דקות או פחות ‎30

לפני עשר שנים בדיוק אבי אפללו ושני שותפיו הקימו את סימפלקס, חברה שממפה ערים בתלת מימד ברזולוציה גבוהה פי חמישים מזו שקיימת בגוגל מאפס. הם החליטו להקים את החברה במודל של בוטסטראפ, כלומר לא לגייס כסף ממשקיעים, אלא להתבסס על ההכנסות של החברה, מתוך רצון להישאר עצמאיים ויעילים. סימפלקס משתמשת במטוסים קלים כדי למפות תוך שעתיים ערים בגודל של תל אביב ומוכרת את הגישה לפלטפורמת המיפוי לערים, אדריכלים, מהנדסים, מתכננים, גופי ביטחון והצלה, ואפילו פוזלים לשוק הגיימינג כדי לעזור למפתחי משחקים לעצב משחקים בסביבת תלת מימד אמיתית. לפני כשנה הם החליטו בפעם הראשונה לקחת כסף ממשקיעים וגייסו 40 מיליון דולר מקרן פורטיסימו כדי להתרחב לשווקים חדשים, ביניהם, ארה״ב, יפן ואיטליה. פרק עם חברה שונה בנוף, ויזם שרוצה להנגיש מידע מורכב כדי לתכנן את הערים שלנו בצורה טובה יותר, ואפילו להקל על מכבי אש או משטרה להציל חיי אדם.

אמיר גל אור הוא יו״ר הקרנות של אינפיניטי, מקרנות ההון סיכון הוותיקות בישראל, וגם אחד מבכירי אנשי העסקים שעובדים עם סין. הקרנות של אינפיניטי משקיעות בחברות בעלות זיקה לשתי המדינות, ולסין הוא עבר כבר ב-2007 לקראת אולימפיאדת בייג׳ינג, שהייתה ציון דרך פוליטי וכלכלי במדינת הענק. אמיר הגיע לפרק כדי לספר לנו מה קורה עם סין מאז 2019, אז החומות בין סין למערב נבנו מחדש, לא רק בגלל מגיפת הקורונה, שבה סין החליטה לנתק את עצמה מהעולם, אלא גם במישור הפוליטי, עם השינויים המשטריים שחולל הנשיא שי. דיברנו על עשיית עסקים בסין של היום, על שוק הרכב הסיני, אילו חברות עדיין יכולות להפיק תועלת מחיבור לשוק הסיני העצום, על ההבדלים התרבותיים, על החשיבות שיש להסכם הסחר החופשי שנידון בין שתי המדינות ולביקור המסתמן של נתניהו בבייג׳ינג במציאות גיאופוליטית משתנה. וגם על הבן של גל אור שהוא מסתבר כוכב רשת בסין, עם לא פחות מ-120 מיליון עוקבים ברשתות החברתיות.

בן צור יוסף גדל בחדר אחד עם עוד שלושה אחים בשכונת התקווה של שנות השבעים. אחרי שירות ביחידת הניסויים של חיל האוויר הוא החליט לקחת את הידע שהוא צבר שם ולהקים עם שני חברים חברה שמפתחת מוצרים לתעשייה הביטחונית. הם תחזקו את הרובוטים הצהובים של חבלני המשטרה וייצרו כלים רובוטיים כבדים שפתחו צירים עבור יחידות מיוחדות. לפני כמה שנים כשהוא הבין שאת רוב המוצרים שלו, משרד הביטחון לא ייתן לו לייצא למדינות זרות, הוא החליט להיכנס לתחום חדש, והכל קרה בביקור בסופר. איי-טו-זי, החברה שהוא הקים ונסחרת בנסד״ק בשווי של כמאה מיליון דולר מייצרת היום עגלות סופר חכמות שמאפשרות לצרכנים לסרוק, לשקול, ולשלם על המוצרים בסופר בלי לעבור בקופה. העגלה החכמה נותנת לקמעונאים גם שכבת מידע ומייצרת מפות חום על המעברים והמדפים הפופולריים יותר ופחות בסופר וגם מאפשרת להם לקדם מוצרים ולפרסם מבצעים על גבי מסך שמותקן על העגלה. את העגלות של בן צור אפשר למצוא ברשת מורטון וויליאמס בניו יורק, וברשת יוחננוף בישראל, אבל הם גם עובדים צמוד עם רשתות כמו קארפור, אאושן, מונופרי, קזינו ואחרות בתקווה לקחת נתח משוק עגלות הסופר שמוערך במאתיים מיליון עגלות בכל העולם. שיחה עם יזם ותיק שמנסה לשנות תחום ותיק שלא חושש לדבר על התחרות גם מצד עגלות חכמות אחרות וגם מצד סופרים בסגנון של אמזון גו, עמדות השירות העצמי ועולם המשלוחים.

רוצים להתרשם מהעגלה? מצ״ב לינק לכתבה על העגלה החכמה.

ד״ר ציפי שוהם הייתה בכלל חוקרת סרטן שעשתה דוקטורט במכון וייצמן ואחר כך פוסט דוק באוניברסיטת סטנפורד, כשהיא נחשפה למחקרים שמוכיחים שאכילה של לפחות 100 גרם ירקות ירוקים כמו תרד, חסה, פטרוזיליה או כוסברה ביום, מונעת את הסיכוי ללקות בסרטן ומחלות אחרות בצורה דרמטית. עם ההבנה הזו היא הקימה לפני כעשר שנים את גרין אוניקס, חברה שמייצרת מעין קוויאר ירוק שמבוסס על צמח בשם וולפיה ארייזה, צמח ארצישראלי שגדל על גדות נחלי הצפון ומשווקת אותו לצרכנים בישראל ובעולם. גרין אוניקס גם פיתחה את טכנולוגיית הגידול הייחודית שמאפשרת לגדל את הירק הייחודי בחוות רובוטיות במרכזי ערים. אחרי עשר שנות מחקר, השקעה של 40 מיליון דולר בין השאר מקבוצת אר טו אם של השפית רותי ברודו, אפשר לטעום היום את הקוויאר הירוק הזה במסעדות ברחבי העולם, כולל מסעדת שלושה כוכבי מישלן בניו יורק, אבל זו רק ההתחלה. שוהם מתכננת הקמה של חוות אורבניות כאלה בשנים הקרובות כדי שמיליוני צרכנים יוכלו לאכול בריא יותר. 

גיא קצוביץ׳ בכלל חלם להיות רביב דרוקר, סוג של עיתונאי חוקר ופובליציסט. אחרי שירות ב-8200 הוא התקבל לעבודה בגלובס ושימש ככתב כלכלי ועורך במשך 3 שנים. בשלב מסויים, הוא הרגיש שמקצוע העיתונות מוציא ממנו צדדים שהוא פחות אהב, בראשם ציניות וביקורתיות וגם שהוא נמצא על הקווים ולא משחק בעצמו. הוא הצטרף לסוכנות שיווק דיגיטלית ואחר כך התחיל לנהל את האקסלרטור של 8200. בשש השנים האחרונות הוא מוביל את פיוז׳ן, קרן ואקסלרטור שמשקיעה צ׳קים קטנים יחסית ביזמים שהשוק עלול לפספס. חברות שהן לאו דווקא יוצאי אותן יחידות טכנולוגיות, סטרטאפים שמתעסקים בתחומים כמו מדיה, גיימינג, אבל גם תוכנות ארגוניות, בינה מלאכותית ובריאות דיגיטלית. חוץ מזה קצוביץ׳ הוא גם מגיש הפודקסט ״עוד פודקסט לסטרטאפים״ ככה שהיה לנו המון על מה לדבר, על עולם העיתונות, הפודקסטים, השקעות ההון סיכון והכלכלה. 

אפרת רפופורט הייתה יזמת עוד בגיל גן, כאשר היא מכרה לחברים שלה צמידים שהביאה איתי מחופשה משפחתית בסיני. אחרי לימודי נוירוביולוגיה באוניברסיטה ושני עסקים חברתיים שהיא הקימה, היא החליטה להקים סטרטאפ עם עוד שלושה חברים. בונובו, הסטרטאפ שהם הקימו. ניתח שיחות במרכזי שירות. הם גייסו ארבעה וחצי מיליון דולר, תחילה ממשקיעים פרטיים ואחר כך מקרן אמריקנית, עד שהגיעה הצעה מענקית התוכנה סיילספורס שאפרת והשותפים שלה לא יכלו לסרב לה, לרכוש את החברה תמורת 50 מיליון דולר. בשנתיים האחרונות אפרת היא מנכ״לית מרכז המו״פ של סיילספורס בישראל שמעסיק כ-750 עובדים. אבל חוץ מזה, היא מפתחת בימים האלה קריירה גם כמוסיקאית, עם שיר שמושמע ברדיו וקליפ, בדרך לאלבום בכורה, ביונסה מאחורייך.

הנה לינק גם לשיר הבכורה שלה:https://www.linktone.co.il/linktone/100009212?tk=YYzIElJNOFjz0836Y6SdDiSgnMO70-QUqTW__Uf5_f4

זוהר ברונפמן בכלל התכוון להיות אקדמאי, הוא עשה דוקטורט במדעי הקוגניציה וחשב שאחר כך ימשיך לפוסט-דוק ולקריירה מחקרית באחת האוניברסיטאות. הוא חיפאי, בוגר 8200, אבל איכשהו החיים הובילו אותו ליישם את המחקר שלו בתעשיה. את פקאן חברת הבינה המלאכותית שעוזרת לצוותי אנליסטים להבין התנהגויות של משתמשי קצה הוא הקים עם חבר מהאקדמיה, ד״ר נועם ברזיס כשהמטרה שלהם, לאפשר לחברות בינוניות וקטנות לבצע פרוייקטי דאטה ללא ידע מוקדם בבינה מלאכותית ובלמידת מכונה. עד היום השניים גייסו כ-120 מיליון דולר ממשקיעים כמו אס-קפיטל, גוגל, דל ו-וינטג׳ והגיעו למכירות של עשרות מיליוני דולרים. שיחה עם יזם בתחום חם שרק מתלהט.

את העסק הדיגיטלי הראשון שלהם תמיר מגן והשותף שלו אור הקימו כשהם עוד היו בתיכון, זו הייתה פלטפורמה לשיתוף קבצים לימודיים עבור תלמידים. אחרי הצבא הם הקימו בית תוכנה ועבדו עם לקוחות עסקיים, בשלב מסוים הם שאלו את עצמם למה עסק צריך לעבור תהליך כואב שכולל אפיון ופיתוח של מוצר, כשהטכנולוגיה מאפשרת לבינה מלאכותית לעשות את כל העבודה בשבילנו? לפני שלוש שנים הם הקימו את ספיריט, סטרטאפ שמאפשר ליזמים לכתוב בשפה אנושית איזו אפליקציה הם היו רוצים לבנות ולקבל אפליקציה שלמה לאייפון, אנדרואיד ו-ווב. בין האפליקציות שחלקן כבר מייצרים רווחים ללקוחות שלהם אפשר למצוא סוג של וולט לאוכל ביתי, טינדר לאימוץ של כלבלבים, או איירבנב לשירותים ציבוריים. הם גייסו 5.5 מיליון דולר ומכוונים הכי גבוה שאפשר, להיות חברת ענק שמייצרת אפליקציות עבור יזמים ועסקים בכל העולם וכל זה עם טכנולוגיה ייחודית שלהם, לא עוד הרחבה של צ׳אטג׳יפיטי. 

את שחר קמיניץ אירחנו בפודקסט לראשונה לפני כחמש שנים. אז שוחחנו על מהפכת ה-״מי טו״ ושחר טען שהמהפכה הזו לא הלכה רחוק מספיק. קמיניץ הקים שתי חברות ומכר את שתיהן ובשנים האחרונות לצד עבודה צמודה כיועץ למנכ״לים הוא החליט לחזור לאהבה הישנה שלו- כתיבה. אחרי שנים שבהן כתב הרבה למגירה וגם היה לו טור אנונימי על תעשיית ההייטק, בחמש השנים האחרונות שחר הפך לסופר ואכן לפני מספר שבועות יצא לאור רומן הבכורה שלו ״משאבי אנוש״. מדובר בספר שמלווה 8 דמויות ביניהם, יזם, מתכנתת ומשקיע סביב סטרטאפ שמשתמש בבינה מלאכותית כדי להכיר את טבע האדם. אז על מה שוחחנו מלבד הרומן החדש? על הטרנסופורמציה של שחר, על תעשיית הטק בעידן הנוכחי והאם בינה מלאכותית תחליף בקרוב סופרים?

גם הסבא וגם האבא של אייל ליפשיץ היו בעלי עסקים קטנים, הסבא הקים חנות מנורות בדיזינגוף ולאבא היה עסק לפיזיותרפיה בניו יורק, שם אייל גדל חלק מהילדות שלו. האתגרים של לנהל עסק קטן, להתמודד עם אשראי, גבייה ושירותים פיננסיים נוספים היו כנראה נקודת הפתיחה כשאייל החליט שנמאס לו לעבוד בקרן הון סיכון, ושכנע את השותף בקרן להשקיע מיליון דולר בסטארט אפ שהוא הקים, בלו-וויין. בלו-וויין שהוקמה לפני כעשור, היא לא בנק, אבל היא מעניקה מגוון שירותים פיננסיים לאלפי עסקים קטנים בארצות הברית. אחרי גיוס של 240 מיליון דולר באקוויטי ולפחות מיליארד בחוב, ליפשיץ הגיע לביקור מולדת מישראל ומספר לנו על מצב שוק הבנקאות בארה״ב, על הפינטק באופן כללי ועל התכניות לעתיד של בלו-וויין.