנפצע לפני כמה ימים ומת מפצעיו. 

חוכר אינו יכול לשתול משהו שיחליש את הקרקע או שלא יגדל מחדש למשך שבע שנים, כגון פשתן או לחתוך עץ שקמה, אלא אם כן הוא יעבד את הקרקע במשך שבע שנים. אביי ורבא חלוקים בדעתם אם החוכר מקבל שבחת עץ השקמה. רב פפא עבד כחוכר לגידול מאכל בהמה, אבל במקום זה גדל עץ דקל. הוא רצה לקבל כסף עבור השבחת העץ כשעזב את השדה, כיוון שהעץ מנע ממנו מלשתול דברים אחרים, אבל רב שישא נכנס איתו לוויכוח ובסוף פסק שהוא יכול לקבל את הדמים שהיאה מקבל אם קצץ את העץ ולא הערך של העץ עצמו. מובא מקרה דומה נוסף, אך מכיוון שהעץ צמח על הגבול, שם לא היו שותלים דבר, החוכר לא קיבל כסף עבור השבחת העץ כי לא גרם להפסד בשבילו. רב יוסף היה לו שתל שעבד בשדה שלו ונפטר והשאיר חמישה חתנים שרצו כולם להחליפו. אבל רב יוסף איים עליהם לעזוב את אדמתו כי הוא לא רצה חמישה אנשים שיעבדו את הקרקע, כיוון שכל אחד יחשוב שהאחר יעשה את העבודה ואף אחד לא יקח אחריות מלאה. אם נוטע אומר "אם אגרום נזק לבעל הקרקע, אעזוב בלי לקחת השבח", האם הנוטע מוותר על כל השבח שהשביח, או שזהו מקרה של אסמכתא? מובא מקרה של שתל שעזב באמצע העבודה כדי לעלות לארץ ישראל. רב פפא בר שמואל ורבא חלוקים בדעתם אם הוא יכול לקבל את כל השבח כפי האחוז שהוא היה אמור לקבל (50%), או שעליו לפצות את הבעלים על הפסד שלהם, כיוון שעכשיו הבעלים יצטרכו למצוא אריס שיסיים את העבודה. רב אשי הבין את הפסיקה בצורה אחת, אבל רב אחא הטיל ספק בהבנתו.

בעלי קרקעות הסמוכים לנהר צריכים לכרות את כל העצים לאורך שפת הנהר כדי לאפשר למושכים את הספינות מקום לעבוד. מסופר סיפור על רבה בר רב הונא שסירב לכרות את עציו. למרות שטענותיו היו מוצדקות, רבה בר רב נחמן עבר בלי לבדוק את המצב כראוי והורה לכרות אותם. רבה בר רב הונא קילל את רבה בר רב נחמן והקללה התגשמה. מאילו אחריות קהילתית תלמידי חכמים פטורים ובאילו הם חייבים? אלו שנהנים מנהר או מתעלה צריכים לשאת בהוצאות התיקון אם זה משפיע ישירות על השדה שלהם. לשכן יש זכות לרכוש את הנכס הסמוך לביתו/שדהו ואף לכפות על מי שקונה אותו למכור לו. דין זה נלמד מהפסוק בדברים ו:יח "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". הגמרא דנה בפרטי דין זה. באילו נסיבות דין זה אינו חל? אם השכן אינו רוצה לרכוש את הקרקע, מי מקבל עדיפות גבוהה יותר לרכוש אותה?

אם חוכר קיבל שדה לזרוע משהו מסוים, האם החוכר יכול לשנות ולזרוע משהו אחר? השאלה הזו תלויה בכך אם השינוי יזיק לשדה לטווח הארוך. רבן שמעון בן גמליאל חולק על החכמים ואוסר כל שינוי. הגמרא מציעה הסברים אפשריים לדעתו. ההסבר הראשון נדחה אך השני מתקבל. רב יהודה מלמד את רבין שלוש הלכות/עצות בנוגע לשדות. ניתן לגנוב שחלות הצומחות בין צמחי הפשתן, מפני שהיא פוגעת בצמיחת הפשתן. הוראה אחרת עוסקת בעצים הצומחים על גבול בין שני שכנים, ומבהירה למי הזכות לאכול את הפירות ובמה זה תלוי. בנוסף, הוא ממליץ שלא לקנות שדה קרובה לעיר. ישנן מקורות סותרים לגבי עניין זה - אם עדיף לקנות שדה קרוב לעיר או לא. מקור אחד אומר שזה יביא עין הרע, כי הקירבה לעיר עלולה למשוך קנאה. מקור אחר טוען שזה עדיף מכיוון שזה נוח, ומאפשר גישה קלה יותר. הפשרה בין המקורות תלויה בכך אם אדם הקים חומה סביב השדה, שמונעת מאנשים לראות את השדה. פסוקים מדברים כח:ג',ו' בדבר הברכות שיבואו על האדם בעיר, בשדה, בבואו ובצאתו, נדרשים לעצות והמלצות שונות. חמישה הסברים מובאים לפסוק בדברים ז:טו "והסיר ה' ממך כל חולי" על מנת לפרש את משמעות המילים "כל חולי". רב אומר שזה מתייחס לעין הרע. שמואל אומר שזה רוח שנכנסת לגוף. רבי חנינא אומר שזה הקור. רבי יוסי בר' חנינא אומר שזה צואת האף והאוזן. רבי אליעזר אומר שזה כיס המרה. אכילת לחם ומים בבוקר מונעת מחלות של כיס המרה. מייחסים שלוש עשרה דברים טובים שקורים למי שאוכל לחם בבוקר, דבר שממחיש את חשיבות הנוהג הזה לשמירה על הבריאות. ניתנת עצות לגבי אלו שמודדים קרקעות. יש להיות מדויק, מכיוון שכל חלקת קרקע, גם קטנה, ניתן לנצלה לשתילת דבר חשוב כמו כרכום. יש להשאיר ארבע אמות של קרקע בלי לזורעה ליד אמת המים, אך מכיוון שזה רק לשימוש של אינדבידואלים, ניתן למדוד על פי השערה, ואפילו פאם יש פחות מארבע אמות. עם זאת, בקצה השדה הסמוך לצידו של הנהר, יש להשאיר ארבע אמות של שטח לשימוש הרבים ולשער זאת בנדיבות. בעלי קרקעות הסמוכים לנהר צריכים לכרות את כל העצים לאורך גדות הנהר כדי לאפשר לאלו שמושכים את הסירות שטח לעבוד.

הדף היום מוקדש ע"י ג'יל וג'ף שיימס לע"נ זאב וולוול בן ראובן וחנה.

מי שחכר קרקע מחברו וארבה או שדפון הרסו את היבול - באלו מקרים יכול החכר לשלם פחות ממה שסוכם? יש מספר חישובים תיאולוגיים, שרובם מגנים על בעל הקרקע. למשל, במקרה שהחוכר נטעע דבר אחר ממה שסוכם, בעל הקרקע יכול לטען שמאחר שהתפלל על מה שסוכם ולא על מה שנטע, אולי הגדלים היו נשמרים. דינים של גאולת שדה אחוזה מובאים כדי להקשות על הדינים הבסיסיים הדינים לגבי שדפון, אך הקושי נפתר. שמואל פסק שהפטור לחוכר הוא רק אם הוא זרע בשדה, כי אפילו אם יש מכת מדינה, בעל הקרקע יכול לטעון שאילו היה זורע, אולי שדה שלו היה ניצול בגלל זכויותיו. איך שונה זה מהמקרה של רועה שעזב את העדר והעדר נתקף על ידי אריה או זאב, שבית דין בודקים אם הרועה היה מסוגל להציל העדר? במקרה של הרועה, אין חישוב שאולי היה קורה נס בזכות הבעלים. כמה פעמים חוכר חיב לנטוע מחדש את השדה באותו עונה אם ארבה או אסון אחר החריבו? זה תלוי במחלוקת בין רבי לרבן שמעון בן גמליאל לגבי חזקה, אם היא בשתים או בשלש פעמים? אם הצמחים כלל לא צמחו צריך לנטוע שוב, עד סוף העונה. מתי סוף העונה? רבי יהודה סבר שחוכר שהתחייב לשלם בכסף ולא בתבואה, אינו מנכה גם אם יש מכת מדינה. אך רבא אמר שאין פוסקים כרבי יהודה. החוכר משלם מן היבול של אותה שדה גם אם יותר טובים או גרועים ממה שיש  בשוק.

רבא דן בסוגיות נוספות הנוגעות להיתר עיסקא. אם חוכר המשלם סכום קבוע לבעלים אסור להחליט שלא ינכש עשבים בשדה, מסיבות שונות המוזכרות במשנה ובגמרא. אם אריס מתחייב לאחוזים מהיבול והיבול ממש מעט, האריס אינו נושא באחריות. אך יש סכום מינימום. מהו הסכום הזה? הגמרא עוברת למספר הלכות הנוגעות לשיעורים בתחומים אחרים של ההלכה כולל בדיני טומאה, ובפרט אלה שרבי ינאי נוקט בהן עמדה. מי שעובד בקרקע של אחר כחוכר והגיע ארבה או שדפון ההורס את היבול - באלו תרחישים החוכר יכול לשלם פחות מהסכום שהוסכם מראש?

אם אריס או חוכר מסכים לעבוד בשדה שבו עובר נהר והנהר התייבש, האם יכול האריס לנכות מן התשלום לבעלים, כאשר העבודה קשה יותר מכפי שצפוי? במה זה תלוי? אם מתחייב האריס לשלם לבעלים אחוז מסוים מן היבול ואז מחליט שלא לעבוד בקרקע, עדיין צריך לתת לבעל הקרקע לפי האחוז שסוכם, חושב לפי מה שהיה אמור השדה להוציא. רבי מאיר אומר שהוא דורש לשון הדיוט ובכך הגיע לדין זה. ישנן מספר פרשנויות למשמעות הדבר וישנם מקרים אחרים מובאים כאן בסוגיה שבהם עקרון זה מופעל. אם אריס אמר: "אם לא אעבוד בקרקע אשלם לך אלף זוזים". ישנם חילוקי דעות האם זה תקף או לא, שכן נראה שזו הייתה רק הגזמה, דין אסמכתא.

אם המשכיר טוען שהשוכר עדיין לא שילם שכר דירה והשוכר טוען ששילם, השוכר נשבע ופטור מתשלום. אם חוזה שכירות נכתב על מספר שנים מסוים של שכירות, אך לא צוין תאריך התחלה/סיום, למרות שהחוזה בידי השוכר, מכיוון שלמשכיר יש חזקת בעלות על הקרקע, אם המשכיר והשוכר חלוקים על תאריך סיום החוזה, המשכיר נאמן. מדוע מקרה זה שונה ממצב שבו המלווה מציג שטר חוב ללווה הטוען ששילם מחצית? אם אחד משאיל כלי לחברו לשימוש כל עוד הוא "במצב טוב" לנצח, החבר יכול להמשיך ולשאול אותו מספר פעמים, אפילו לאחר שהחזירו, אבל בתנאי שביצע קניין סודר לגבי הסדר השאלה. רבא ורב פפא דנים במקרים נוספים שבהם אחד השאיל פריטים לאחר לצורך שימוש ספציפי - מה כלול בכל ביטוי? אם אחד שוכר בית לאחר, והבית קורס, המשכיר חייב לספק בית אחר. באילו דרכים הוא חייב להיות זהה לבית המקורי ששכרו? הפרק התשיעי מתחיל בדיני אריסים וחכירים. הציפיות בנוגע לאופן שבו יעבדו בשדה תלויות במנהג המקומי. אילו עלויות יכוסו על ידי בעל הקרקע ואילו על ידי האריס? 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י ג'וי בנטר לע"נ מרים קווינט דויד.

הדף היום מוקדש ע"י בת שבע פוה לע"נ משפחתו של אביה שהגיעו לאושוויץ כמה ימים לפני שבועות. אמו בתשבע, ובנה ובתה, משה משל ואדל נרחצו שעות לאחר שהגיעו לשם. 

הדף היום מקודש לנועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, שלומי זיו ואנדריי קוזלוב ששוחחרו מהשבי ולעילוי נשמת לוחם ימ"מ ארנון זמורה שנהרג במבצע. אנו מתרגשים היום על החזרתם -  ואבלים על מותו של ארנון ומתפללים להחזרתם בשלום של שאר החטופים.

האחריות לקבוע מזוזה היא על השוכר, והשוכר לא יכול להוריד את המזוזה בעת עזיבתו, אלא אם כן הבית שייך ללא יהודי. הגמרא מסבירה את הדין במשנה - באיזה מקרה מדובר שהזבל שייך לבעל הבית. מדובר בבית בהשכרה ובזבל הנכנס לחצר מבהמות הנכנסות לחצר ששייכים לבעל הבית כי שכירת בית סתם אינה כוללת את החצר. הסבר הזה למשנה נתמך בדעתו של רבי יוסי בן רבי חנינא, שפריט הנכנס לחצר של אדם נקנה לבעל הבית, אפילו ללא ידיעתו. שלשה מקורות תנאיים מובאים כדי להקשות על דעתו של רבי יוסי בר' חנינא. המשנה דנה באדם ששוכר לשנה והשנה נקבעת כשנת עיבור, האם שכירת החודש הנוסף כלולה במחיר המקורי או שהשוכר צריך לשלם לעוד חודש? זה תלוי בכך אם ההסכם היה לחודשים או לשנה. אם בהסכם הוזכרו גם חודשים וגם שנים, המשנה קובעת שיחלוקו. אבל רב חולק על דין זה והגמרא מביאה שלוש שעות של תנאים בנושא. 

אם נהר עקר עץ והניח אותו בשדה של אדם אחר, האם הבעלים יכול לקחת אותו בחזרה? ומה אם מישהו נטע עץ על נחלתו של אחר בלי ידיעת הבעלים? האם זה שנטע מקבל תשלום על עבודתו וכמה? האם הדין יהיה זהה לגבי בית שנבנה בחורבתו של אחר בלי ידיעת הבעלים? כמה הודעה מוקדמת צריך משכיר לתת לשוכר להוציא אותו מביתו? התשובה תלויה בעונת השנה (המושפעת מהיצע וביקוש), אם היה זה בעיר או בכפר, אם זה היה חנות או מגורים, ואיזה סוג של חנות זה היה. מהם המקרים החריגים לכלל שבהם לא נדרשת הודעה מוקדמת?