אמיר בנאי חוזר לילדותו, לילד השמח שאהב את החיים מאז ומתמיד עד כדי חרדה ממשית. לקשר החזק שלו עם אמא אורנה שהייתה שם מאז ומתמיד, ולהרגשה החזקה הזו שזה שניהם תמיד ביחד מול כל העולם. לתחושות שליוו אותו מאז ועד היום אל מול אבא שלו שלא היה בתמונה מעולם ולמה בנקודת הזמן הזו שבו נמצא זה נהיה עוד יותר לא פשוט עבורו. לרצון שלו כבר בגיל צעיר למצוא חברים בוגרים ולרצות להשתייך בכל מחיר. מסביר למה עבר שישה בתי ספר בעשר שנים, וכמה קושי חווה שם לאורך תקופת ההתבגרות שלו ועד לרגע ההוא בתקופת הקורונה שהחליט שזהו, ונשר ממערכת החינוך. מסביר למה החליט אחרי תפקיד התיאטרון הראשון שלו שהגיע כבר בגיל 13 לעשות קאט ואמר לא לכל ההצעות משחק שהגיעו אחר, חוזר לתפקיד המשחק המשמעותי הראשון הטלויזיוני שלו בגיל 17 בסדרה "שעת אפס" ולמה הוא מתגעגע לילד ההוא שהיה. מסביר למה ובמה הוא שונה מאמא שלו, כמה היא פועלת מהלב והוא פועל מהראש. על המחירים שהיא שילמה על האמירות שלה והוא שילם בעקיפין, איך זה היה עבורו לעמוד כבר בגיל צעיר אל מול תגובות הנאצה והטוקבקים הרעילים שנכתבו עליה. מפשט את פנטזיית שבט בנאי שכולנו מתארים ומסביר איך זה נראה באמת בשיגרת היומיום שלו. וגם על הקשר הזוגי עם נועה שהתחיל בסט של סדרת נוער בתסריט שהפך למציאות.