דווקא כשהוא בשיאו המקצועי, נוח יותר לדור הררי לחזור לרגעים הקשים שבדרך: מהילד הרקדן שספג בריונות והתפתח פיזית רק בצבא, ועד הלוחם עם הפוסט טראומה שמג׳נגל בין מילואים אינטנסיביים לנצנצים על הבמה

על כוס בירה צוננת הוא משתף למה סלד שנים מטיפול ומה שינה את דעתו, איך ההצגה חייבת להימשך גם כשאתה פורק כתף על הבמה, למי הוא חייב את קריירת המשחק שלו שהגיעה ממש במקרה ועל מה הוא חייב לבקש סליחה מההורים שלו?