דקות או פחות ‎30

עם שם כמו אבי שבתאי, לא מפתיע שההווה של האורח שלנו היום הוא בחברה מיוחדת בעולם טכנולוגיות החלל. רמון ספייס הוקמה כבר ב -2004 ונסמכה הרבה שנים על מימון מהמדען הראשי ופרוייקטים עבור סוכנויות חלל שונות. החברה פיתחה מערכות מחשוב שעמידות לתנאים הקיצוניים ששוררים בחלל החיצון וציוד שלה משמש משימות חלל של גופים כמו נאסא וסוכנות החלל האירופית ואפילו נמצא על חללית יפנית שהגיעה קרוב מאוד למאדים. לפני שנתיים אחרי פנייה מדב מורן ששקל אז להשקיע, ומאז הפך ליו״ר  החליט אבי להפוך למנכ״ל החברה, לגייס עבורה יותר מ-17 מיליון דולר ולהכין אותה לאתגרים של חברה גדולה, מבחינתו זה היה כתוב בכוכבים. אז מה האתגרים של חברה בתחום החלל? איך הכסף הגדול והמוניטין של אנשים כמו אלון מאסק, סר ריצ׳ארד ברנסון וג׳ף בזוס משנה את התעשייה הזו, ומה היתרון היחסי של יזמים ישראליים שרוצים לכבוש את החלל?

זה פרק מאוד מיוחד עבור אביב. את אריאל גייפמן הוא פגש לפני יותר מעשרים שנה כששניהם שירתו בגלי צה״ל. לימים אריאל התחבר עם אביב וערך תכנית מיוחדת לחיילים שאביב הגיש בימי שישי בערב. הם נסעו בכל הארץ ואריאל הפיק וערך משדר מיוחד שאביב הגיש עם כנסיית השכל שחרכה אז את הרדיו עם ״למיה יש אקדח״ במוצב מבודד של חיל ההנדסה ברצועת עזה. אחרי לימודי מנהל עסקים בארצות הברית,עבודה בחברת ייעוץ לתחום הפארמה וכמה תפקידים בכירים בהייטק הישראלי, אריאל החליט להקים משהו משלו.שנתיים בלבד אחרי ההקמה של דילטל כשהוא ושותפיו מגייסים בסך הכל 1.7 מיליון דולר נמכרה החברה בעשרים מיליון ואריאל ממשיך להוביל את כל מערך המכירות של החברה הממוזגת. אז חוץ מקצת נוסטלגיה דיברנו על יזמות בימי קורונה על החיים אחרי האקזיט ולמה רקע בהפקת שידור ובכלל שירות בתחנה הצבאית יכול לתת ליזם.

ג׳ון מדבד היה בכלל סטודנט להיסטוריה שהיה פעיל בתנועה לסיום המלחמה בוייטנאם בקמפוס של אוניברסיטת ברקלי, אולי המקום הפרוגרסיבי ביותר באמריקה של שנות השבעים, כשפרצה מלחמת יום הכיפורים והוא מצא את עצמו מפגין למען ישראל בקמפוסים בקליפורניה בשליחות הסוכנות היהודית. אחרי העליה שלו בשנת 1980 הוא התגלגל ממש בטעות לעולם הטכנולוגיה שהיה אז כמעט לא קיים, הקים עסקים, הנפיק ומכר אותם, עד שעלה לו הרעיון להקים את אאור-קראוד ,פלטפורמת ההשקעות הוירטואלית שמאפשרת למעלה 200 אלף משקיעים כשירים ב-190 מדינות להשקיע בסטארט אפים ישראליים והיום גם בינלאומיים. מדבד מספר לנו על הקרן המיוחדת שהקים שהשקיעה עד היום במאות סטארטאפים סכום של מעל 2 מיליארד דולר והיא נכון להיום הקרן הפעילה ביותר בישראל ועל הדרך הפכה להיות מכשיר לקירוב לבבות במזרח התיכון ועד כמה הוא לפני הכל פעיל ציוני.

הפרק הזה נולד מציוץ שפשוט לא יכולנו להתעלם ממנו. אלעד מידר היה סמנכ״ל הטכנולוגיות הראשון של פייבר. הוא הצטרף לחברה כשהם היו רק שישה עובדים ומהר מאוד היה אחראי על כל הטכנולוגיה. הוא הוקסם מצמד היזמים, מהחזון ומהרגע הראשון הייתה לו הרגשה שזו תהיה חברה של מיליארדים. אחרי שנתיים שבהם הצוות גדל פי כמה וכמה וכך גם ההכנסות, הוא נקלע לריבים מטופשים וברגע אחד של חוסר מחשבה ומה שהוא מתאר כחטא היוהרה, הוא החליט להתפטר ולא זו בלבד, גם לזרוק את כל האופציות שהיו לו, שנכון להיום שוות 62 מיליון דולר. השבוע הוא צייץ לראשונה את הסיפור, כשהחליט אחרי 10 שנים להגיע לבניין ששל פייבר ולפתוח את הכל מול מיכה קאופמן מנכ״ל החברה. פרק לא שגרתי עם בן אדם שעשה טעות גדולה ומדבר עליה בכנות יוצאת דופן 

רועי ציקורל, או כמו שכולם מכירים אותו, ציקו בכלל תכנן קריירה בתחום החינוך, הוא למד בסמינר הקיבוצים וכבר התחיל את הסטאז׳ שלו כשהופיע כמורה מחליף בפני תלמידי חטיבת ביניים. אבל אז הכל התהפך, כשהוא נחשף לשיעור וידאו ברשת והבין שהוא כנראה צריך לעשות משהו אחר לגמרי. בשנת 2018 הוא הקים עם 3 חברים את מאסטרסקול בית ספר מקוון ללימוד מקצועות הטכנולוגיה, כמו פיתוח תוכנה, דאטה ובקרוב גם פיתוח צ'יפים. הרעיון היה פשוט, הסטודנטים נרשמים לקורסים של 6-10 חודשים ולא משלמים כלום. במקום זה מאסטרסקול עוזרת להם למצוא עבודה ורק במידה והסטודנט מתחיל לעבוד, הוא משלם בהדרגה 10% מהמשכורת שלו עד להשלמת שכר הלימוד שמגיע בממוצע ל-15 אלף דולר. לפני מספר חודשים הופיעו באתרי הכלכלה הגדולים מודעות ענק של דובי פרנסס הכריש ומשקיע ההון סיכון שהכריז על השקעת הסיד הגדולה בהיסטוריה, בסך 100 מיליון דולר שהוא הוביל במאסטרקלאס. זו לא סתם השקעת סיד חריגה, ציקו והחברים שלו החליטו בשלוש השנים הראשונות לא לגייס דולר אחד, לממן את החברה לבד, עד שהם הגיעו לקצב הכנסות שנתיות של מיליון דולר. אז האם ב 2022 צריך בכלל אוניברסיטה? ולמה משקיע פינטק כמו פרנסס משקיע בחברה בתחום החינוך? על כך ועוד בפרק על חברה שרוצה לעשות כסף אבל לא פחות מזה גם אימפקט חברתי.

עומר גרנות חזר לא מזמן משנים ארוכות בניו יורק והחליט להמיר את הכרך הסואן בעיר הכי רגועה בארץ, חיפה. לא, הסיבה לא הייתה מחירי הנדל״ן השפויים יחסית של חיפה לעומת ת״א אלא געגועים לעיר הולדתו, אבל אם אתם מתעניינים בנדל״ן ובתמורות הטכנולוגיות שהשוק העצום הזה עובר, עומר הוא כנראה אחד המרואיינים הכי רלבנטיים שיש. אחרי קריירה מוצלחת כאחד העובדים הראשונים של חד הקרן של עולם התחבורה החכמה ויה, עומר חזר ארצה והתברג לתפקיד סמנכ״ל תפעול ולא הרבה זמן אחר כך מנכ״ל חברת לוקלייז ושל אתר מדלן. את מדלן רבים מכם וודאי מכירים, זה אתר הנדל״ן הפופולרי שבו בכל ששנה נפגשים אלפי מוכרים וקונים ישראלים, אבל כשהחברה רצתה לפרוץ לשוק האמריקני היא הבינה שהיתרון הגדול ביותר שלה הוא כמויות הדאטה העצומות שהיא יודעת לנתח על שוק של טריליוני דולרים. אז על מה דיברנו? על הנדל״ן בארץ ובניו יורק, אל איך זה להחליף מנכ״ל שהוא גם היזם של החברה ואיך לוקלייז תצליח לעשות לוקליזציה אמריקנית לסיפור ההצלחה שהוא מדלן. 

גיא אהרון בכלל היה אמור להיות קריין בגלי צה״ל. כשתקשיבו לפרק תבינו למה. אבל לצערו הרמטכ״ל שאול מופז החליט ממש לפני הגיוס שלו לקצץ את התקנים שמקבלת התחנה הצבאית והוא התגייס במקום זה לקורס חובלים. אחרי השחרור הוא עבד בתעשיות הביטחוניות אבל מפגש עם יזם אחר מבוגרי חיל הים גרם לו להקים חברה שתאפשר לחותרי קיאק לנטר את סגנון החתירה שלהם. באופן מאוד לא מפתיע החברה נכשלה,ואחרי כמה גלגולים מצאה את הייעוד שלה מחדש כגדג׳ט ששחקני כדורגל מרכיבים על הנעליים שלהם והוא מנוטר בזמן אמת את כל מאפייני המשחק שלהם. היום פליירמייקר היא חברת ספורטס טק שמוכרת מיליוני יחידות בכל שנה, ועובדת עם הקבוצות הגדולות בעולם כמו מנצ׳סטר סיטי,ליברפול ופולהאם. זה אחד הפרקים הכי מצחיקים שהקלטנו, עם סיפורים הזויים על איך המאמן האגדי ארסן ונגר הפך למשקיע, ואיך סרטון ויראלי אחד של כוכב הכדורגל ג׳רמיין דפו הפך את החברה לסנסציה שכל הורה כדורגל חייב לקנות את המוצר שלהם עבור הילד שחולם להיות כוכב על המגרש.

 פרופ׳ תמיר חזן היה תלמיד של אמנון שעשוע, הוא התמחה בלמידה עמוקה ובינה מלאכותית ואחרי הדוקטורט נסע לשיקגו, שם התחיל לחקור את התחום עד שהוא פגש את מי שלימים יהיה השותף שלו להקמת סאנביט,מכל המקומות דווקא בגן של הילדים שלהם במרכז התרבות היהודי של שיקגו. שנתיים אחרי שהוא חזר ארצה למשרה בטכניון הוא הקים ביחד עם השותף ארד לברטוב ועם שני שותפים נוספים את סאנביט  חברת פינטק שמתמקדת במגזר הסאב פריים האמריקני,  אל תיבהלו, מדובר ב-40% מהאמריקנים שה-״קרדיט סקור״ שלהם ציון האשראי לא גבוה מספיק כדי לקבל אשראי. סאנביט היא פלטפורמה שמותקנת  אצל עסקים קטנים באמריקה, כמו רופאי שיניים או מוסכניקים ומאפשרת גם למי שדירוג האשראי שלו לא מספיק גבוה לקבל שירות. אז על מה דיברנו? על המשבר בהייטק, על סיבוב ההשקעה האחרון שהפך אותם לחד קרן וגם על הביקורת שמופנית כלפי חברות בתחום הפינטק שמאפשרות ללקוחות ללוות כסף ולשלם ריבית גבוהה אותה הם יצטרכו לשלם אחר כך. 

רוצים להציע לנו מרואיינים? מוזמנים למלא את הטופס שלנו: 

https://forms.gle/xc3ZMxnpP8Tjqu1J8

מוזמנים גם לקבוצת הפייסבוק שלנו:

https://www.facebook.com/groups/1051848711925857

יואב וילנר הספיק לא מעט בעשור פלוס מאז שהוא עזב את קיבוץ דפנה והשתחרר מהצבא. הוא בנה את ראנקי, חברת ייעוץ בתחום השיווק שעבדה עם מאות סטרטאפים, הספיק להקים עם היזם והכריש זוהר לבקוביץ׳ סטרטאפ בעולם של הגנה על ילדים ברשתות חברתיות ואז עזב כדי לבנות משהו באמת גדול. הסיפור של וולנאט, החברה שמאפשרת לאנשי מכירות בחברות תוכנה בענן לבנות דמו ולהדגים ללקוחות את המוצר שלהם בלי שהם צריכים שהמפתחים או אנשי המוצר בחברה יעבדו בשבילם חוותה גידול היסטרי בשנתיים פלוס מינוס שבה היא קיימת. עם הכנסות של כמה מיליוני דולרים וגיוס של לא פחות מ 56 מיליון דולר בארבעה סיבובים שקרו במרחק של כמה חודשים אחד מהשני, הם בדרך לייצר קטגוריה חדשה. כמה שיווק הוא חשוב ואיך בונים מותג בעולם רווי במוצרים טכנולוגיים.  

רוצים להציע לנו אורחים? מלאו את הטופס שלנו: 

https://forms.gle/xc3ZMxnpP8Tjqu1J8

כתבו לנו בדף הפייסבוק של הפודקסט:

https://www.facebook.com/groups/1051848711925857

נועם טויסטר היה רק פעם בחיים שלו שכיר, זה היה תוך כדי התואר הראשון שלו באוניברסיטת בן גוריון כשהוא עבד בחנות ״למטייל״ בבאר שבע. אחרי התואר הוא ניסה להקים כמה סטרטאפים אבל להצלחה האמיתית שלו הוא הגיע כשהוא חזר לשורשים, עם תיק גדול על הגב. זה קרה בפיליפינים, לפני שש שנים, כשהוא הבין שכדי להזמין כרטיס לאוטובוס הוא צריך לנסוע פיזית לתחנה ולרכוש כרטיס מנייר כדי להגיע אחרי כמה ימים ליעד שלו. זה מה שגרם לו להקים את בוקאוויי, פלטפורמה אינטרנטית שמאפשרת למשתמשים ב-110 מדינות להזמין נסיעות ביבשה ובים. הם הצליחו לגייס 6 מיליון דולר מאנג׳לים וקרן מפורסמת, אבל אז הכתה אותם הקורונה. אחרי שהמכירות צנחו ב 98% והוא נאלץ לפטר וצמצם, נועם החליט לעשות צעד אמיץ, הוא פנה למשקיעים שלו, גייס 35 מיליון דולר, עם תוכנית שאפתנית לקנות את המתחרים הישירים שלו, שגם הם היו בצרות כדי להפוך לבוקינג.קום של עולם התחבורה היבשתית.