איילת נחמיאס ורבין חוזרת ל1991, לשנה שבה החלה לעסוק בפוליטיקה וזכתה לעשות זאת לצידו של יצחק רבין ז"ל. מסבירה למה הוא זה שלימד אותה איך להתנהג כפוליטיקאי עם בני אדם, וכמה הוא לא לקח כמובן מאליו את אהבת הקהל שמסביבו ואיך בשונה ממה שחשבו הוא אהב גם את אלו שלא חשבו כמותו כמו זקני המתיישבים בזמנו. איך השבר של הרצח שלו השפיע עליה ואיך הודות לימים ההם "גזרה" על עצמה לראות תמיד בחמלה את הצד האחר, ואיך כחברה כשלנו במשימה הזו בטח בנקודת הזמן בה אנו נמצאים היום.

חוזרת לקדנציה היחידה שלה בכנסת, ומה גרם לה לראות שמפלגת "העבודה" מתפוררת, למה בחרה לעזוב את הפעילות הפרלמנטרית שלה אבל בו זמנית ידעה שתמשיך לעסוק בצרכי הציבור, מה היה הדבר שגרם לה להילחם על היהדות שלה ולמה החלה לצום בתשעה באב, ואיפה ממוקם ארון הספרים היהודי הביתי שלה.

ומה צעקו לעבר הבת שלה ברחוב שגרם לה לשיברון לב

ולמה עזבה הכל בימים שהגיעו אחרי שבעה באוקטובר ומאז לא מפסיקה להתעסק מבוקר ועד לילה במשפחות החטופים.