מפלגת המחשבות

אנחנו שומעים שוב ושוב ש״אנשים אחים אנחנו״, אך התנ״ך דווקא מציע סיפור אחר: סיפור על שבטים שנוטים להתנתק ולהיאבק זה בזה, וחווים רק רגעים מעטים של אחווה ושל אחדות. האם גם עלינו נגזר להמשיך את שושלת השבטיות?

בפרק הקרוב ניגע בשאלה הזו דרך קיצור תולדות השבטיות היהודית, נשאל מהו הפרק החסר של התנ״ך ונבחן האם יש דרך מילוט מצוואת השבטיות המקראית.

האם אתם תופסים את תומכי המחנה הפוליטי היריב כאנשים טובים עם דעות שגויות, או אולי פשוט כאנשים רעים? אם בחרתם באופציה ב׳ – אתם לא לבד. שנאה על רקע פוליטי הפכה לתופעה חובקת עולם, שלא פסחה על החברה הישראלית. מהי שרשרת הייצור שמובילה ליצירת והעצמת השנאה הזו, ואיזו טרגדיה הרסנית עומדת בבסיסה?

כיצד ייראה עולם שבו זכויות האדם מוגנות לחלוטין מהרצון ההפכפך של העם? האם יהיה זה גן עדן ליברלי, או דווקא הרע מכל העולמות?
אחרי שבחנו מה יקרה אם נחיה בדמוקרטיה ״על מלא״, הפרק הקרוב יוקדש לפנטזיה על ליברליזם ״טהור״. בכדי להבין את שורשי הפנטזיה הליברלית ניעזר בתורת המדינה של אפלטון ותורת הנפש של פרויד, ונשאל איזה שיעור חשוב כדאי שנלמד מהברקזיט.

תארו לכם דמוקרטיה טהורה לחלוטין, כזו שבה רצון העם הופך ישירות למדיניות העם: בלי מגבלות ליברליות, בלי סייגים ובלי בלמים. האם תהיה זאת התגשמות הפנטזיה הדמוקרטית, או דווקא התרסקות שלה?
בשני הפרקים הבאים נשאל מה יקרה אם הדמוקרטיה הליברלית תתפרק לשני המרכיבים שלה – דמוקרטיה ״על מלא״ או ליברליזם על סטרואידים. בפרק הקרוב נדמיין מצב שבו הכרעת הרוב תנצח את זכויות האדם בנוק-אווט, ונבחן כיצד הסרת הבלמים הליברליים תשפיע על הגביע הקדוש של הדמוקרטיה – תהליך הבחירות.

מצד אחד של הזירה: שלטון הרוב. מהצד השני: חירויות הפרט. מי תרצו שינצח? בפרק הקרוב נטען שבניגוד לאינטואיציה שלנו, הכרעה בנוק-אאוט לטובת אחד הצדדים עשויה לפגוע בשני הערכים שמתגוששים על הזירה – גם בזה שיוצא כשידו על העליונה. בכדי לבסס את הטיעון הזה נשוב להגות של לאו דזה ושל ישעיהו ברלין, ונשאל מדוע במאבק בין ערכים כדאי לרוב שנאחל בהצלחה לשני הצדדים.

ברחובות וברשתות אנחנו מקוטבים מאי פעם, אך כשהסוקרים על הקו אנחנו דווקא די תמימי דעים: לרובינו יש תחושה שנחוצה הסכמה רחבה עבור שינויים בכללי המשחק הפוליטי. בפרק הקרוב נעמיק במסורת החוקתית שמתגבשת מול עינינו בימים אלה, ונשאל האם מתחת למאבק נגד השינויים החוקתיים מסתתר למעשה מאבק במורשת של אהרן ברק.

על פניו נדמה שהמאבק סביב הרפורמה המשפטית נובע משבר רעיוני – כזה שאפשר לאחות באמצעות הסדרה חוקתית. אך מתחת לפני השטח מבעבע שבר עמוק ומורכב יותר, כזה שקשה הרבה יותר למצוא לו מזור: שבר רגשי. לאיזה מלכוד השבר הזה מוביל אותנו, והאם יש דרך להיחלץ ממנו?

האם אנחנו דוהרים אל עבר משבר חוקתי חמור, או דווקא אל עבר רגע חוקתי יקר מפז? בכדי להבין לאן פנינו מועדות נצלול אל הפרדוקס שעומד בלב שיטת הממשל הישראלית, נחזור לפסקה הכי פחות מוכרת אבל אולי החשובה ביותר במגילת העצמאות, ונשאל האם הגיעה העת להתמודד עם המשימה שממתינה לנו בטו-דו ליסט כבר 74 שנה. 

נדמה שצו השעה הוא להילחם על העמדות שלנו בנוגע לרפורמה המשפטית במלוא הכוח, אך בשני הפרקים האחרונים אנחנו מבקשים לעשות את ההפך: לא לשאול היכן היריבים הפוליטיים שלנו טועים, אלא לנסות להבין היכן הם צודקים. בפרק הנוכחי, נשאל מהם הרעיונות הגדולים שעומדים בבסיס ההתנגדות לרפורמה, ולשם כך ניעזר בגדולי ההוגים של המחשבה הפוליטית, ונשאל מה הקשר בין הפוליטאה של אפלטון לבין ההבטחות של בצלאל סמוטריץ'.

המאבק שמעוררת הרפורמה המשפטית מביא עמו גם סגנון קשב מסוים: קשב סלקטיבי. באווירת החירום הנוכחית, הטיעונים של היריבים הפוליטיים שלנו מצטיירים יותר ויותר כלא רציונליים, מגוחכים ומאיימים, עד שעצם ההקשבה להם נדמת כמסוכנת.

בשני הפרקים הקרובים נלך נגד האינטואיציה הזו, ונקשיב באופן רדיקלי לטיעונים הכי משכנעים בעד ונגד הרפורמה. לא נעסוק באותיות הקטנות שלה, כי אם ברעיונות הגדולים שעומדים בבסיס המאבק סביבה. בפרק הנוכחי נראה שניצוץ האמת שברפורמה טמון אי שם בין האבות המייסדים של ארצות הברית, לבין פסק דין אחד מלפני 30 שנה שחולל מהפכה.