Sichos From 5781

ענינו של אהרן הכהן – אדם הקדוש ביותר שנכנס ביום הקדוש ביותר למקום הקדוש ביותר – הי', כפסק-דין מפורש במשנה: "הוי מתלמידיו של אהרן,

אוהב שלום – ואם אינו רואה את השלום מקרוב, הרי הוא – ורודף שלום", עד ש"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" – שאוהב גם את מי שאין להם מעלה

אחרת חוץ מהיותם "בריות", עד שמשקיע א"ע "ומקרבן לתורה" – שמקרבן לא בשביל פני' אישית וכו' אלא כדי לקרבן לתורה שהיא ירושה לכל ישראל!

וכמארז"ל שאהרן הי' משנה מפני השלום, שהי' משכין שלום בין אנשים ע"י שהי' אומר לא' שבאמת חבירו אוהב אותו וכו'. ובאמת, אין זה שינוי אמיתי – כי

בעצם, מצד זה ש"אב אחד לכולנה" ולכן כל ישראל הם "אחים", הנה כל יהודי באמת ובפנימיות אוהב את השני באופן ד"ואהבת לרעך כמוך", ורק "יצרו

אנסו", וכשמבטלים את הלחץ של היצר, מתגלה הפנימיות.

ג' חלקים משיחת אור ליום ב', ג' דחוה"מ סוכות ה'תשמ"א

עה"פ בפ' חוקת "ונשקפה על פני הישימון" מפרש"י: ונשקפה "אותה הפסגה על פני המקום ששמו ישימון, והוא ל' מדבר שהוא שמם. ד"א ונשקפה הבאר

על פני הישימון, שנגנזה בימה של טבריה והעומד על הישימון מביט ורואה כמין כברה בים והיא הבאר. כך דרש רבי תנחומא". ענין זה הובא גם במ"א כולל

בירושלמי, אבל שם הלשון הוא "הר הישימון", ובפשטות משמע ש"ישימון" אינו הר. ומ"ש במפרשי הירושלמי ש"הר הישימון" הוא הר הכרמל קשה במיוחד

– איך מסמנים לבנ"י שהיו אז ב"עבר הירדן מזרחה" את הר הכרמל שבמערב א"י כמקום שמשם ניתן לראות את הבאר?! ולכן מוסיף רש"י "כך דרש רבי

תנחומא", כי רק כפי שהענין מובא שם מובן בפשוטו של מקרא. ה"נפלאות" שבפרש"י: הוזכר לעיל מ"ש בשו"ע אדה"ז ש"קצת נוהגין לדלות מים בכל מ"ש"

כי "בארה של מרים . . מחזרת בכל מ"ש על כל הבארות כו'" ומי ש"שותה ממימי' מתרפא מיד מכל תחלואיו". ועפיהנ"ל בפרש"י מובן שכל א' שייך בעזהשי"ת

"לראות" "בארה של מרים" – לא צריכים בשביל זה "לעלות על הר", וזה שייך אפי' למי שהוא בבחי' "מדבר שמם" וכו'.

ג' חלקים מהתוועדות מוצאי ש"פ חו"ב, י"ב תמוז ה'תשל"ט

גודל מעלתם של ישראל שמודגש בסיפור מי מריבה [בשני דפ' חוקת], שגם בזמן שבנ"י היו במעמד ומצב ירוד ביותר, שבאו בתלונות על הקב"ה ועל משה

ואהרן וכו' – אעפ"כ צווה הקב"ה למשה למלא את דרישתם לתת מים עבורם ועבור בעיריהם!, וגם במצב זה ראויים הם לנס גדול ביותר וגילוי אלקות וקידוש

שם שמים באופן הכי נעלה ע"י הדיבור אל הסלע!; אף שהקב"ה אינו מוגבל כלל והוא יכול להראות נסים ע"י מי שהוא מחליט, כמסופר בש"ס וכו' אודות

נסים שנעשו אפי' ע"י בעלי חיים וכו', הרי כאשר מדובר אודות בני אברהם יצחק ויעקב, ובפרט יהודים שעומדים במסנ"פ בפועל ממש כדי להגן על א"י

והדרים עלי' – בודאי שהם "כלים" הכי מתאימים שעל ידם יהיו נסים גלויים!

משיחת יום ב' דפ' חו"ב, ז' תמוז ה'תשמ"ב, להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות "אמונה" ו"פרדס חנה"

הוצע לאחרונה לאחד את כל בנ"י עי"ז שכולם ילמדו ענין אחד בתורה, ובזה גופא – דבר השווה לכל, שזהו הענין דהלכות פסוקות – לימוד ספר הלכות –

ספר היד להרמב"ם, שענינו "הלכות הלכות" ללא טעמי ההלכות (שבלימוד הטעמים ישנם חילוקים מן הקצה אל הקצה). ואע"פ שגם השו"ע של ה"בית יוסף"

ענינו הלכות פסוקות, הרי לפעמים הובאו ב' דעות בלי לדעת פס"ד ברור, משא"כ בספר היד להרמב"ם. ועי"ז, האחדות בין בנ"י תהי' בענין עיקרי – תורה, וזה

מהווה גם הכנה לגאולה האמיתית והשלימה עפ"י מאחז"ל "אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשניות" – הלכות פסוקות. אופן לימוד הרמב"ם צ"ל לכל

לראש להבין את ההלכות כפשוטן, וללמדן על הסדר, ורק אח"כ באופן של "לאפשא לה". ויה"ר שיתוספו אלו שיקבלו על עצמם קביעות עתים – בזמן ובנפש

– בלימוד ספר הרמב"ם, ולהשפיע כך עם על אחרים.

ג' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' שלח, י"ב סיון ה'תשד"מ

1) א) הענינים התנהלו ע"ע בהצלחה למעלה מדרך הטבע מפני שהרבי עמד בראש, וכך גם מכאן ולהבא .. עומד הרבי בראש ומנהיג כל הענינים! שהרי אין

כאן ענין של "הפסק" .. אלא "הוא בחיים"! רק שניתנה לנו הזכות לבחור להשתתף יחד עמו בהענינים שתחת הנהגתו, אבל דבר ברור הוא שבכל אופן ימשכו

כל הענינים מכאן ולהבא כמקודם ובאופן ד"מעלין בקודש" וכו'. ב) אע"פ שמצד עיני בשר יש נתינת מקום לחשוב שנעשה עכשיו, לאחרי י' שבט תש"י, שינוי

וחלישות בענין "שיתקיימו כולן על ידי", יש לדעת האמת שזהו נסיון בלבד, וצ"ל "די שמיעה.. צום.. רבי'ן פונקט ווי ס'געווען פריער" ולנצל את נסיון זה גופא

לעורר את הביטול ותוקף העצמי לא להתפעל משום דבר, ו"אעפ"כ דורך פירן אָ ט די אלע ענינים וואָ ס דער רבי האָ ט געוואָ לט פון אונז אַ ז מ'זאָ ל דאָ ס דורך

פירן". 2) כל כוחות הנפש צ"ל מקושרים אל הרבי ע"י שמתקשרים: במחשבה – ע"י לימוד בתורתו של הרבי. בדיבור – כשאומר א"ז בדיבור. במעשה: עשיית

אותן הפעולות שהוא עשה ורצה לעשות 3) ["איז אָ ט דעמאָ לט איז "אף הוא בחיים", אט דעמאלט איז ער ליין אויכעט בחיים בעוה"ז.. צוזאַ מען מיט די וואָ ס

קלייבן זיך צוזאַ מען"]

אַ

1) ב' חלקים מהתוועדות י"ב תמוז תשי"א 2) משיחת י"ב תמוז ה’תשי”ז 3) משיחת י' שבט ה'תשל"ה

סיפור ע"ד המאסר של אדמו"ר מהריי"צ נ"ע (שיום הולדתו חל בחודש זה) בילדותו בגלל שצעק על שוטר שהכה יהודי וכו', ובהיותו במאסר שמע גניחות

(שלאח"ז התברר שזה הי' מהעגל שהשוטר גנב מהיהודי וכו') ונבהל, ונזכר שה' שומר עליו וכו' והתחיל לחזור משניות בע"פ, וכשחזר הביתה אמר לו אביו,

שבזה שחזר שם משניות בע"פ ראו את החילוק שבינו לבין העגל שגם ישב שם, וההוראה: על כל ילד יהודי לדעת פסוקים ומשניות בע"פ ולחזור אותם בכ"מ,

ועי"ז יהי' ניכר החילוק שבינם לשאר הילדים שבעולם, ולא להתפעל מחשכת הגלות.

משיחת אדר"ח תמוז ה'תשמ"א

ענין הטוב שבמחלוקת קרח נגד כהונת אהרן הוא ע"ד הענין ד"שטר שיצא עליו עוררין" ואושר ע"י ב"ד, שזהו הענין דנתינת כ"ד מתנות כהונה לאהרן

[כמ"ש בפ' קרח, וכמ"ש רש"י המשל לזה וכו'] באופן של "הנה נתתי" לשון שמחה. א' הענינים שבענין הכהונה (שאין בו שינויים בין בזמן שביהמ"ק קיים או

לא) הוא ברכת כהנים שהיא מיוחדת בזה שהברכה נמשכת עד לענינים גשמיים וחומריים, "יברכך – בממון", ואפי' במקום של העלמות והסתרים, "וישמרך

– מן המזיקין", מכיון שהיא נמשכת מ"הוי'" ללא המגן דשם אלקים. וע"ד מ"ש בלקו"ת בפ' קרח בענין ה"שקדים" (העדות על כהונת אהרן) שברכת כהנים

פועלת הענין ד"עד מהרה ירוץ דברו", שהברכה נמשכת עד עוה"ז הגשמי והחומרי.

ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' קרח, ג' תמוז ה'תשל"ח

כ"ח סיון הוא יום זכאי: ה"כח" דחודש סיון שבו ניתנה תורה, והיום שלאחרי כ"ז בחודש שיש בו השלימות של ג' פעמים ג' פעמים ג' – תכלית השלימות

של חזקה. מעלת המקום בו נמצאים עתה – "770": כללות "מעשינו ועבודתנו" לזרז את הענין ד"מקדש אדנ'י כוננו ידיך" הוא בעוה"ז התחתון שאין תחתון

למטה ממנו, וזהו גם הענין ד"הפצת המעיינות חוצה". ובזה גופא – שלימות "הפצת המעיינות חוצה" הוא ב"חצי כדור התחתון" ששם "לא הי' מ"ת". ורואים

בפועל שאע"פ שבכל הז' דורות דרבותינו נשיאינו הי' הענין הפצת המעיינות חוצה, אבל השלימות בזה היתה דוקא כש"ליובאוויטש" הגיעה ל"חצי כדור

התחתון" במקום בו אנו נמצאים עתה – "770" בגימ' "פרצת", ומקום זה נעשה המקור להפצת המעיינות בכל העולם כולו! ותיכף ומיד מתגלה ה"מקדש אדנ'י

כוננו ידיך" במקום זה, שא"ז יכול נשיא דורנו לתבוע ולפעול, ועוברים מיד עם "ביהמ"ק השלישי" שישנו כאן לארצנו הק' וכו' ["אויף דער גג שטייען דאָ ך און

מ'זאָ גט אָ ן אידן אַ ז "ענוים הגיע זמן גאולתכם"], ועוד.

ב' חלקים משיחת יום ב', כ"ח סיון ה'תנש"א

מסופר בגמ' [בקשר למחלוקת קרח] שאשתו של און פלת השפיעה עליו בהסברות פשוטות שלא להמשיך לחלוק על משה וכו', ולאידך, אשתו של קרח

השפיעה עליו להמשיך במחלוקת עם כל מיני הסברות עד להסברות עפ"י "חכמת התורה" (טלית שכולה תכלת וכו'). וההוראה: 1) גם אלו שחושבים שהם לא

מספיק "מלומדים" כדי להשפיע על הסביבה בעניני יהדות, הנה אם ניגשים לזה עם "לב יהודי" ו"אמונה", יכולים להצליח בזה אפי' בהסברות פשוטות ועם

קצת ידיעות. 2) ולאידך, גם אלו שחושבים שהם כבר "מלומדים" בחכמת התורה, אסור להסתמך על השכל, אלא זה צ"ל מיוסד על "ראשית חכמה יראת ה'"

ואהבת ה'. וזה נוגע כ"כ עד כדי להציל יהודי מלחלוק על משה רבינו ח"ו ועאכו"כ כדי לעודד אותו להתחזק ביהדות וכו'. יה"ר שתצליחו בהדרכת הילדים,

ולהתמסר להחדיר בהם אהבת ויראת ה' המביאים להנהגה יום-יומית עפ"י תורה וחסידות.

ב' חלקים משיחת יום ג' פ' קרח, בדר"ח תמוז ה'תשל"ה להמסיימות ד"בית רבקה" ו"מכון חנה" ולהמדריכות דמחנות קיץ תחיינה

שמו של און בן פלת נזכר [בפ' קרח] רק בהתחלת הענין של מחלוקת קרח, והגמ' מסבירה כי אשתו שיכנעה אותו לא להמשיך בזה וכו' ועלי' נאמר "חכמת

נשים בנתה ביתה". ואצל קרח הי' המצב הפוך – זה שנכנס למחלוקת היתה בהשפעתה של אשתו. וההוראה: על נשי ישראל לזכור האחריות, הזכות והכחות

שיש להן להשפיע על הבעל או האח שיחזרו לדרך הטוב וכן לעודדם ללכת מחיל אל חיל בקדושה עצמה.

משיחת יום ג' פ' קרח, בדר"ח תמוז ה'תשל"ה, להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות "אמונה" ו"פרדס חנה" תחיינה