מקורות לפרשת ויצא תשע"ט – להודות ולבקש: למה לאה עמדה מלדת?
1. בראשית כט: ותהר לאה ותלד בן ותקרא שמו ראובן כי אמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי: ותהר עוד ותלד בן ותאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי וייתן לי גם את זה ותקרא שמו שמעון: ותהר עוד ותלד בן ותאמר עתה הפעם ילוה אישי אלי כי ילדתי לו שלשה בנים על כן קרא שמו לוי: ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה', על כן קראה שמו יהודה. ותעמד מלדת.            רש"י: הפעם אודה – שנטלתי יותר מחלקי, מעתה עלי להודות.
מאור ושמש: יש לדקדק הרבה: אחד, מה מלמדנו בזה שעמדה מלדת אחר שנולד יהודה? למה זה חשוב? גם משמע שמחמת זה שאמרה 'הפעם אודה את ה'' - על כן ותעמוד מלדת ולא ילדה עד אחר זמן. וצריך להבין מה חטאה בזה?

2. בראשית רבה צח: 'יהודה אתה יודוך אחיך' - כל אחיך ייקראו על שמך, אין אדם אומר ראובני אנא, שמעוני אנא, אלא יהודי אנא. 
תנחומא פרשת ויחי: כיון שילדה ליהודה מיד הודתה בו - שהוא הודה במעשה תמר. 

3. דברים כו,טז: היום הזה ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם – רש"י: בת קול מברכתו הבאת בכורים היום - תשנה לשנה הבאה.
פלא יועץ, ערך הלול: מובא במדרש שכל מי שנעשה לו נס ואומר שירה - שכרו שעושים לו נס אחר. שנאמר (תהלים נ): 'זובח תודה יכבדנני וגו' אראנו בישע אלקים'. 
אגרות קודש יב עמוד ער: במענה על מכתבו בו כותב מצבו ואשר כל ימי חייו לא ראה טוב ... כנראה שאינו מרגיש הסתירה במכתבו עצמו, כי איש אשר בורא עולם הזמין לו בת גילו וברכם בילדים שיחיו לאורך ימים - יאמר שלא ראה טוב מימיו?! הרי הוא כפוי טובה במידה מבהילה ... ובאתי לעורר שאפשר זהו טעם חלישות הבריאות והעדר הרחבה בפרנסה, כיון שאינו מכיר בברכת ה' בעניין יותר עיקרי מאשר שלימות הבריאות והפרנסה, והוא הברכה בבנים ובנות הולכים בדרך ה'.

4. ברכות ז,ב: מיום שברא הקב"ה את עולמו, לא היה אדם שהודה להקב"ה עד שבאתה לאה והודתה לו, שנאמר: 'הפעם אודה את ה''. 
כתב סופר: וכי האבות לא הודו לה' על הניסים שעשה להם?! הלא הקריבו קרבנות ושיבחו לה'? אלא בוודאי אברהם ויצחק הודו ושבחו לה‘, אבל להם נעשו נסים שלא בטבע ואין חידוש שמצאו עצמם מחויבים להודות ולזבוח זבחי תודה, אבל בלאה מצינו שנתנה תודה בהיוולד לה בן - הגם שכן הוא בטבע, וכמה נשים מולידות כמה בנים. מכל מקום לא תלתה במקרה וטבע ושבחוה חכמים.

5. אבן עזרא: ותעמוד מלדת - אחר שיש לי ארבעה בנים אודה השם, כי לא אחמוד להיות לי עוד. כאומר: אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי. על כן נאמר ותעמוד מלדת. 
ליקוטי שיחות ל/28: הציווי 'פרו ורבו' נאמר בתורה בפרשת בראשית וכן בפרשת נח, ואחד החילוקים ביניהם הוא שבפרשת בראשית נאמר זה לאדם הראשון, ומכיון שלפני אמירת הציווי לא היו לו בנים, מובן שמדובר בעיקר קיום מצוות פריה ורביה. משא"כ בפרשתנו נאמר 'פרו ורבו' לנח שכבר היו לו שלושה בנים, גם לו נאמר 'פרו ורבו ומלאו את הארץ', הוי אומר אשר גם הוספת נפש [על הילדים הראשונים] היא בכלל קיום פריה ורביה וכאילו בנה עולם.  
ברוך שאמר (רבי ברוך אפשטיין, מחבר תורה תמימה) ברכת הגומל: והציבור עונה אחריו 'מי שגמלך טוב' – והנה לא נתבאר טעם ענייה זו של הציבור ולא מצאנו דוגמתה בברכות. ואפשר לומר עפ"י מה שדייקתי בפרשת ויצא שאמרה לאה 'הפעם אודה' ומיד 'ותעמוד מלדת'. ויש לפרש שאחרי שהודתה לאה על לידת יהודה, לא ביקשה עוד על להבא וניכר שמסתפקת במה שעד עכשיו, ולכן ותעמוד מלדת. ועל כן, זה המברך ברכת הגומל ואינו מבקש על להבא, יש חשש שמא מסתפק הוא בחסד זה ולכן מברך אותו הציבור: 'מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה'. 

Support the show