הצלחת בפרויקט שעבדת עליו שבועות, ובמקום לנשום לרווחה, הראש כבר שואל מה היעד הבא.

מבחוץ זה נראה כמו הישגיות מרשימה, אבל מבפנים זה מרגיש כמו דריכות שלא נגמרת. רגע אחד של נחת הופך מיד לרף חדש שצריך לעבור, והמרדף מתחיל מחדש בלי שהספקת בכלל להיות שם.

אנחנו קוראים לזה אחריות, אבל המוח שלנו קורא לזה הישרדות. הכימיה של המרדף לא מאפשרת לשובע להגיע, ומשאירה אותנו מתפקדים מצוין, אבל לא באמת חיים.

בפרק הזה אני חושף מה קורה במוח ברגע שבו ההצלחה הופכת למקור ללחץ, ומהי השאלה האחת ששוברת את האוטומט ומחזירה את השליטה מהפחד אל הלב.

למי שמחזיק את הכל, אבל מרגיש שמשהו יסודי עדיין חסר בפנים.

אשמח לקרוא בתגובות איך הרגשת כששמעת את הדברים. שלחו לי הודעה.