הפודקאסט של יד ושם

בספרו 'זמן שאול' הקדיש פרימו לוי פרק בשם "מלך היהודים של גטו לודז' " למי שעמד בראש מועצת היהודים בגטו מרדכי חיים רומקובסקי. בין היתר כתב: "סיפורו של רומקובסקי לא תם ולא נשלם, הוא הרה שאלות יותר מאשר בכוחו לספק תשובות... הוא צועק ותובע פירוש... אך הפירוש אינו פשוט". האם היה אדם תאב שלטון שמסר את בני עמו, או מנהיג שאחראי להצלתם של כעשרת אלפים יהודים? הפעם ב 'עושים זיכרון' על נדבר על דמותו ופעולותיו של מרדכי חיים רומקובסקי, אחת הדמויות השנויות ביותר במחלוקת, מי שעורר זעם ואנטגוניזם רב, אך גם מי שעמד בראש הגטו ששרד במשך הזמן הארוך ביותר ושממנו שרד המספר הגדול ביותר של יהודים.
אורחת בפרק: ד"ר מיכל אונגר, היסטוריונית, חוקרת שואה ומחברת הספר 'לודז': אחרון הגטאות'.

ריה הנס, היתה ניצולת שואה, ילידת סלובקיה אשר עלתה לארץ כמה שנים לאחר סיום המלחמה. אישה צעירה בת 29, אם לילד קטן, בהריון עם ביתה השניה, אחות מוסמכת במקצועה. בנובמבר 1950 היא הועמדה למשפט בבית הדין המחוזי בתל אביב בגין עברות שביצעה בעת ששמשה כקאפו בתת מחנה B3 בבירקנאו. החוק לפיו נשפטה, היה החוק הראשון שהתקבל במדינת ישראל אשר עסק בשואה- 'החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם' המאפשר העמדה לדין של מי שנחשד בסיוע לנאצים בתקופת השואה. עם קבלתו החלה עבודה נמרצת על עשרות תיקי חקירה שנפתחו במשטרת ישראל - כתוצאה מתלונות של ניצולי שואה שתבעו להעמיד לדין את מי שהיו בעלי תפקידים מטעם הנאצים בגטאות ובמחנות. הפעם ב- 'עושים זיכרון' הפודקאסט של יד ושם נבחן איך מתמודד החוק הפלילי במדינה מתוקנת עם עבירות ומעשים שבוצעו בזמן אחר ובתוך "הפלנטה האחרת" ובמקרה של 'מדינת ישראל נגד רעייה (ריה) אליאס הנס'.
אורחת בפרק: ד"ר רבקה ברוט, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומחברת הספר "באזור האפור: הקאפו היהודי במשפט".

בתקופת השואה הפעיל המשטר הנאצי מערך נרחב של משתפי פעולה, ביניהם גם יהודים שהיו בעלי תפקידים מטעם המשטר הן בגטאות והן במחנות. בזמן ששיתוף פעולה עם האויב נתפס, הן על ידי החברה והן על ידי המערכת המשפטית כמעשה של בגידה, עולה השאלה כיצד צריך להתייחס למשתפי פעולה יהודיים בתקופת השואה. המשמעות של מעשיהם הייתה מצד אחד הרעת מצבם של חלק מן היהודים אולם, מן הצד השני, דרך להצלת חייהם וחיי משפחתם. אבל האם ניתן לקדש את ערך החיים בכל מחיר? האם ניתן לשפוט היום מעשים פליליים לא מוסריים, במציאות בה המוסר האנושי קרס ואלימות היתה דרך חיים? הפעם ב"עושים זיכרון" הפודקאסט של יד ושם נקדיש שני פרקים לנושא המורכב של יהודים שנחשבו למשתפי פעולה, בעלי תפקידים מטעם הנאצים - בגטאות וביתר שאת במחנות. בפרק זה נדון בשאלות מי הם היו, באיזו מציאות הם פעלו, מה היו הדילמות שליוו את פעולותיהם, ומה היו ההשלכות של מעשיהם.
אורחת בפרק: ד"ר רבקה ברוט, מרצה בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומחברת הספר "באזור האפור: הקאפו היהודי במשפט".

לאחר 20 שנות שתיקה בנוגע לחוויותיו בתקופת השואה, הקריא ז'אן אמרי בתסכית הרדיו של דרום גרמניה את המסה הראשונה שכתב אודות חיי האסיר במחנה- "אינטלקטואל באושוויץ". בתוך שנתיים השלים את חמש המסות שהרכיבו את ספרו "מעבר לאשמה ולכפרה- ניסיונותיו של אדם מובס לגבור על התבוסה". אמרי, נולד בוינה שבאוסטריה בשם הנס חיים מאייר. על-פי ההלכה הוא לא היה יהודי. הוא לא הגדיר עצמו יהודי. אך מכיוון שאביו היה ממוצא יהודי, הגרמנים ראו בו יהודי. הוא גלה מארצו, עונה, נשלח לאושוויץ ולמחנות נוספים, מהם, במובנים רבים, הוא מעולם לא הצליח להשתחרר. עדותו אודות האדם במחנה, קריסת הערכים והמוסר, וניסיונותיו לגבור על התבוסה, היא מן העוצמתיות והמרתקות שנכתבו אודות אושוויץ.
אורחת בפרק: ד"ר נעמה שי"ק, היסטוריונית, חוקרת שואה ומתמחה בחוויה הנשית באושוויץ ובהגות אודות המחנה. מנהלת המחלקה לפיתוח למידה מקוונת בבית הספר הבין לאומי להוראת השואה ביד ושם.

במשך שנים רבות הניצחון במלחמת העצמאות יוחס רק לדור הצעיר של ילידי הארץ. אולם שני שליש מהכוח הלוחם בחלקה השני של המלחמה - לאחר הכרזת העצמאות והסרת מגבלות העלייה של הבריטים, הורכב מניצולי שואה. מי שרק שנים ספורות קודם לכן חוו טראומה בלתי נתפסת, שנותרו בודדים ממשפחותיהם, מקהילותיהם, ובחרו בדרך הקשה יותר - לארץ ישראל.
אלו שכונו אבק אדם, ונתפסו כמי שהלכו כצאן לטבח, נלחמו שכם אל שכם עם בני הארץ על מדינה שעוד לא הכירו ואת שפתה לא דיברו. נלחמים לצד סיוטי העבר, ללא בית ומשפחה בעורף.
הפעם ב'עושים זיכרון' על הקשיים הייחודיים של ניצולי השואה בקשה ובארוכה במלחמות ישראל, ועל 144 חללים של מי שהיו נצר אחרון למשפחותיהם. במרכז הפרק יעמוד סיפורו של פנחס גרינברגר, ניצול אושוויץ וצעדות המוות- אחד מן הלוחמים במלחמה זו.

שמרקה קצרגינסקי היה אמן ומוזיקאי מוכשר ותוסס אשר הוביל קבוצת אמנים צעירה בשם"יונג וילנע"-וילנה הצעירה. חבר נוסף בקבוצה היה מי שיתפתח להיות גדול משוררי היידיש- אברהם סוצקבר. פרוץ המלחמה והפלישה של גרמניה הנאצית לוילנה שינו את חייהם ואת יצירתם מן הקצה אל הקצה, והובילו אותם לקחת חלק במשימת חייהם- הצלת אוצרות הרוח היקרים ביותר של העם היהודי. הם היו חלק מבריגדת הנייר- מחתרת שנאבקה להצלת אוצרות הרוח של וילנה ולחבל בפעולותיו של כוח המשימה המיוחד של האידאולוג הנאצי אלפרד רוזנברג. הפעם בעושים זיכרון על סיפורה של בריגדת הנייר בגטו וילנה. אורח בפרק פרופ' דוד פישמן מהסמינר היהודי-תיאולוגי בניו-יורק

האזנה נעימה!

בשנים שלאחר המלחמה בחרו למעלה ממאה חסידי אומות העולם להמשיך ולקשור את גורלם בגורלו של העם היהודי, ולבנות מחדש את חייהם כאן בישראל . בחירה זו לוותה באתגרים וקשיי השתלבות שונים הכרוכים בשפה, תעסוקה, מנטאליות שונה ולעיתים אף חיים בבדידות. סיפוריהם לרוב לא היו מוכרים כאן בארץ, ומקום קבורתם של חלקם לא היה ידוע. הפעם בעושים זיכרון, נקדיש את הפרק לחסידי אומות העולם שחיו בישראל ועל פרוייקט 'חסד אחרון' של יד ושם ושירות הביטחון הכללי שנרתם לחשיפתם ולהנצחת סיפוריהם. את הפרק מלווים דבריו של גרשון פינצ'בסקי איש השירות לשעבר וכיום מדריך במחלקת צה"ל וכוחות הביטחון ביד ושם, מי שיזם ומנהל את הפרויקט החשוב הזה.

ב- 28 בספטמבר 1941 פורסם צו גרמני שהורה על יהודי קייב והסביבה לאסוף בגדים וחפצים ולהתייצב בצומת לא הרחק מתחנת הרכבת המקומית. השמועות בעיר היו על גירוש ויישוב מחדש, אולם זו הייתה רק אשליה. הם הוצעדו לעבר שורה של גאיות- שם הם נורו במשך יומיים. על פי דוח עדכני, ב 29 וב 30 בספטמבר 1941 נרצחו 33,771 יהודים על ידי כוחות גרמנים בסיוע יחידות משטרה מקומיות. . לאורך המלחמה כולה נרצחו ב בבי-יאר, שהיה גיא ההריגה הגדול ביותר, כ- 100,000 יהודים, צוענים, פרטיזנים ולאומנים אוקראינים. דינה פרוניצ'בה היא מהמעטות ביותר ששרדו את האירוע הנורא הזה- וזהו הסיפור שלה.

אורח בפרק: ד"ר קרל ברקהוף הוא חוקר בכיר במכון NIOD ללימודי מלחמה, שואה ורצח-עם באמסטרדם, הולנד. דבריו יובאו בקריינות עברית.

ב24 בדצמבר 1941, צלם גרמני, קצין אס-אס, תעד רגע נדיר וכמעט בלתי אפשרי. הוא צילם תמונה משותפת שלוש נשים צעירות, יהודיות, חברות תנועת החלוץ דרור, במסיבת חג המולד במטה הגסטאפו בגרודנה. כל אחת מהן קיבלה עותק מן התמונה- עותק אחד אבד, עותק שני הוחרם והביא ללכידתן של שתיים מהן ושילוחן לאושוויץ העותק השלישי שרד. בזכותו, אנו נחשפים לסיפור גבורה יוצא דופן של שלוש קשריות- לונקה קוז'יברודסקה, תמה שניידרמן ובלה חזן, שחיו במשך תקופה ארוכה בזהויות שונות וסיכנו את חייהן פעם אחר פעם כדי לפרוץ את חומות הבידוד וחוסר הוודאות אשר נכפו על הקהילות היהודיות בתקופת השואה. הן העבירו ידיעות, הצילו אנשים והבריחו מזון, נשק ותחמושת לחברי המחתרת בגטאות השונים.
אורחת בפרק: גב' נעמה גליל, היסטוריונית ומנהלת פרויקטים באגף הנצחה וקשרי קהילה ביד ושם.
את הפרק מלווים ציטוטים מספרה של בלה יערי-חזן "קראו לי ברוניסלבה" בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

האזנה נעימה!

בצלאל (צאלק) פרחודניק היה שוטר יהודי בגטו אוטבוצק והיה שותף לאקציה בה גורשו כ 8,000 מיהודי העיר, ביניהם גם אישתו אנה ובתו אטלי. צאלק, שהיה בטוח כי הן יהיו מוגנות, הוציא אותן מן המחבוא בו הסתתרו ולקח אותן לכיכר השילוחים, בה הועלו על הרכבת ונשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. צאלק נותר לבדו, אכול רגשות אשם ולאחר כמה חודשים, בעת ששהה במסתור בצד הארי של ורשה, הוא כותב וידוי, כתב אשמה נוקב, יומן- אותו הוא מקדיש לאשתו ובתו. הטקסט אותו כתב צאלק הוא אחד מן היומנים הגרפיים, הכנים והמטלטלים ביותר ששרדו מתקופת השואה. הפעם בעושים זיכרון: על 'התפקיד העצוב של התיעוד- יומנו של בצלאל (צאלק) פרחודניק'.אורח בפרק: פרופ' עמוס גולדברג, ראש מכון המחקר ליהדות זמננו, מרצה בחוג להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטה העברית ומחבר הספר 'טראומה בגוף ראשון: יומני יהודים בתקופת השואה'.היומן פורסם ע"י הוצאת 'כתר' בשנת 1993.