תפילה ראויה היא כזו שבאה מהלב, נאמרת בכוונה ומעניקה לנו כוח ורצון להמשיך את סדר היום השוטף שלנו מבלי לשכוח לרגע את מי שהתפללנו אליו. אך בפועל, אנחנו פותחים את הסידור ומתחילים למלמל והראש שלנו מפליג במחשבות לאי שם או מנקר בעייפות על השולחן. כך אנו מסיימים את התפילה בתחושת החמצה ובעיקר בתהייה: 'האם תפילה כזו שווה משהו?!'. 'הקב"ה בוודאי מאזין לתפילותיהם של צדיקים וממלא את מבוקשם, אך האם הוא מייקר תפילה של יהודי פשוט כמוני?!'

ובכלל: פעמים רבות אנחנו מתפללים ומבקשים ולא מקבלים את מבוקשנו. עם ישראל כולו מתפלל לגאולה כבר קרוב ל-2000 שנה והיא עדיין מתעכבת - האם זה אומר שהקב"ה לא מקשיב לתפילותינו והן הולכות לריק?!

תורת החסידות שמאירה כל פרט ומצווה בחיינו ומגלה בהם רבדים עמוקים ונפלאים מסבירה לנו את הכח שיש בתפילה של כל אחד מאתנו, איך לשנות את המבט עליה ולהבין כמה היא חשובה בעיני ה', גם אם היא לא נראית כמו שדמיינו.

המשפיע הרב אשר פרקש בשיעור על עומקה וכוחה של התפילה שלנו