אי אפשר להתייחס לגוף בלי פרק על מיניות. להגיד לדבר על מיניות זה כמעט כמו להגיד בואו נדבר על אהבה או על החיים. הפרק הזה מדבר על המהות העמוקה של מיניות. על ההסכמה להרגיש. לחזור לחושים. לחפש מה נעים לי. 

לנה ליילה, מנחה למיניות הגיעה לאולפן לדבר על המסע שלנו אל עבר המיניות שלנו. על דגש על הכן והקטן מאשר על הלא ועל הגדול. על חיפוש וסקרנות, על נעים, על זה שכאב, אי נחת, חוסר סיפוק, תסכול ושעמום מאותתים לנו "היי - אולי היית רוצה משהו אחר?" "היי - אולי את רוצה שמשהו ישתנה?" "היי  - אולי תשאלי את עצמך מה נעים לך ומה את רוצה?"

לפעמים כל התפיסה שלנו של מה זה מיניות בכלל, צבועה בכל כך הרבה סיפורים וייצוגים שראינו ושמענו. ממיתוסים קדומים והדת עד לפורנו, הרבה פעמים נשים מוצאות את עצמן חלק מסיפור שהוא לא שלהן. ועצם המילה מיניות כבר מספרת בתת מודע סיפור שאני לא חלק ממנו, שאני דמות בו. שהדמות הזאת צריכה לדעת לזוז בצורה מסוימת, לגמור בצורה מסויימת, לרצות דברים מסויימים. 

אבל הפרק הזה מבקש ללכת שלב אחד אחורה. אל רגע לא נוח. אל רגע של אי ידיעה. אל רגע ששואל ולא יודע. 

מצאתי שיר נורא יפה שממש בעיני מדבר על הרגע הזה : 

אז היא אומרת (ואת זה אני חווה שוב

ושוב) - היא אומרת : אני לא יודעת

אם מין הוא אשלייה

אני לא יודעת

מי הייתי כשעשיתי את הדברים ההם

או מי טענתי שהייתי 

או אם השתדלתי להרגיש

דברים שעליהם קראתי

או מי בעצם היה שם איתי 

או אם כבר אז ידעתי 

שהיה ספק ביחס לדברים האלה

(אדריאן ריץ', "דו שיח") 

זה לא בושה לא לדעת. זה אמיץ. 

מאחלת לכולנו לא לדעת יותר. כי שלא יודעות מגלות דברים חדשים. 

לחיי דברים חדשים. לחיי לא לדעת. לחיי שינוי וחדש.

מוזמנות להציץ ואולי להצטרף למועדון האירוטי של לנה:

lenaleyla.com/core-sexual-practice