דעה לא פופולרית

כשיהודה לפיאן חזר לראשונה מהמילואים בעזה הוא החליט שהוא רוצה להיות שגריר של מה שקורה שם, בחזית: אחדות מתוך כבוד הדדי, פלורליזם של ימנים ושמאלנים, מהשומרון ומהרצליה פיתוח, שיכולים להתווכח אבל הם בראש ובראשונה אחים זה של זה.

אחים לנשק קוראים לו: ״אח שלנו״ בסרטונים מתוך הפגנות בהן דיבר על הבמה מול עשרות אלפי אנשים, וגם ״ראש יהודי״, הארגון ממנו הרבה תל אביבים סולדים, רואה בו אח. וכאן טמון סוד הקסם של המסע של יהודה. הוא אח של אחים לנשק, אח של ראש יהודי ובעיקר אח של כל שאר הישראלים שנמצאים דווקא במרכז, באמצע.

עוד לפני המלחמה יהודה עבד ב-״מסע שחרור״, תוכנית ייחודית שמטרתה להעניק לקבוצות של לוחמים אפשרות לעבד, לפרוק ולדבר על החוויות שנצרבו מהשרות. והנה, עכשיו הוא במסע שחרור משל עצמו, שחרור מהספירלה שהובילה את החבר הישראלית להקצנה ופירוד. הוא מתראיין על זה, כותב על זה ומקדם את זה בכל במה ומקום שהוא יכול ולקראת השבעה באוקטובר חשבתי שיהיה חשוב וראוי לתת לו גם את הבמה של ״דעה לא פופולרית״.

שאלתי אותו אם באמת המילואימניקים יוכלו לשאת בשורה שתיכנס לחברה הישראלית ותעזור לה להירפא, לצמוח מתוך השבר. ביקשתי ממנו עדות, איך זה נראה באמת במילואים. וגם דיברנו על דת ומדינה, על יהדות ועל העוגיות הכי טובות בניו יורק.

אני אוהב את הפרק הזה במיוחד וחושב שהוא קול חשוב לקראת ציון השנה לשבעה באוקטובר.

אם אהבתם - אשמח אם תשתפו עם חברים, תעשו סאבסקרייב אם טרם עשיתם זאת ותדרגו בציון גבוה.

האזנה/צפייה נעימה.

אחרי שהתפרסמה השיחה הקשה של אביו של החטוף שנרצח אורי דנינו עם ראה״מ ורעייתו, שיחה בה הטיח בו טענות קשות דווקא מתוך תפיסת עולם ימנית, פרסם העיתונאי ישי שנרב ציוץ ובו כתב: ״המחאה האפקטיבית היחידה נגד נתניהו היא מימין. אבל האסימון הזה לא ייפול אצל המוחים נגדו שפשוט התמכרו לקריאות לכניעה ולרטוריקה רעילה״.

הרבה פעמים נשאלת השאלה, למה הימין לא מוחה נגד ניהול המלחמה? לא מפגין בעד החזרת החטופים? אם הרבה אנשי ימין מאמינים שהדרך לנצח ולהחזיר את החטופים היא עוד לחץ צבאי, מניעת אספקת סיוע הומניטרי וכו׳ - מדוע הם לא מוחים בעצמם, בהפגנות אחרות או בכל דרך אחרת?

אולי המחאה האפקטיבית היחידה נגד נתניהו היא מימין, אבל הימין מתקשה להביע את קולו.

הזמנתי את ישי שנרב, עיתונאי שכבר בגיל מאד צעיר קיבל את אמונם של גופי תקשורת להוביל תכניות אקטואליה חשובות, לשיחה על הימין. על השינויים שחלו בו בשנים האחרונות, על התיקון והשינוי שהתיימר לשאת לחברה הישראלית ועוד.

שוחחנו גם על השיח הציבורי בעניין עסקאות החטופים והמלחמה בכלל, על התיקון הגדול שחשבנו שיהיה לאחר השבעה באוקטובר, ומה צריך לקרות כדי שנראה תיקון כזה.

זאת שיחה אינטואיטיבית על הרבה נושאים עם הרבה דעות, מתוך כוונה לברר איך להתקדם לכיוון של בנייה של השיח הישראלי והפוליטיקה הישראלית.

זאת ההזדמנות להאזין לפרקים קודמים, לעשות סאבסקרייב ולשלוח לחברים. האזנה נעימה!

לתא״ל דדי שמחי יש היסטוריה בטחונית עשירה ולאחר שירותו הצבאי התמנה כנציב כבאות והצלה. מאז השבעה באוקטובר הוא גם מוכר כאב שכול, לאחר שבנו, גיא שמחי, נהרג בקרב הירואי בלתי נתפס מול מחבלים בקיבוץ רעים, קרב בו הציל גיא שמחי ז״ל עשרות בני אדם. מאז השבעה, כך סיפר בפרק, החליט שהוא יפעל בזירה הציבורית מתוך שליחות אמיתית לוודא שמדינת ישראל תעבור תהליך של תיקון ובנייה. הוא אורח קבוע בערוצי החדשות ומוסיף זווית בטחונית וחברתית חשובה לשיח הציבורי בישראל.

הזמנתי את תא״ל שמחי לשיחה בתכנית דווקא בגלל הניסיון שלו בכבאות. שם הוביל את הארגון מהפכה מקצועית רחבת היקף, על עף לחצים, איומים וחוסר שיתוף פעולה של גורמים בעלי אינטרס רבים. ביקשתי לברר איתו איך מובילים שינויי עומק בשירות הציבורי. איך פועלים כנגד כל הלחצים ומטמיעים מהפכות ארגוניות חשובות.

התובנות שלו חשובות לבנייה האדירה שתצטרך לעבור המדינה בכל התחומים ובכל החזיתות. לשמחי יש אמונה מדבקת בבני אדם בכלל ובכוחות האדירים בטמונים בחברה הישראלית בפרט. הוא מאמין שצריך להתאמץ להציב את האנשים הטובים, המקצועיים, המסורים, האמיצים, במקומות הנכונים והם כבר יובילו את המדינה לשיקוף ולבנייה הנדרשים.

אם אהבתם את הפרק - זה הזמן לשלוח לחברים ולעשות סאבסקרייב. האזנה נעימה!

ב - 11 באוגוסט פרסמה נעמה לזימי בטוויטר ש-״הפתרון לבעיית המעונות הוא חינוך חינם מגיל לידה״. דווקא בגלל ש-״חינם״ היא מילת קוד כה חביבה על הישראלים, התפלאתי לראות בתגובות ללזימי אנשי שמאל רבים שחולקים עליה. הם התנגדו לסבסוד ילודה וסבסוד משפחות גדולות. האם הציבור הישראלי מתחיל להפנות עורף למדינת הרווחה הסוציאליסטית הקלאסית?

און ריפמן שירת כקצין בסיירת מטכ״ל. כשהגיע לחופשות מהצבא, התקשה להכיל את הפער בין היכולות הצבאיות המדהימות של היחידה בה שירת לבין היעדר המשילות בסביבות הקיבוץ שלו, קיבוץ רביבים שבנגב. פשיעה חקלאית, פרוטקשן, ונדליזם - היו כבר אז לפני שנים לא מעטות דבר שבשגרה.

ריפמן הוא מהמייסדים של ״השומר החדש״, תנועה עטורת פרסים, הוקרות והערכה שמיישמת הלכה למעשה ציונות של פעם: הגנה על הקרקע, תמיכה בהתיישבות וחינוך לאהבת הארץ. אבל דווקא לפעילות הציונית הזו שצמחה על קרקע החינוך הקיבוצי בו גדל, יש לפעמים התנגדות פוליטית מהשמאל, מנציגים פוליטיים שאמורים היו להיות נציגיהם של החקלאים, של הקיבוצים ושל חבריו של ריפמן מהסביבה הקרובה.

שוחחנו בפרק על משילות, על ציונות ועל השיח הציבורי בישראל. על צמיחת ארגון השומר החדש, הרעיונות שניסחו למדינה כיצד להחזיר את המשילות בכל חלקי הארץ, על איך התייחסו אליהם שרים שונים (אוחנה, בר-לב, שקד) וגם צללנו לעומקן של התפיסות הציוניות והיהודיות לגבי כח והפעלתו.

זה אחד הפרקים העמוקים והמרתקים ביותר שפורסמו עד כה ב-״דעה לא פופולרית״. אם אהבתם, זה הזמן לעשות סאבסקרייב, לשלוח לחברים שאולי יתעניינו ולתת חמישה כוכבים מפרגנים באפליקציות הפודקאסטים.

האזנה נעימה!

עמיחי פישר עשה את הבלתי ייאמן - הוא הצליח להסיט את הספינה העצומה שנקראת הממשל הישראלי לכיוון קצת אחר. כסמנכ״ל במשרד ראה״מ הוא היה אמון על שינוי החשיבה הרגולטורית של ישראל ועל פישוט וייעול הרגולציה כולה. ״צריך לשים אזימוט שאליו מתכווננים ולהתחיל לתכנן להכנס לכיוון האסטרטגי שאליו שואפים להגיע״, אמר לי באחת השיחות המקדימות שלנו.

את הרעיון הזה, שהמדינה והממשלה צריכות לכוון את המערכות ל-״כוכב צפון״ אסטרטגי ולתכנן להתכנס לכיוונו, הוא מיישם גם על השיח בנוגע ל-״יום שאחרי״ המלחמה. פישר מגייס את ניסיונו, וגם את ״קיר הברזל״ של ז׳בוטינסקי, כדי לטעון שהאינטרס הישראלי החשוב ביותר הוא לייצר ברית בטחון איזורית שנשענת על הכרה ערבית וחיזוק השותפות עם הציר הפרגמטי באיזור.

הוא פעיל היום ביוזמת ״האינטרס הישראלי״ (לינק מצורף בסוף התיאור לפרק) ומקדם את כוכב הצפון הזה כיעד האסטרטגי שאליו אנחנו צריכים לשאוף ומשם לגזור את תכניות הפעולה שלנו. דיברנו על איך זה מתכתב עם העסקאות שנמצאות היום על השולחן ובהן עסקת החטופים, עם הצורך והרצון לסיים את המלחמה בתבוסה לחמאס ועם שאלות קיומיות כמו מתן ירוק ירוק לתכנית גרעין סעודית. דיברנו על מהות הסכסוך הישראלי-ערבי ועל יסוד חשוב בציונות: ההכרה. ההכרה בזכותו של העם היהודי לחיות בארצו. על ההזדמנויות שעומדות לפתחנו ועל הסכנות או האתגרים.

מאד מרענן, בעיניי, להתעקש על חשיבה לאומית גיאו-פוליטית לטווח ארוך. לעתים נדמה שבעוד איראן תכננה טבעת אש סביבנו כתכנית אסטרטגית ארוכת טווח, אנחנו מתנהלים בעיקר בטווח הקצר ובעיקר בתגובה למציאות.

הפרק נועד להצית דיון ברעיונות והלוואי שתיקחו ממנו נקודות למחשבה והרהור. הוא נולד תוך שיחה עם יוזמת ״האינטרס הישראלי״. מוזמנים לקרוא עוד באתר - https://www.interesisraeli.org/

זה הזמן להאזין לפרקים קודמים על בטחון, על הממשל הישראלי, על הסברה, על ישראל השניה, על חינוך. המון נושאים מחכים לכם בתכנית הרשת שלנו כמצע לדיון - איך בונים את המדינה ביום שאחרי.

זה הזמן לעשות סאבסקרייב, להגיב ולשלוח את הפרק לחברים שיאהבו.

האזנה נעימה :)

ריקי ממן היתה מורה. היא אמא לילדים במערכת החינוך. והיא גם חוקרת מדיניות חינוך שהציגה לפני כמה שנים מגוון דעות לא פופולריות - שהפכו בשנים האחרונות בעבודה קשה לקונצנזוס מקצועי.

לטענתה, לא חסר כסף במערכת החינוך. תקציב מערכת החינוך הוכפל בעשור האחרון. גם לא חסרים מורים. בהשוואות למדינות דומות יש מספיק משאבים בתוך המערכת. ולמרות שהתקציבים זינקו - הישגי התלמידים הישראליים ירודים ונסוגים (וזה בכלל במערכת החינוך שיש עליה פיקוח ולומדים בה ליבה).

ריקי ממן מציגה רשימת מתכונים לשיפור של מערכת החינוך, שיפור שנובע משיטת ההפעלה של המערכת. שוחחנו על השוואה למערכות חינוך בעולם, לדרך בה נתפסים הרעיונות שלה בקרב אנשי מקצוע וממשל וגם - על חינוך חינם לגיל הרך. ממן טוענת שזה לא חינוך ולא חינם ולמעשה יש קייס מוצק מדוע חינוך חינם לגיל הרך יפגע בישראלים שמבקשים לקדם אותו.

זה הזמן לעשות סאבסקרייב ביוטיוב ובכל אפליקציות הפודקאסטים, לשלוח לחברים ולדרג אותנו עם דירוגים גבוהים. אם עוד לא האזנתם לפרקים קודמים, אתם מוזמנים להציץ בתכנים שמחכים לכם.

״הפער בין מזרחים לאשכנזים הוא הפער הכי לא חשוב בישראל״.

הפרק הזה הוקלט לפני המלחמה, והיה אמור לעלות מייד אחרי החגים. אבל אחרי החגים לא הגיע. נכנסנו למערבולת של מלחמה נוראית וגנזנו כמה פרקים שהקלטנו בפורמט אחר ובאופי אחר.

ובכל זאת, החיים המשיכו, המתחים החברתיים שוב מבצבצים, השיח שקורע אותנו לישראל ראשונה וישראל שנייה עושה קאמבק והחומות בינינו חוזרות להיבנות. ולכן היה חשוב לנו להביא פרק עם דעה שבמקומות רבים תהיה מאד לא פופולרית.

בפרק הזה אירחנו, אביר קארה וברק הרשקוביץ, את פרופ׳ מומי דהן לחלוק את המחקרים שלו שמוכיחים - הפער בין מזרחים לאשכנזים נסגר. שיעור המזרחים בעשירונים הגבוהים מייצג את חלקם באוכלוסיה. ההצלחה שלהם בכניסה למשרות בכירות פנומנלית. והשיח שצריך לקדם הוא גאווה בהישגים המזרחיים ולא חזרה לאחור למלכודות הקיפוח.

היה לנו גם ויכוח על מדינת הרווחה - ויכוח שבסופו הסכמנו על חלק מהדברים ולא הסכמנו על רבים אחרים - וזה בסדר. זה היופי של ״דעה לא פופולרית״, שהוא תדר שמבקש לדבר על בנייה מחדש של המדינה והחברה במנותק משיח מחנאי, פופוליסטי ואוטומטי.

דיברנו על חרדים, ערבים, רווחה, המדינה ותפקידיה - ועל הרקע האישי המאד מעניין של פרופ׳ דהן.

זה הזמן לעשות סאבסקרייב ביוטיוב ובכל אפליקציות הפודקאסטים, לשלוח לחברים ולדרג אותנו עם דירוגים גבוהים. אם עוד לא האזנתם לפרקים קודמים, אתם מוזמנים להציץ בתכנים שמחכים לכם.

האזנה נעימה :)

ב-2023, עם התלהטות המתחים הפנימיים בישראל, ג׳ונתן אלחורי הרגיש זר. נוצרי, ערבי, לבנוני בן למשפחת צד״ל, לטה״ב. הוא הרגיש שבבלאגן החברתי של ישראל אין בהכרח מקום לו ולקול שלו.

ואז הגיעה ה- 7 באוקטובר ואלחורי גילה את התפקיד שלו כמי שיכול להיות גשר בין זהויות, גשר בין קהילות וגשר בין בני אדם עם עמדות שונות.

הוא הפך לאחד הקולות הבולטים בדיפלומטיה הציבורית הישראלית כמי שמביא קול ישראלי אותנטי וייחודי. הוא פעיל בתחום כבר שנים, במפגשים בקמפוסים עם סטודנטים בחו״ל, ברשתות החברתיות. אבל התקופה הנוכחית הוסיפה רבדים חדשים למסרים שלו ולהבנה שלו את התחום.

הזמנתי את ג׳ונתן לשיחה מרתקת ומיוחדת על איך בונים מחדש את תחום ההסברה/ דיפלומטיה ציבורית/ השפעה, איפה אנחנו נכשלים ואיך ננצח ועל הסיפור הייחודי שלו כלבנוני נוצרי בישראל. ״אני כופר במונח מלחמת לבנון השלישית או השניה. אין לנו מלחמה עם ממשלת לבנון מאז 48׳. צריך לשים לב מה גורם לנו להילחם״, הוא אומר ובאופטימיות יוצאת דופן מעיד על עצמו כמי שיכול להיות גשר של שיח ושבירת חומות בין ישראלים ללבנונים.

זה הפרק השישי של דעה לא פופולרית. אנחנו מנסים בתכנית הרשת הזאת לחשוב יחד איך בונים מחדש את המדינה, אבל מתעקשים לא להיגרר לאוטומטיות ומחנאות לא לשיח פופוליסטי ״קל״ אלא לדבר לעומק על האתגרים של מדינת ישראל ולשים זרקור גם, ככל שמצליחים, על הפתרונות. וג׳ונתן אלחורי הוא אחד הקולות הכי מתאימים לשיח כזה.

אם אהבתם זה הזמן לשלוח לחברים ובעיקר בעיקר לעשות סאבסקרייב ביוטיוב או בספוטיפיי ולדרג עם ציון טוב באפליקציות הפודקאסטים. זה מאפשר לנו להמשיך ואתם תקבלו עדכון על התכנים הבאים.

לפני הכל - זה הזמן לעשות סאבסקרייב :)

בשבעה באוקטובר, אמיר תיבון הסתגר עם משפחתו בממ״ד בביתם בנחל עוז כשמחבלים למעשה הגיעו גם אליהם הביתה. בעקבות הודעות הווטסאפ ששלח מתוך הממ״ד יצאו אמו ואביו של תיבון מביתם במרכז ודהרו לכיוון העוטף לחלץ את משפחתם.

על הדרך הם חילצו והצילו וסייעו לישראלים רבים שנקלעו לטבח.

אותו בוקר שלח את אמיר תיבון, הכתב הדיפלומטי של ״הארץ״ למסע, שכולל כתיבת ספר אבל בעיקר כולל חשבון נפש. הוא תומך נלהב של חשבונות הנפש שכולנו צריכים לעשות - בראש ובראשונה, בעיניו, הממשלה שהובילה אותנו בשנה שקדמה לטבח במסלול מסוכן, אבל לא רק הם. הימין, השמאל, התקשורת. כולנו צריכים לנתח איך הגענו לאותו בוקר נורא ואיך אנחנו עושים תיקון במבט צופה פני עתיד.

תיבון עשה את הדבר הכי לא פופולרי, ככל הנראה, בעידן הנוכחי: הוא התעקש איתי להתחיל דווקא מחשבון נפש אצלו. במחנה שלו.

את חשבון הנפש לימין אנחנו שומרים לפרק נוסף, חלק ב׳, שנקליט בקרוב.

חוץ מחשבונות הנפש שוחחנו על הגבורה שהתגלתה בעוטף באותו הבוקר, על השאלה האם ישראל יכולה לממש את מטרות המלחמה ועל עוטף עזה בכמעט-עשור שבין צוק איתן, המלחמה שגרמה לו ולאשתו לעבור לעוטף, לבין הנקודה בה אנו נמצאים.

זה הפרק החמישי של דעה לא פופולרית. אנחנו מנסים בתכנית הרשת הזאת לחשוב יחד איך בונים מחדש את המדינה, אבל מתעקשים לא להיגרר לאוטומטיות ומחנאות לא לשיח פופוליסטי ״קל״ אלא לדבר לעומק על האתגרים של מדינת ישראל ולשים זרקור גם, ככל שמצליחים, על הפתרונות.

אחרי הפרק הקודם זינקנו בטבלאות ההאזנה לעשיריה הפותחת של פודקאסטים בתחום הפוליטיקה והאקטואליה, אני מקווה שזה סימן שיש קהל לתדר המיוחד הזה :)

אם אהבתם זה הזמן לשלוח לחברים ובעיקר בעיקר לעשות סאבסקרייב ביוטיוב או בספוטיפיי ולדרג עם ציון טוב באפליקציות הפודקאסטים. זה מאפשר לנו להמשיך ואתם תקבלו עדכון על התכנים הבאים.