"אמא אמרה לי: דני! ילדי הוא גיבור ונבון, ילדי לא יבכה אף פעם, כפתי קטון״. במילים בלתי מהססות אלו נפתח שיר הילדים האלמותי ״דני גיבור״, שכתבה המשוררת מרים ילן-שטקליס כבר לפני יותר מ-75 שנה. אם תעצרו ישראלי בן 35 ומעלה ברחוב, תוכלו לשים את הז׳יטונים שלכם על כך שהוא יידע לדקלם את השיר הזה בעל פה, וכי דיקלם אותו לילדיו או לנכדיו הזאטוטים, מבלי לעצור לרגע אחד ולשאול מה למען השם קורה בשיר הזה, ולמה לדני אסור לבכות.

בפרק מוזיקלי במיוחד התכנסנו כדי להבין מהו אותו תהליך שעובר הגבר הישראלי עד שהוא מבין למה מצפה ממנו אמא - וגם החברה, כמו שדני מבין בסוף השיר: ״אינני בוכה אף פעם, גיבור אני, לא בכיין, אך למה זה אמא, למה, בוכות הדמעות בעצמן״.

כן כן, ״גיבור אני, לא בכיין״, הוא המוטו הלא כתוב שעליו חתמו הגברים (או אם תרצו האבות, בני הזוג, הילדים של כולנו) מבלי שביקשו זאת, כבר מגיל צעיר מדי. בנים, אסור לכם להיות עצובים, להתרגש יותר מדי, להתאכזב או להזיל דמעה. אך אם ממש תרצו, תאשר לכם החברה לכעוס, או לכל היותר להיות ממש ממש עייפים.

לשיחה על הנושא הזה - רגיש, קונטרוברסלי, כואב ולא מדובר מספיק, פגשתי את תמיר אשמן. תמיר, כמצופה, לא יגדיר את עצמו בצורה גברית-טיפוסית; הוא קודם כל בן זוג של, אבא של ורק אחר כך תמצאו בהגדרה שלו גם עקבות להיותו מטפל, מלמד בפורום ללימודי גברים באוניברסיטת תל אביב ומנחה מעגלי גברים. בפשטות ניתן לומר שהקריירה שלו סובבת סביב הניסיון לאפשר ל״גבר-גבר״ המצוי גם להרגיש, לדבר, ולתת מקום למה שהופך גם את המין החזק למין רגיש ומרגיש.

השעה במחיצתו של תמיר עברה בצורה אמוציונלית מהרגיל בשבילי, ולא פעם הרגשתי שאנחנו מביטים זה בזו בעיניים לחות מעט. שרנו יחד כמה מהשירים שמנציחים את המיתוס הגברי הישראלי, דיברנו על המחיר הכבד שמשלמים הבנים-גברים בחברה שלנו, על הסירוס הרגשי ועל מגמות השינוי החיוביות, ואפילו ביררנו איך כל זה קשור למוסד המצליח של הגירושים ברבנות. גברים, נשים וטף, הפרק הזה אמנם עוסק בגברים, אבל הוא בשביל כולם.

עורכת: ענת כהן

לאתר של תמיר: https://www.tamirashman.co.il/

ההרצאות הקרובות

להרצאות הבאות: http://www.judithkatz.me/events