חכמים למדו כי ישנה קדושה בעצי הסוכה. על איזה חלק בסוכה חלה הקדושה, ומה אופיה של קדושה זו? האם קדושת הגוף יש כאן, או קדושה מיוחדת , קדושת המצווה? ומדוע דווקא בסוכה אנו מוצאים מושג של קדושה, שאינו קיים בחפצי מצווה אחרים כמו מצה או שופר?

סוכה שנבנתה מבעוד מועד שלא לשם סוכות, האם ניתן לשבת בה? ומה דין סוכה העשויה מראש במקום שבו ידוע שבמשך חלק משעות היום לא תהיה ראויה לישיבה? על שתי השאלות הללו, ועל הקשר האפשרי ביניהן, בפרק זה.

רבותינו האחרונים דייקו ממקורות שונים כי ישנה מצווה עצמית לבנות סוכה - מעבר לחובת הישיבה בה. מנין יכולה לנבוע חובה כזו, ומה הוא הערך העצמי שיכול להיות לעצם בניית הסוכה, מעבר להיותה הכשר עבור מצוות הישיבה בה במהלך החג? האם ישנו חיסרון אצל יהודי שעם כניסת החג מוצא סוכה לשבת בה, מבלי שטרח לבנותה מבעוד יום?

חכמים למדו שבליל יו"ט ראשון של חג ישנו חיוב אכילה מיוחד בסוכה. מה אופיו של חיוב זה? כיצד הוא מתחבר אל מצוות הישיבה בסוכה שבמשך כל שבעת הימים?

כיצד יש להתייחס למצוות הישיבה בסוכה: האם מדובר על מצווה חיובית או קיומית? האם כל פעולה ופעולה שעושה האדם בסוכה נחשבת למצווה בפני עצמה, או שיש כאן יחידה ארוכה של מצווה המתמשכת לאורכם של שבעת הימים?

בית שמאי ובית הלל נחלקו האם שיעור הסוכה אמור לכלול מקום לשולחן. נתבונן ונראה כי מחלוקת זו מעמידה לפנינו שתי תפיסות יסוד לגבי עניינה של מצוות הישיבה בסוכה.

שיטת כמה וכמה תנאים היא כי סוכה דירת קבע דווקא. ננסה להבין מה עומד מאחורי שיטה זו מבחינת תפיסת מצוות הישיבה בסוכה, ואופיו של המבנה.

שיטת רבים מן התנאים, וכן השיטה העיקרית להלכה, היא כי סוכה דירת ארעי. מה משמעותה החיובית של הגדרה זו, מבחינה הלכתית, וכיצד נוכל ללמוד ממנה על עניינה של מצוות הישיבה בסוכה בכלל.

מבנה הסוכה מוכר לנו, וכביכול מובן לנו מאליו. אולם אם נתבונן, תעלה מאליה השאלה הפשוטה: מה היא הסוכה, במה היא נבדלת מהבית, מהן הן הנקודות המהותיות המאפיינות את המבנה ככלל, מעבר לפרטים ההלכתיים הרבים הנדרשים עבורו. על כך בפרק זה ובפרקים הבאים של הסדרה.