גאווה היא מידה מגונה ביותר, עד שהקב"ה אומר על הגאוותן "אין אני והוא יכולים לדור", וכפי שאומר הפסוק "תועבת השם כל גבה לב". ואילו ענווה היא מהמידות הנשגבות והנעלות ביותר.

אך הבעל שם טוב בתורתו מלמד אותנו על סוג ענווה הרסנית ועל גאווה חיובית ובריאה שחיונית לכל אחד מאתנו במיוחד בראשית עבודת השם.

זו הייתה סיבת כישלון המרגלים ומנגד, הצלחתו של כלב בן יפונה לעמוד בנסיון ולהישאר דבק באמונתו בהשם ובכוחם של עם ישראל.

הרב אשר פרקש בשיעור מיוחד על גאווה חיונית בקשר עם פרשת שלח.