יש בתי כלא שאין להם סורגים, אין להם קירות ואין בהם שומרים. הם בנויים מאמונות: ״זה הערך היחיד שיש לי לתת״, ״בלי כסף אני אמות״, ״אם יגלו מי אני באמת, אאבד הכול״.

קטי גבעוני חיה בכלא כזה שנים. היא גדלה בפתח תקווה, במשפחה נורמטיבית על פניו, אבל בבית של הישרדות כלכלית מתמדת: חובות, עיקולים, הורים שעובדים מסביב לשעון, ואמא שחלתה בדיכאון אחרי הלידה והתקשתה להעניק חום, מגע ואהבה. קטי גדלה עם רעב עצום לנראות ולשייכות, וכמו שהיא אומרת בפרק, כשצרכים כל כך בסיסיים לא מקבלים מענה, מחפשים אותם בפחים.

בגיל שלוש עשרה, אחרי בריחה מהבית, היא נאנסה על ידי שני גברים מבוגרים ממנה בעשור. מעבר לטראומה עצמה, נצרבו בה שתי אמונות שעיצבו את חייה: שרואים בה אובייקט מיני, ושאין לה יכולת להתנגד. המילה ״לא״ נמחקה מהמילון שלה, כי היא למדה שהיא לא רק שלא עוזרת, היא מסוכנת.

מהאמונות האלה נסללה הדרך לשש שנים של עבודה בזנות, שהתחילו דווקא בתקופת השירות הצבאי, ממשפט אגבי של חברה בבסיס.

קטי מתארת בכנות נדירה את מה שרוב האנשים לא מסוגלים לדמיין: את הניתוק מהגוף, את הלילות משש בערב עד שש בבוקר, את הכאב שבמכירת הדבר הכי אינטימי שיש, ואת המחיר הנפשי של חיים כפולים מושלמים. ביום עבודה רגילה וזוגיות, בלילה עולם אפל שאיש לא ידע עליו, גם לא בני הזוג.

היא מספרת גם על נקודת המפנה: אמא שקרסה תחת חובות של מאות אלפים, שיחת טלפון אחת על אישור עקרוני למשכנתא, והארה שבה הבינה שסבא שלה, שנפטר שנה קודם, שלח לה מסר: ״אם תעזרי לעצמך, העולם יתמוך בך״.

באותו רגע היא נשבעה לעצמה שהיא לא חוזרת לזה לעולם. משם התחיל מסע מסחרר: מאתר ראשון שבנתה בחינם, דרך חברה שהכניסה יותר ממיליון שקל בשנה, ועד ההחלטה האמיצה מכולן, לוותר על הכול, לצאת עם הסיפור שלה בפודקאסט ״כלא דמיוני״, ולגלות מה קורה כשמפסיקים להסתיר.

הפרק עונה על השאלות:

למה אנחנו ממשיכים לחיות לפי אמונות שנצרבו בנו בילדות, גם כשהן הורסות אותנו?

מה באמת מסתתר מאחורי המשפט ״אין לי ברירה, ככה אני שורדת״?

איך אפשר להחזיק חיים כפולים במשך שנים, ומה המחיר של סוד שאוכל אותך מבפנים?

איך יוצאים ממצב שנראה בלתי אפשרי, גם בלי לדעת לאן הדרך מובילה?

מה ההבדל בין לתת את מה שאתה רוצה לתת לבין לתת את מה שרוצים לקחת ממך?

איך לומדים לזהות את הערך האמיתי שלנו, לבקש עליו תגמול, ולא להתנצל על זה?

ולמה דווקא היכולת לאכזב אחרים היא אחד הדברים הכי משחררים שיש?

זה אולי נשמע כמו פרק על זנות, אבל בעצם זה פרק על חופש. על ההבדל בין לשרוד את החיים לבין ליצור אותם, ועל הרגע שבו אדם מחליט להפסיק לחיות לפי הסיפור שסופר לו על עצמו, ולהתחיל לכתוב סיפור חדש.

קטי של היום, יזמית, מרצה ומנחת פודקאסט, מאורסת ומאושרת, אומרת שהיא נמצאת בהכי הרבה חופש שהיה לה אי פעם, דווקא עם הכי פחות. אם יש בחיים שלכם מסכה שאתם עייפים מלשאת, אמונה שכולאת אתכם מבפנים, או סוד שמכביד על הלב, הפרק הזה עשוי להיות ההתחלה של משהו אחר.

להתחיל את המסע לשקט נפשי עם הקורסים ״לא כולם נרקסיסטים״ ו״מתחילה מחדש״

אוהבים את הפודקאסט? דרגו אותנו באפליקציה האהובה עליכם

לקבוצת הפייסבוק בית ספר לקארמה טובה

https://www.facebook.com/groups/660622764666404/

לבלוג 3 סיפורים מהשבוע החולף

Www.Ruth-dayan.com

לאתר משרד רות דיין-וולפנר - משרד עו"ד דיני משפחה

Www.ruthdayan.co.Il

האינסטגרם שלנו

https://www.instagram.com/ruthi/