דקות או פחות ‎30

פרופ׳ ינאי עופרן התחיל את דרכו האקדמית בסדרת ניסיונות שלא תמיד הושלמו: הוא פתח דוקטורט בבלשנות, נטש אותו, החל דוקטורט נוסף במדעי המוח, ובסוף מצא את מקומו בביו־פיזיקה חישובית – תחום שבו השלים את הדוקטורט באוניברסיטת קולומביה. לאחר פוסט־דוקטורט בסטנפורד, חזר לארץ והקים מעבדה באוניברסיטת בר־אילן. משם נבט הרעיון שהפך ל–Biolojic Design – חברה המפתחת תרופות חדשניות נגד סרטן, אלרגיות ומחלות אוטואימוניות באמצעות בינה מלאכותית.

מאז הקמתה גייסה החברה כ–30 מיליון דולר, אך יצרה ערך עסקי גדול פי חמישה דרך פרויקטים עם כמה מחברות הפארמה הגדולות בעולם. כיום מעסיקה החברה כמאה עובדים, מתוכם כשבעים במטה בנס ציונה, ומקדמת במקביל ארבע תרופות בשלבים מתקדמים של ניסויים קליניים.

אבל מה שבאמת מניע את עופרן הוא לא גיוסים או עסקאות, אלא העובדה שתרופות שפותחו בחברה שלו כבר הצליחו לרפא חולי סרטן – ולהחזיר לילדים רבים בעולם את האפשרות להמשיך לחבק את אבא או אמא, שמהם כמעט נפרדו.

בני לקונישוק הוא יזם סייבר קלאסי: בוגר יחידה 9900, עבד בסטארטאפים שנמכרו לחברות ענק כמו מיקרוסופט, ובנה מוצרי סייבר לתאגידים בינלאומיים. לכאורה, דמות שהמשקיעים הנכונים היו אמורים לרדוף אחריה עוד לפני שהייתה לו חברה. אבל המציאות שונה מאוד מהכותרות במדורי ההייטק – ובני היה צריך לעבוד קשה כדי להרים את זירו נטוורקס על הרגליים.

זירו נטוורקס מתמודדת עם אתגר קריטי לארגונים: לא רק לגלות התוקפים, אלא לעצור אותם מלנוע בתוך הרשת הארגונית. החברה פיתחה טכנולוגיה שמאפשרת שליטה מרחוק על חומות האש המובנות בכל מערכת הפעלה – ללא סוכנים, ובאופן אוטומטי לחלוטין – כדי לחסום את התוקף כבר בשלב הראשוני לאחר שהצליח לחדור לרשת.

שש וחצי שנים אחרי ההקמה, זירו נטוורקס כבר גייסה כ־100 מיליון דולר, מוכרת בעשרות מיליוני דולרים, ומעסיקה כ־130 עובדים בחמש יבשות. שיחה עם בני על תפקיד המנכ״ל בחברה בצמיחה מואצת, על שמירה על פוקוס, ועל החזון שלו: שתוקף שינסה לחדור לרשת עם ההגנה של זירו – יעשה אחורה פנה ויחפש קורבן קל יותר.

שי לוי מגדיר את עצמו כ“משוגע הכפר”. אחרי שירות ב-8200 ועבודה בפייסבוק, הוא הקים חברת אד-טק משלו. את האקזיט הגדול עשה כסמנכ״ל הטכנולוגיות ואחד ממייסדי Noname Security, שנמכרה לאקמאי בכחצי מיליארד דולר.

לוי בחר לעזוב את החברה שייסד עוד לפני המכירה – הכל בגלל מהפכת ה-AI. יחד עם שני חברים ותיקים הקים את Unframe, חברה שמפתחת פתרונות מותאמים אישית ללקוחות אנטרפרייז בתחום הבינה המלאכותית. החברה גייסה עד כה כ-50 מיליון דולר, וכבר רשמה הכנסות של מיליוני דולרים בזמן קצר.

היעד הבא: להגיע ל-50 מיליון דולר בהכנסות עד סוף 2026 – יעד שלוי הבטיח למשקיעים. מבחינתו, זו רק ההתחלה.

את ד"ר מיכה בריקסטון אירחנו כאן לפני כשנתיים, זמן קצר אחרי האקזיט המרשים של קרוב ל־600 מיליון דולר, שבו נמכר הסטארטאפ קורוס שייסד ל־ZoomInfo.
כעת, בפרק החדש של הקריירה שלו, הוא בחר מטרה אחרת לגמרי – לעשות טוב.

החברה החדשה שהקים, Somite, מפתחת מודלים מבוססי בינה מלאכותית לייצור תאים ורקמות אנושיות, כחלק ממדע הרפואה הרגנרטיבית – שיקום, תיקון או החלפה של תאים פגועים לטיפול במחלות קשות.
הטכנולוגיה של החברה מאפשרת להשתמש בתאים אנושיים ורקמות כתרופות, עם פוטנציאל יישום רחב – מסוכרת נעורים, דרך בעיות אורתופדיות ומפרקיות, ועד ניוון שרירים ועוד.

עד היום גייסה Somite כ־60 מיליון דולר, בין היתר מ־Khosla Ventures (הקרן הראשונה שהשקיעה ב־OpenAI) ומקרן הצדקה של מארק צוקרברג ופרסיליה צ'אן.

אחרי שבנה חברה ששינתה את עולם המכירות באמצעות בינה מלאכותית, בריקסטון נחוש עכשיו להשתמש בטכנולוגיה כדי להציל חיים ולרפא מחלות.

אייל ניב עלה לישראל מדרום אפריקה בתור חייל בודד ולוחם ביחידת המסתערבים דובדבן.
עוד לפני שהגיע לארץ הוא כבר למד אקטואריה והקים חברת תוכנה, אבל אחרי השחרור, הרעב ליזמות חזר, והוא החליט ללמוד קודם איך פועל המנגנון שמממן סטארטאפים.
כך הגיע לקרן גיזה, אחת מקרנות ההון סיכון הוותיקות בישראל. ההשקעה הראשונה שהוביל הייתה בחברת סיוטה של נפתלי בנט – ומאז היה מעורב בעשרות השקעות נוספות, קודם בגיזה וכיום כשותף מנהל ב־Pitango First, זרוע הסיד של קרן פיטנגו.
דיברנו על החברות המובילות שבהן היה מעורב – כמו AI21, Finout, ExtremeIO ו־Appsflyer – וגם על ההייטק הישראלי בעידן החדש: בין ציונות למלחמה, בין אנטישמיות גוברת ליזמים שנעים בין ישראל לחו״ל.

ההיכרות הראשונה של פיונה דרמון עם ישראל הייתה, איך נאמר, קצת פחות שגרתית. השנה הייתה 1982, היא הייתה ילדה בת 9, עלתה עם משפחתה מלונדון ומונקו — ונחתה ישר לבית ספר יסודי בנתניה של תחילת שנות השמונים.

בהמשך שירתה ביחידה 8200, ושבועיים אחרי השחרור כבר התחילה לעבוד כמזכירה בקבוצת קלארידג׳ של משפחת ברונפמן, תחת המנכ״ל יונתן קולבר. אחרי לימודי מנהל עסקים, הפכה לאנליסטית בקבוצת כור (שנרכשה על ידי קלארידג׳), ובהמשך הצטרפה לקרן ההון סיכון התאגידית של הקבוצה.

אחרי כמה שנים כיועצת לחברות בדרך להנפקה, הגיעה ליעד הבא שלה – קרן JVP של אראל מרגלית. ולפני שנתיים וחצי פתחה דף חדש, כשייסדה יחד עם מירב ויינריב את קרן הסקנדרי סאנווסט.

מה זה בכלל סקנדרי? איך עובדים, יזמים ומשקיעים יכולים להשיג נזילות עוד לפני אקזיט או הנפקה? ומה אפשר ללמוד מקריירה מפוארת של אחת הנשים הבולטות בעולם ההון סיכון בישראל?

לפני כמה שבועות שאול אולמרט שינה סטטוס בלינקדאין. מיזם סדרתי, שגייס עשרות מיליוני דולרים והעסיק מאות עובדים בסטרטאפים שהוא הקים לאורך השנים, תחילה פלייבאז ואחר כך פיגי ששינתה את השם לקווה קווה, לאדם שלא ממש יודע מה יהיה הפרק הבא בחיים שלו, טכנית אפשר לומר מובטל. זו הייתה סיבה מספיק טובה להזמין את שאול, שהוא מרואיין מדהים לשיחה על החיים שלו היום. מה גרם לו לעזוב את הסטרטאפ שהקים, איך הוא מעביר את הימים שלו ומה ממלא את חייו. שיחה על ספרים, בינה מלאכותית וגם איך המציאות של מלחמה ולפניה תקופת הרפורמה או המהפכה המשפטית השפיעו על השינוי הזה ועל ההבנה שאולי בפרק הבא בחיים שלו הוא ינסה להחזיר בחזרה לחברה ולמדינה.

יוני צרויה גדל ברחובות, וכבר בגיל 15 התחיל לבנות אתרים — בלי לדעת לכתוב שורת קוד. אחרי הצבא סיים תואר במדעי המחשב והקים סטודיו לבניית אפליקציות. בשלב מסוים חבר לאסף אייזנשטיין, והשניים זיהו הזדמנות: לעזור למגייסים ואנשי מכירות להגיע ללידים הכי חמים – בזמן אמת.

הם הקימו את לושה – על שם החיבה של הבת של אסף – ובנו עסק רווחי שצמח מהר, בלי שקל ממשקיעים. תוך ארבע וחצי שנים הם הגיעו ל-15 מיליון דולר מכירות, והיום לושה היא כבר חד-קרן עם יותר מ-300 עובדים, גיוסים של מעל 240 מיליון דולר, ומכירות בעשרות רבות של מיליוני דולרים בשנה.

בפרק הזה דיברנו על איך המערכת שלהם עובדת, למה העולם של Revenue Operations רק בתחילת הדרך, ואיך הבינה המלאכותית משנה את חוקי המשחק – כהזדמנות אדירה, אבל גם כאיום ממשי למודל העסקי של חברה כמו לושה, שמתפקדת כסוג של ספוטיפיי של לידים לאנשי מכירות.

כנראה שאם הייתם שואלים את אלון חיימוביץ' בשנת 1999 אם יום אחד הוא ינהל מאות עובדים ויוביל את הפעילות של מיקרוסופט בישראל — הוא היה צוחק.
בסוף המילניום הקודם, הוא היה חייל משוחרר שנוהג ברנו קנגו, טכנאי שטח שמלחים שקעים אצל לקוחות של חברת בינת.
Fast forward 25 שנה, והיום הוא מנכ״ל מיקרוסופט ישראל (הקבוצה העסקית) — אחראי על מכירת מוצרי מיקרוסופט ללקוחות ממשלתיים, עסקיים, ובעיקר לסטרטאפים ישראליים שמוכרים לעולם.
דיברנו על איך מיקרוסופט מביאה בינה מלאכותית לעולם הארגוני, על הקשר בין חדשנות לתוצאות עסקיות, על איך ישראל נתפסת כיום בעולם – וגם על אותה סערה בה עובדת מיקרוסופט בישראל האשימה בכיר בארגון ברצח עם ונפרדה מהחברה.

ליאור פוזין הוא בן לזוג הורים, עולים חדשים מאוקראינה שלאורך רוב הילדות שלו הרוויחו משכורת מינימום וגידלו אותו בשכונה ד׳ בבאר שבע. בגיל 14, הוא נתקל לראשונה בעולם הדרופשיפינג כשחיפש לרכוש טלפון סיני ברשת. הוא התחיל למכור ולקנות ולהתפרנס לא רע ואחרי שירות ביחידה 81, הוא החליט להקים את אוטודיאס, השירות שהוא תמיד רצה לעצמו, מערכת שבונה ומנהלת חנויות דרופשיפינג ברשת. הם לא גייסו כסף ממשקיעים וצמחו להיות חברה רווחית שמעסיקה כמאתיים עובדים ומכניסה עשרות מיליוני דולרים. בשלב מסוים הם החליטו למכור את החברה, גייסו בנקאי השקעות קנדי שהשיג עבורם עסקה חלומית, ומכרו את אוטודיאס לפייבר, בעסקה של עשרות מיליוני דולרים.