הוראה ממ"ש [בשישי דפ' שלח] "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה . . לה'" עפמ"ש בספרים ש"עריסותיכם" הוא מלשון "עריסה" – מטה: התחלת

היום – מיד כשקם (משינתו) ממטתו – צ"ל עם "תרימו תרומה" – אמירת מודה אני לפניך, ועי"ז הוא מפרישו לה'. ועוד: "תרימו" מלשון הרמה – הוא מרימו

ומעלהו לה'. ובתוכן זה יש גם להתחיל כללות ימי החינוך של ילד. וכשמתחילים כך – מתעלה כל ימי חייו ואת העולם שמסביבו לה'. ובדרך זו יש להדריך את

ילדי המחנות-קיץ – לא לפרוש מעניני העולם כמו אכילה ושתי' ומשחקים וכו', אלא "תרימו תרומה" – להעלות אותם לה'; הנני פונה עוה"פ לכאו"א שיעשה

כל התלוי בו להשפיע על ילדי ישראל שישננו את הי"ב פסוקים ומאמרי חז"ל.

משיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון ה'תשל"ו ל"מסיימות" ול"מדריכות"

הוראה ממ"ש בפרש"י [בראשון דפ' שלח]: "סימן מסר להם אם בפרזים יושבין חזקים הם .. ואם בערים בצורות הם יושבין חלשים הם". 1) "אל תאמין

בעצמך" אפי' בנסיון שנראה כחלש, כי כאשר מתבצרים ומתרגלים בזה עד שזה נעשה טבע, זה נעשה נסיון קשה ביותר להתגבר עליו. וזהו הביאור במ"ש בגמ'

שאפי' מי שלומד פרקו מאה פעמים, הנה אם זה הרגילות שלו נק' "לא עבדו"! ה"צרה" בזה היא שמתרגל לא לעבוד ולעשות רק מה שרגיל בו. ובמילא אפי'

"דבר חלש" שהתרגל לו, כמו לאכול כו"כ סעודות ביום כמנהג המדינה ואינו מסתפק בב' סעודות, נהי' טבע בנפשו, "עיר בצורה", שלא נותן לו לשנותו. 2) אם

חי במקום שאין "חומה" התנגדות לתומ"צ, "פרזות", יכול לחשוב שאין צורך להתכונן למס"נ – דוקא שם יכול להיות נסיון שלגביו ה"ז "גיבור", כמו לוותר

על תפילה בציבור כדי להרוויח כמה דולר, או להסתפק בנתינת קצת צדקה, כי הרי "ועמך כולם צדיקים", ו"צדיקים ממונם חביב עליהם"... [יש לדעת הפירוש,

שצדיק אמיתי מקפיד לברר כל ניצוץ קדושה שנמצא ברשותו!]

משיחת מוצש"פ שלח, מבה"ח תמוז ה'תשל"ט

1) כל רגע של יום השלישי בשבוע חדור ב"טוב לשמים וטוב לבריות". 2) תוכן פ' שלח הוא - שליחות המרגלים בקשר לכניסה וכיבוש א"י. ובעבודה: יהודי

צריך "לכבוש" את המקום שנמצא בו ולעשותו "ארץ ישראל". וההוראה בנוגע לענין החינוך: יש לחנך את הילדים שכל עניניהם, גם עניני החולין - אכילה

ושתי', טיול ושחי' (במחנה-קיץ), יהיו חדורים בקדושה ואלקות. ובסגנון המדובר לאחרונה - שכאו"א מישראל צריך לקיים את הציווי "ועשו לי מקדש ושכנתי

בתוכם", שביתו הפרטי נעשה בבחי' "מקדש מעט", ולחנך גם את הילדים הקטנים לעשות כך מחדרם וכיו"ב. 3) התחלת שלישי דפ' שלח היא "אם חפץ בנו ה'

גו' ונתנה לנו גו' אל תיראו גו' כי לחמנו הם". וההוראה: אין לחשוש מפני הקושי שבשליחות הנ"ל, מכיון ש"חפץ בנו ה'", ו"חפץ" בדירה לו ית' בתחתונים,

ובודאי ש"ונתנה לנו", ועד ש"לחמנו הם" - ע"י עבודה זו יחי' האדם וכו'.

משיחת ג' פ' שלח, י"ט סיון ה'תשמ"ז, להתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנה "אמונה" ו"פרדס חנה" תחיינה

[המשך] ואם יתחיל לעשות חשבונות כמו שעשו המרגלים וינסו להפחיד אותו בטענות שכולם מסביב הם "אנשי מדות" ויושבים בערים "בצורות בשמים"

וכו' – 'אתה ה"מעט" בתוך עולם גדול חומרי ואיך תצליח בשליחותך "לכבוש" לא רק את ביתך הפרטי אלא גם את כל השכונה, העיר וחלקו בעולם לעשותו

דירה לו ית'?!' – הנה עליו לדעת ש"ה' אתנו" – ה' נמצא ביחד עם כל א' משלוחיו בכל מקום שהוא! ושמילוי שליחותו אינו ענינו הפרטי בלבד אלא זה נוגע גם

לכלל ישראל – בגלל חטא המרגלים התעכבו כל בנ"י עם המשכן וכו' במדבר עשרות שנים! ועד"ז על כאו"א שמתכונן להדריך ילדי ישראל במשך ימי הקיץ

לדעת: אע"פ שהוא רק אחד, נמצא ה' אתו ונותן לו את הכח לחנך קבוצה שלימה של ילדים ולגלות בהם את ה"אתם תהיו לי ארץ חפץ" ואת ה"אוצרות"

שבהם!

משיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון ה'תשל"ט, להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות "אמונה" ו"פרדס חנה" תחיינה

בפ' שלח מסופר בפרטיות ע"ד המרגלים שנשלחו לא"י וכו'. מזה שכאשר מגיע פ' שלח מצווים אנו ללמוד את הסיפור ופרטיו, מובן שיש בזה הוראה לכ"א

ובכל זמן: מטרת שהות בנ"י במדבר היתה כדי להתכונן לכיבוש "ארץ זבת חלב ודבש" כ"נחלת עולם" ולעשות ממנו "ארץ ישראל אמיתי. ורק כדי שהכניסה

והכיבוש של א"י יבוא באופן הקל הטוב והשלם ביותר, הסכים ה' שישלחו מרגלים לתור את הארץ וכו' ויבאו ויספרו את האמת כמו שהיא. אבל כאשר הם

באו והוסיפו אח"כ שלכן אין ללכת לא"י אלא להשאר במדבר – זו היתה היפך השליחות. וההוראה מזה לכ"א ובמיוחד אלו שעוסקים בחינוך: יהודי נשלח

ע"י הקב"ה ל"מדבר" – עולם הזה בכלל, ושם גופא לסיבה מסויימת – לא כדי לייגעו ח"ו אלא – בידעו שיש לו כחות לזה – כדי להפכו ל"ארץ טובה ורחבה".

והוא, אף אם נראה שהוא ה"מעט", מהווה "דוגמא חי'" לזה לכל הסביבה. [המשך יבוא]

"

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון ה'תשל"ט, להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות "אמונה" ו"פרדס חנה" תחיינה

איתא בגמ' "ההוא דאמר "דונו דיני" אמרי ש"מ מדן קאתי וכו'". הנהגתו של דן היתה שעל כל פרט בחיים אמר "דונו דיני" - בו נעיין מה כתוב בשו"ע

ע"ז! ועד"ז צ"ל הנהגת כאו"א! וזה קשור עם עבודת שבט דן - "מאסף לכל המחנות" - "כל מי שהי' מאבד דבר מה הי' מחזירו" [כמ"ש בחמישי דפ' בהעלותך]:

מי ש"איבד" את הכחות והזמן שנתנו לו כדי שישמש את קונו וכו', הנה כש"תופס" בסוף ש"יש מנהיג לבירה זו" ואשר לכן צ"ל "דנו דיני" - ה"ה "מאסף" גם

את כל מה "שאיבד" וכו'. ואפי' המחנות שהם "סמוכים למשכן", יהודה, יששכר וזבולון, אבל חסר להם היסוד של אהבת ישראל, יכולים "לאבד" מעניניהם

ח"ו! ומי "מחזיר" להם א"ז - דוקא אלו שלקחו ע"ע התפקיד לנסוע "באחרונה" כדי "לאסוף" את "הנחשלים אחריך" (אע"פ שלפי שעה ה"ה "רחוקים"

מהמשכן)! וזהו ענין "הפצת המעיינות חוצה" שתבעו רבותינו נשיאינו ותפקידם של צא"ח בימינו.

ב' חלקים משיחת שמחת בית השואבה ה’תשי”ט

[המשך] ולכאו', כיצד יכולים להשוות את אופן החינוך דכאו"א מישראל לאופן החינוך של נשיא בישראל?! אלא, אמנם יש ענינים השייכים להנהגת נשיא

בישראל שאינם שייכים לכאו"א, אבל האמור לעיל נתפרסם על ידו, ובודאי עשה זאת לשם תכלית (הרי כל בעל שכל אינו עושה דבר ללא תכלית) – שיפיקו

מזה הוראה בפועל, וזה גופא הוכחה שזה שייך לכאו"א (וכמו אצל משה רבינו, נשיא ישראל הראשון, שמה שמסופר עליו בתורה הוא שלא בערך לגבי ריבוי

ענינים במשך 120 שנה שלו מלאי תוכן, כי "תורה" מלשון "הוראה", ורק עניניו שיש בהם הוראה לכ"א מובאים בתורה). וזוהי ההוראה עבור כל אב ואם,

שההנהגה צ"ל באופן ש"אל תהי בז ליום קטנות": אפי' החינוך לדברים "קטנים", כמו אמירת א"ב וצדקה, יכול לפעול גדולות ונפלאות! כבסיפור הנ"ל שאופן

החינוך שלו בקטנותו ללימוד משניות בע"פ ועשיית גמ"ח, גילה אצלו את הענין דמס"נ!

משיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשמ"א

ישנו סיפור שסופר ונתפרסם ע"י בעל הגאולה בנוגע למאורע שאירע עמו בהיותו בן י"א שנה, ובודאי יש גם מפרטיו הוראה: כאשר הי' חוזר משניות בע"פ

הי' מקבל סכום כסף מאביו, ובכסף שצבר הי' עושה גמ"ח. פעם ראה שוטר מכה יהודי והתנפל על השוטר וצעק עליו ודחפו וכו' [וכאן רואים שכ

ישנו סיפור שסופר ונתפרסם ע"י בעל הגאולה בנוגע למאורע שאירע עמו בהיותו בן י"א שנה, ובודאי יש גם מפרטיו הוראה

אשר מחנכים

ילד בעניני תומ"צ, ה"ז עצמו מגלה בו את עצם הנפש וכח המס"נ], וזה הביא למאסרו "הראשון". כשהכניסוהו לחדר חשוך, נשמע קול נגיחה ממושכת מעגל כפות שהי' מונח בפינת החדר, ומאחר שהי' חשוך ולא ראה מקור הקול - נבהל והתחיל מיד לחזור משניות בע"פ. לאחר זמן, העיר לו אביו שבכך שחזר משניות בע"פ ניכר מעלתו על העגל שגם הי' במאסר... ההוראה: יש להתחיל בחינוך הילד

י"א ידע ב' סדרי משניות בע"פ ורצה בעצמו לעשות כבר מקטנותו, כמו שהי' אצל בעל הגאולה שחינכוהו לפנ"ז באופן שכבר בגיל י"א ידע ב' סדרי משניות בע"פ ורצה בעצמו לעשות גמ"ח בכספו! [המשך יבוא] ג' חלקים משיחת יום ג' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשמ"א

א) הוראה בענין החינוך משם פ' בהעלותך – "בהעלותך את הנרות" ופירש רש"י "שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי'" - חינוך אמיתי הוא

כאשר פעולת החינוך וההדרכה היא באופן כזה שלאחר החינוך וההדרכה (בדוגמת ה"הדלקה שבנר") כבר אין המחונך צריך את עזרת המחנך, מכיון שנתחנך

באופן כזה שנעשה מעצמו "נר להאיר" המאיר את כל סביבתו וכו'. ב) בשלישי דפ' בהעלותך מדובר אודות פסח שני. וההוראה מזה עפ"י פתגמו הידוע של כ"ק

מו"ח אדמו"ר שעל כל יהודי לדעת "אז עס איז ניטא קיין פארפאלן" (אף פעם לא אבוד)! גם מי שהי' "בדרך רחוקה" וזה הי' "לכם" - לרצונו, הנה אם רק ירצה

ויתבע "למה נגרע", נותן לו הקב"ה מצוה מחודשת ומיוחדת כדי לסייע לו לקיים את מה שהחסיר ועוד יותר וכו'.

משיחת יום ג' פ' בהעלותך, י"ז סיון ה'תשמ"ו – להמסיימות ד"בית רבקה" ולהמדריכות דמחנות קיץ "אמונה" ו"פרדס חנה" תחיינה

י"ב סיון הוא סיום ימי התשלומין של חג השבועות (כדברי אדה"ז ב"סידור" לפני מזמור למנצח..יענך). "תשלומין" גם מלשון "שלימות" - להיותו ענין

בקדושה שבה יש "להעלות בקודש". ובענין זה "קלקלתנו זוהי תקנתנו" - דוקא בזמן שאין ביהמ"ק קיים וענין התשלומין הוא רק ברוחניות, שייך להיות ענין

התשלומין בפועל כל (ששה או) שבעה ימים, והיינו, אע"פ ש"כל ישראל בחזקת כשרות הם" ובודאי עשו את כל עניני חה"ש כדרוש ("הקריבו קרבן"), הנה מיום

ליום יכולים להוסיף בזה שלימות עוד יותר. וזה גופא שהקב"ה נתן עוד יום ה"ז סימן שיכולים לנצלו להוסיף בשלימות בעבודת ה' שע"ע, ובמילא חייבים!

וההוראה לפועל, "המעשה הוא העיקר", בפשטות: להוסיף בהתמדה ושקידה בלימוד נגלה ופנימיות התורה, ובאופן שזה יבוא לידי מעשה. לנצל את השעות

שנשארו מיום "י"ב סיון" להשלים ולהוסיף שלימות עוד יותר בכל עניני חה"ש.

ג' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' בהעלותך, י"ב סיון ה'תש"מ