מפלגת המחשבות

מאז שקונספציות צבאיות ומדיניות רבות התרסקו על קרקע המציאות בשבעה באוקטובר, כולנו עסוקים בלהסביר כמה הן היו חסרות היגיון ומשוללות יסוד. אבל בשביל להבין את מחדל 23׳, אולי אנחנו צריכים לשאול דווקא את השאלות ההפוכות – מה ההיגיון הפנימי וכוח השכנוע שהיה לקונספציות הללו? מה גרם לכל כך הרבה אנשי מקצוע מבריקים לדבוק בהן?

בפרק הקרוב נעמיק בשאלות הללו, ונחזור לתמונה אחת שתלויה במשרד של בכיר בקהילת המודיעין, ומספרת את הסיפור כולו. 

אל מול הדילמה חסרת התקדים שמלחמת עזה מציבה בפנינו, מתחולל בקרבנו שינוי חסר תקדים: הקיטוב והבינאריות שבהן השיח הפוליטי שלנו מתנהל בדרך כלל מפנות את מקומן לספקות, לצניעות ואפילו לרעד קל בקול. האם אסון השבעה באוקטובר יישנה את האופן שבו אנחנו מתווכחים?

בפרק הקרוב נבקש להבין מהי ״דילמה טרגית״, ונשאל כיצד ההתמודדות עמה משנה מן היסוד את האופן שבו אנחנו רואים את המציאות. 

אז מה הם בעצם רוצים מאיתנו? למה הם כל כך שונאים אותנו? ההיסטוריה היהודית רצופה בשנאה אנטישמית ובניסיונות להתמודד איתה, להשתלב, להתקבל ולהיות עם ככל העמים. אבל קיצור תולדות האנטישמיות מוכיח שהמאמץ הוא עקר- הוירוס הזה עמיד לכל תרופה, אנטיביוטיקה או נסיוב. לפחות במובן הזה- הרצל טעה.

כולנו תופסים את הראש כשאנחנו חוזים בגל האנטישמיות שמתפשט בעולם כאש בשדה קוצים, וכשאנחנו מבחינים כיצד התגובות לטבח במעוזים ליברלים רבים נעות בין הכחשה במקרה הטוב לצהלה במקרה הרע. איך זה שמכל האידיאולוגיות בעולם דווקא הליברליזם ננגע באנטישמיות?

בשביל לפתור את התעלומה הזו נזדקק למשוואה עם שני נעלמים, לספר בן 120 שנה, ולווירוס יעיל במיוחד. 

המלחמה מאפשרת לנו לחזות בחברה הישראלית בשיא תפארתה, אך היא גם מעמתת אותנו עם לא מעט רגעי קיטוב פוליטי. האם יש דרך להתמודד עם המחלוקות מבלי להתפרק?

בפרק הקרוב נשאל מה יאפשר למערכה הצבאית להפוך לשריקת הסיום במלחמה הפנים-ישראלית, נתבונן בסוגים השונים של הקיטוב הפוליטי שאנחנו חווים, ונחפש אחר דרכי שיח שישמרו משהו מהשינוי שמתחולל בנו מאז השביעי באוקטובר. 

רגע לפני שפרצה מלחמת השבעה באוקטובר, הגיעה לשיאה מלחמה אחרת – מלחמת האחים הקרה שהתחוללה במסדרונות הכנסת, בכיכרות העיר וברשתות החברתיות. האם המערכה הצבאית הביאה לשריקת הסיום של המלחמה הפנים-ישראלית, או שמדובר רק בהפסקת האש שלה?

בפרק הקרוב נשים זרקור על האחדות שפשטה בחברה הישראלית עם פרוץ המלחמה, ונשאל מה יאפשר לה לשרוד אל מול המוקשים החברתיים והפוליטיים שממתינים לנו בשדה הקרב.

ההנחה שהחמאס מורתע היא אינה הקונספציה היחידה שהתנפצה על קרקע המציאות בשביעי באוקטובר.
 
בבסיסה עמדה קונספציה שורשית ועמוקה אף יותר – כזו שלא רק עיצבה את הפרשנות שלנו למציאות, אלא במידה רבה גם את הנחות היסוד שלנו על האנושות. 

בפרק הקרוב נפרק את הקונספציה הזו באמצעות הרעיונות של הרב יונתן זקס והאסטרטגיה הצבאית במלחמת העולם השנייה, ונשאל אילו עוד הנחות יסוד מתפוררות ביחד איתה 

ככל שחולפים הימים, המלחמה הנוכחית מתבררת כמלחמת יום הכיפורים על סטרואידים – במחדלים המהדהדים והדומים להדהים, ולא פחות מכך – בכוח העז שפורץ מלמטה, ומחפה על כשלי ההנהגה.  

בפרק הקרוב נחזור ל-12 השעות שבהן לוחמי יום הכיפורים הפכו את כללי המשחק, נשאל מהי ההפתעה שאפשרה להם להכריע את המערכה, ונגלה כיצד אפילו אחרי חמישים שנה, אנחנו מסתכלים עליהם ורואים אותנו 

בימים מורטי העצבים שחלפו מאז מאורעות השביעי באוקטובר, זה נהיה כמעט בלתי אפשרי למצוא תשובה לשאלה ״מה נשמע״. בקרב רבים מאיתנו מתחוללת סערה רגשית רבת עוצמה, שבמהלכה אנחנו נעים בין זעם, הלם ויגון לבין תחושות שייכות, ערבות ולפעמים אפילו הערצה ופליאה. 

האם הסערה הרגשית הזו היא מעמסה, או שהיא דווקא סוללת עבורנו נתיב להחלמה?
בפרק הקרוב נבקש לנווט בלב הסערה הזו, ונרחיק עד לג׳ונגל באמזונס בשביל לגלות שלמנעד הרגשי הרחב שלנו עשוי להיות יתרון הישרדותי מפתיע.

מבונו ועד ביידן, נדמה שישראל מעולם לא הייתה כה אהובה ונתמכת כמו אחרי השביעי באוקטובר. 
אך לכולנו נדמה שאנחנו פועלים על זמן שאול – שהאהבה הזו עשויה לדעוך ככל שנתרחק מעמדת הקורבן ונשקם את ההרתעה הישראלית. האם יש דרך לצאת מהמלכוד הזה?
בפרק הקרוב נצלול אל הדילמה הזו, ונציע שההכרעה במלחמה עוברת דרך ניצחון של משחק סכום האפס שאנחנו מצויים בו