כל תכני ״רשת עושים היסטוריה״

איך מתמודדים עם מציאות שאי אפשר לשנות? מה קורה כשהחיים פשוט לא מתנהלים כמו שתכננו ואיך זה קשור למילה שוגאנאי? הפעם דנה נחום הרמן ויושי היגוצ'י מארחים את גיא גלבגיסר, מדריך ומארגן טיולים לאסיה מהחברה הגאוגרפית, כדי להבין את אחת המילים שהכי מייצגות את הגישה היפנית. דרך המושג "שוגאנאי", הם בוחנים איך היפנים מתמודדים עם בלת״מים לא מתוך ויתור, אלא מתוך קבלת הנסיבות והראייה קדימה.
נדבר על הקשר בין שוגאנאי למאמץ, לחינוך ולתרבות היפנית, על ההשפעה של אסונות הטבע והבודהיזם על תפיסת העולם ביפן, וננסה להבין למה דווקא המילה הזאת כל כך קשה לתרגום לעברית.

מגישים: יושי היגוצ'י ודנה נחום הרמן
אורח:גיא גלבגיסר
 עורכת ראשית: שלי נוי
עורך הפרק: ינאי צוריה
 מנהל וטכנאי האולפן: עידו שקד
 מנהלת השיווק: רעות שוקר

כשילד מתחיל ללכת הוא נופל וקם. ההורים מריעים בהתרגשות והוא מנסה שוב ושוב. אבל מה קורה בחיים הבוגרים כשדברים משתבשים? כשאנחנו לומדים שלאומץ יש מחיר? 
כולנו נולדים עם אומץ אבל למה לאורך הדרך אנחנו מאבדים אותו?
הפחד מכישלון מנהל אותנו כל הזמן. מפחיד מידי לעבור דירה, לעזוב עבודה, להתחיל עם מישהו שנראה לנו מעניין ברחוב. איך זה קורה? מה ההשלכות של הפחד הזה ומה אפשר לעשות כדי להעז למרות הכל? הפרק מתארחת ד"ר אנאבלה שקד, מרצה מבוקשת, מייסדת בית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר ומחברת הספרים "לקפוץ למים ו"להחזיר את האומץ", שחוקרת את נושא הפרק ומנסה  להסביר לנו על המנגנון ואיך מתמודדים איתו.

מירה אלטמרק-סופר, מחברת פלסאנמור (PulseNmore), בשיחה מרתקת על אחד החידושים המרגשים בעולם הרפואה מרחוק: מכשיר אולטרסאונד ביתי שמאפשר לנשים בהריון ובטיפולי פוריות לבצע סריקה עצמאית ישירות מהסלון. מירה מספרת על ה"שיפט" המחשבתי שהמערכת נדרשת לעבור: מהצורך של רופאים לשחרר שליטה בבית החולים, להבנה ש"הרפואה עזבה את הבניין" וחייבת להפוך להיברידית. בנוסף, מירה שיתפה על ההבדלים המבניים בין הרפואה הציבורית הנגישה בישראל למבוך התשלומים והביטוחים המורכב של השוק האמריקאי, האתגרים בפיצוח המודל העסקי וההחלטה הערכית והנחרצת שלא להצניע את הישראליות ולזקוף קומה בגאווה עם טכנולוגיה כחול-לבן בשוק הגלובלי מאז השבעה באוקטובר. האזנה נעימה.

גוגל בנו מחשב קוונטי שפותר בעיה פי 13,000 מהר יותר מהמחשב הכי חזק בעולם. אז למה עדיין אין מחשב קוונטי שימושי?

בפרק הזה שרון סברייגו מארחת את אלון כהן, מייסד ומנכ"ל QuamCore, שמסביר למה כל חברות הענק תקועות עם מקסימום חמשת אלפים קיוביטים במקרר אחד, ואיך הסטארטאפ הישראלי שלו פיתח שבב דיגיטלי שיכול לשים מיליון קיוביטים בתוך מקרר יחיד, ולהוריד את עלות הבנייה ממיליארד דולר למיליון.בפרק: מה ההבדל בין קיוביט פיזי ללוגי, איך חברה ישראלית קטנה יכולה להתחרות בענקיות העולמיות, ואיך מגייסים כסף ובונים סטארטאפ בתחום שעוד לא הוכח.

מה קורה כשמהפכת ה־AI פוגשת את אחד הפחדים הגדולים ביותר של אנשי ההייטק? חוסר הוודאות לגבי העתיד המקצועי.בפרק הזה אירחתי את טוני ערד פליק, מנטורית למנהלים בהייטק ולשעבר מנהלת פיתוח, לשיחה על פיטורים בעידן ה־AI, תחושת חוסר היציבות בשוק העבודה והדרך להתמודד עם השינויים שמעצבים מחדש את עולם התוכנה.דיברנו על כך שהיציבות התעסוקתית שהכרנו כמעט ואינה קיימת יותר, על תפקידים שמשתנים במהירות ועל התחושה שעבור רבים מדובר גם במשבר זהות. לצד האתגרים, שוחחנו על המעבר ממיינדסט של הישרדות למיינדסט של הסתגלות, ועל השאלה החשובה באמת: איך נשארים רלוונטיים בעולם עבודה שמשתנה כל הזמן?

מירה אלטמרק-סופר, מחברת פלסאנמור (PulseNmore), בשיחה מרתקת על אחד החידושים המרגשים בעולם הרפואה מרחוק: מכשיר אולטרסאונד ביתי שמאפשר לנשים בהריון ובטיפולי פוריות לבצע סריקה עצמאית ישירות מהסלון. מירה מספרת על ה"שיפט" המחשבתי שהמערכת נדרשת לעבור: מהצורך של רופאים לשחרר שליטה בבית החולים, להבנה ש"הרפואה עזבה את הבניין" וחייבת להפוך להיברידית. בנוסף, מירה שיתפה על ההבדלים המבניים בין הרפואה הציבורית הנגישה בישראל למבוך התשלומים והביטוחים המורכב של השוק האמריקאי, האתגרים בפיצוח המודל העסקי וההחלטה הערכית והנחרצת שלא להצניע את הישראליות ולזקוף קומה בגאווה עם טכנולוגיה כחול-לבן בשוק הגלובלי מאז השבעה באוקטובר. האזנה נעימה.

פרק חדש בעושים תנ"ך, והפעם: המשך ישיר לסיפורו המטלטל של יפתח הגלעדי - אבל מזווית אחרת לא רק עוד סיפור מלחמה, מנהיגות או טרגדיה אישית הנובעת מנדר שנאמר בפזיזות, אלא מסע אל אחד הרעיונות המרכזיים ביותר במקרא: כוחה של המילה. 
מה היה כוחה של מילה בעולם העתיק? איך ניתן לדמיין עולם בו למילים לא היה רק תפקיד תקשורתי  אלא כוח, ממשי או מאגי, לעצב את המציאות? איך ייתכן שמילה אחת קובעת חיים ומוות? מה מלמד אותנו מבחן ה"שיבולת" המפורסם בסיפור יפתח על זהות, שפה וכוח? מה אפשר ללמוד מכך על העולם העתיק?
בהמשך נצלול לעולמן של הברכות, הקללות, השבועות, הנדרים והבריתות במקרא. מה ההבדל בין ברכה לקללה? מדוע בני העולם הקדום האמינו שלמילים יש כוח לפעול בעולם גם שנים ודורות אחרי שנאמרו? מה המשמעות החברתית, המשפטית והדתית של המילה? כיצד התנ"ך מציג שוב ושוב את עוצמת הדיבור - החל מבריאת העולם (ויאמר אלוהים יהי אור...), דרך הברכות והקללות בגן עדן, ועד לנדרים ולשבועות שמלווים את סיפורי המקרא כולו. האם מילים רק מתארות את המציאות, או שהן יוצרות אותה מבחינת אנשי העולם הקדום?  
לבסוף נחזור לכמה מהסיפורים המוכרים ביותר במקרא: הברכה הגנובה של יעקב, זעקתו המרה של עשיו, מעמד הברכות והקללות בהר עיבל, ובריתות שנכרתות בין בני אדם, עמים ואלוהים. האם ואיך אפשר לבטל ברכה שכבר נאמרה? האם קללה יכולה לעבור מאדם לאדם? ומה מלמדים אותנו כל הסיפורים הללו על חברה שבה לדיבור יש משקל ממשי, מחייב ולעיתים בלתי הפיך?  
האזנה ונדירה נעימות,

מה זה קללת המנצח, ומה הן ההשלכות של קללת המנצח על מדיניות מכרזים ועל איסוף ואספקת מידע למתחרים.

מה הסיכוי שילד עם דיסלקציה, שגדל בבית של עולים מעיראק, יהפוך לאדם שנמצא במשך שנים בלב קבלת ההחלטות הכלכליות של מדינת ישראל?
ערן יעקב ליווה לאורך הקריירה המפוארת שלו שורה של שרי אוצר וממשלות, עמד בראש רשות המיסים, והחזיק באחד התפקידים הרגישים והמשפיעים ביותר בישראל. אבל הסיפור שלו מתחיל הרבה לפני המסדרונות בירושלים.
בפרק הזה של Spill the SooP, שלומית פן מנסה להבין מה באמת עיצב את האיש שמאחורי התפקיד. איך דווקא קשיי הלמידה והדיסלקציה הקשה הפכו ליתרון. למה הוא מאמין שספקנות היא כוח, לא חולשה. איך נשארים נאמנים למצפן המקצועי כשמסביב מופעלים לחצים מכל כיוון.
זו גם שיחה על הפער שבין המדינה לאזרח ועל מה שערן הבין רק אחרי שעזב את המערכת. על אחריות, כוח, ביקורת, ועל המחיר של קבלת החלטות כשכל המדינה מסתכלת.
ובין הסיפורים על רשות המיסים, הפוליטיקה והכלכלה, מתגלה גם סיפור הרבה יותר אישי: על ילד שהאמינו בו לפני שהוא האמין בעצמו, ועל הדרך שבה הערכים שספג בבית ממשיכים להוביל אותו עד היום.
זה לא פרק על מיסים.
זה פרק על מנהיגות, חוסן, ועל האנשים שמקבלים את ההחלטות שמשפיעות על החיים של כולנו.

למה לפו הדוב קוראים ביפן "פו-סאן"? מתי אסור בתכלית האיסור להוסיף את הסיומת לשם שלכם, ולמה כשבסטארבקס ביפן יקראו לכם לא ישתמשו בשם הפרטי שלכם? בפרק זה של "מילים ביפנית שאין בעברית", דנה נחום הרמן ויושי היגוצ'י, מארחים את חוקרת יפן ד"ר הלנה גרינשפון וצוללים אל תוך עולם הסיומות היפניות שנדבקות לשם ומסדרות את כל ההיררכיה החברתית. מה ההבדל בין "סאן", "סאמה", "קון" ו-"צ'אן"? מתי נכון להשתמש בכל אחת מהמילים? ואיך כל זה קשור לזהות, כבוד והיררכיה?