בכל ויכוח זוגי שאנו מנהלים, אנחנו בטוחים שהצדק נמצא בצד שלנו. בכל פעם שאנחנו כועסים על אחד הילדים, ואולי אפילו מתפרצים עליו, אין לנו ספק שזה נעשה מתוך רצון עמוק ופנימי לחנך ולהשפיע - כאלה אנחנו. חכמים וצודקים.

כשהתורה מספרת על המלחמה שניהל משה רבינו עם המדיינים, היא מרמזת על כך שהיא התנהלה ללא נגיעות אישיות מצדו, על אף שהיו לה השלכות ישירות על חייו - האמנם היינו חושבים אחרת? האם ייתכן שגדול הנביאים יערב שיקולים אישיים וימנע מלקיים את ציווי השם באופן מיידי בשל כך?!

הצצה להנהגתו של משה רבינו לעומת זו של יהושע בין נון במקרה דומה, תלמד אותנו לעצור רגע, לחשוב שוב ולהבין שבכל הנוגע להתנהלות הנובעת מתת-המודע שלנו, איננו חפים מטעויות וכדאי שנתנהג בהתאם.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאלף ומרתק לפרשת מטות.