למה כל כך קשה למדוד את האימפקט של בניית מותג??? הפרק אכלנו את הראש על האתגרים והשקר הפוטנציאלי של מדידת הצלחה מותגית דרך נתונים ודאטא, והבאנו כמה מקרים מחשמלים בהם הדאטא לכאורה הראתה נתונים חיוביים אך הסתירה גורמים חשובים שהובילו לכישלון מפואר. נתחיל בסיפור של בלוקבאסטר, שהתעלמה משינויים תרבותיים ובמקום להעריך את המעבר של לקוחות לצריכת תוכן דיגיטלי, היא הסתמכה רק על מכירות השכרות פיזיות – והפסידה את השוק לנטפליקס.

דיברנו על כמה מהמדדים המסורתיים בהם מותגים משתמשים למדידת הצלחה כמו מודעות מותג, נתחי שוק, ועלות רכישת לקוח. למרות זאת, המדדים האלה לא תמיד מספרים את כל הסיפור. בין היתר שיתפנו על הקייס סטאדי של טרופיקנה ששינתה את עיצוב האריזה שלה במטרה לרענן את המותג, אך מכיוון שהלקוחות לא זיהו את המוצר והקליק הרגשי פחת, המכירות צנחו בחדות למרות נתונים מוקדמים שהראו שמגמות בעיצוב מודרני מושכות יותר לקוחות.

הזכרנו גם את המקרה של קוקה-קולה, שהשיקה טעם חדש שהתקבל היטב במבחני טעימה, אך גרם לזעם הלקוחות הנאמנים ולירידה במכירות, מכיוון שהדאטא לא לקח בחשבון את ההיבטים הרגשיים שהלקוחות מקשרים עם המותג והטעם המקורי.

דיברנו גם על מותגים שהשיקו מוצרים שהיו שונים מדי עבור הלקוחות שלהם, מה שהוביל לכישלון מסחרי, כולל הקייס של מקדונלד'ס שניסתה למתג את עצמה עבור קהל מבוגר עם ארוחות יוקרה, אך הלקוחות נשארו נאמנים למותג כמסעדה שמתאימה יותר למשפחות וילדים, מה שגרם לכשלון וחזרה לשולחן השרטוטים.

זיקקנו לכם גם בסוף הפרק את 2 הנקודות הכי חשובות שאתם יכולים לקחת מהפרק וליישם כבר מחר בבוקר. היה רותח.