רביב כנר משתף על שש השנים שחלפו מאז שהגיע לאודישן לכוכב הבא 7. נזכר איך הכל התחיל בהחלטה שקיבל כשדיבר עם בת הדודה שלו שעבדה כמלהקת בעונה, ההורים שהציעו לו לחכות עוד שנה כדי להשתפר והתובנה שלו שעכשיו זה הזמן שלו.

על הקורונה שהגיעה קצת אחרי שסיים את העונה בחצי הגמר, ועל הפעם ההיא ששמע את "רסיסים" ברדיו בזמן שהוא משמש כקב"ט ועושה סריקה ביטחונית ועל ההחלטה שלו לעזוב את העבודות שבהן עבד וללכת על קריירת המוזיקה בכל הכוח.

חוזר לימים שלפני השבת השחורה ולציון חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים בשבוע שלפני ועל הנקודה שבה זה תפס אותו.

על החיבור שלו למלחמות ישראל ועל כמה שזה בין היתר עיצב לו את המוטיביציה לשירות קרבי.

על רצף השעות שמצא את עצמו בשבעה באוקטובר מוקפץ צפונה כשהדרום בוער ועקוב מדם, על הסרטון שצפה בו שגרם לו להבין שמדובר באירוע קשה ועל החבר הטוב ששירת בעזה שהקפיץ אותו להופיע בפני החיילים בחאן יונס להופעה מלאת משמעות ובלתי נשכחת.

מסביר למה מה שעבר ב"צוק איתן" וארבעת החברים שאיבד הכינו אותו היטב ל"חרבות ברזל", על ההחלטה לדבר על התופעות הנפשיות ולמה בחר לדבר את הפוסט טראומה בהיותו איש מוכר ולמה זה כל כך חשוב.

וגם על השמועה שהופצה שהוא עוזב את הארץ לטובת לוס אנג'לס כשהוא בכלל בעזה משמח חיילים, ולמה הפעם הוא כן נעלב ונפגע.