Sichos From 5781

1) בהתחלת שלישי דפ' שמיני נאמר "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח וגו'", וזה מהוה הוראה ונתינת כח לפעול גילוי אלקות בעולם. בסיום השיעור

נאמר "ולהורות את בני ישראל את כל החוקים – ריבוי עניני תומ"צ כדי לזכות את ישראל – אשר דבר הוי' ביד משה" – ה"רעיא מהימנא" של כאו"א מישראל,

ועד"ז ה"אתפשטותא דמשה בכל דרא" עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר שהכריז שהכל מוכן, ודרוש מאתנו רק "עמדו הכן כולכם" להאיר את העולם כולו, ואז מובטחת

ההצלחה ועומדים מוכנים לגאולה. בפסוק זה מרומז הענין ד"משנה תורה" להרמב"ם, רבינו משה, שבו נכללו "את כל החוקים אשר דבר הוי' ביד משה" באופן

המובן "לקטן ולגדול".2 )הוראה פשוטה ממ"ש רש"י עה"פ בחמישי דפ' שמיני "וישמע משה וייטב בעיניו" – "הודה ולא בוש לומר לא שמעתי": גם א' שמחשיב

א"ע ל"למדן" הכי גדול, ואולי זה באמת כך, עליו לדעת שיכול לטעות, ואם קרה כך ונודע לו שטעה, עליו להודות בזה!

1) משיחת כ"ה ניסן ה'תשמ"ה 2) משיחת מוצש"פ שמיני ה'תשל"ט

השראת השכינה במשכן ביום השמיני למילואים היתה קשורה עם עבודת אהרן הכהן דוקא, כמובא בפרש"י [בשני דפ' שמיני] שמשה רבינו אמר "אהרן

אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם". וההוראה: כדי שכללות ענין המשכן בעבודת האדם תהי' בשלימות ה"ז נפעל דוקא ע"י

אופן עבודת אהרן הכהן – אהבת ישראל, וכמארז"ל "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'". וזה צריך להתבטא לכל לראש בעשי' טובה גשמית

לחבירו. ענין זה שייך במיוחד בדורנו "עקבתא משיחא", כשמשיח "מציץ מן החרכים" לראות אם סיימנו כבר את העבודה ויכול להוציא את כולנו מהגלות,

שצריך לבטל את סיבת הגלות – שנאת חנם, ולהשתדל ביותר להתנהג באהבת ישראל, אהבת חנם.

משיחת י"א ניסן ה'תשמ"ב

ב"אתכפיא" ו"אתהפכא" יש בכ"א מעלה. כמו מעלת המצה בפסח שאז אכילת חמץ אסורה, ומעלת שתי הלחם בחגה"ש שהמצוה היא "חמץ תאפינה":

מצה, ש"דוקרים" אותה כדי שלא "תתנשא", הו"ע אתכפיא. והחידוש בחגה"ש הוא שה"חמץ" גופא נעשה "קרבן" – אתהפכא. גם במשך חיי האדם, לפעמים

עובד את ה' ע"י "אתכפיא" ולפעמים ע"י "אתהפכא". ובכללות: בזמן התורה והתפלה הוא "מנותק" מעניני העולם וזה פועל שגם הגוף (שצריך גם אז) הוא

בבחי' "אתהפכא", ובזמן שצ"ל "נשאת ונשאת באמונה" וצריך "להתחשב" עם עניני העולם – אתכפיא. אפי' אצל נשיא בישראל ישנם ב' הענינים: הוא "נשיא"

ומנושא, אבל גם "רעיא מהימנא" שדואג גם לעניני הגשמיים

של העם. וכמו שראינו אצל הצ"צ: גדלותו בתורה שראו כבר בהיותו בן ג' שנה וכו', וביחד עם זה

התמסר לגמרי לפעול גם עם כאלו שהיו שייכים רק לבחי' "אתכפיא".

משיחת אור ליום ו' פ' אחרי, י"ג ניסן ה'תשמ"א

ההוראה מהתחלת אמירת "ותן ברכה" היום - תוכן הבקשה "ותן טל ומטר לברכה" הוא שמבקשים מהקב"ה שיתן טל ומטר שממנו תהי' (לאח"ז) הברכה

ברכה" מבקשים מהקב"ה את הברכה באופן ישיר, ללא כל הכנות, באופן מושלם ומוכן לגמרי [כדוגמת ב' האופנים שאֵם

יכולה להכין אוכל לילדים 1) מכינה את האוכל אבל מראה לילדים את מקום האוכל בארון כדי שהם יקחו אותו לבד או שהיא מראה להם איך לעשות בעצמם

את התה וכו' 2) היא שמה את האוכל מוכן בשלימות על השולחן], וביום שבו מתחילים לומר "ותן ברכה" תובעים מכאו"א מישראל להתנהג באופן המתאים

דקבלת ברכות השי"ת באופן מוכן, ברכה באופן גלוי.

א' השיחות יום ב', י"ט ניסן ה'תשמ"ו, לילדים וילדות – "צבאות השם" – שיחיו

התחלת ה"סדר" הוא שאלת ילד יהודי "מה נשתנה הלילה הזה בכל הלילות", ורק לאח"ז משיב לו האב או ראש החבורה "עבדים היינו וכו'", וע"ז סובב

והולך כל "ליל הסדר". עפי"ז מובנת "פקודת היום" המיוחדת לחגה"פ לילדי "צבאות ה'": לכל לראש צריך כל ילד יהודי להשתייך ל"צבאות ה'" וללמוד תורה

ולקיים מצוות בפועל. אלא שלאחרי ה"נעשה" בא ה"ונשמע", והוא, כילד הלומד תורה, חכמתו של ה', "בן חכם", שואל המלמד שלו מה הכוונה והתכלית של

המצווה, או בכלל – "מה נשתנה ילד יהודי מכל שאר ילדי אומות העולם". והתשובה לשאלה זו, כמו לרוב השאלות, היא "עבדים היינו כו' ויוציאנו ה"א משם

וכו' ואילו לא הוציא הקב"ה את אבותנו ממצרים הרי אנו ובננו ובני-בננו משועבדים היינו לפרעה וכו'", ומכיון שכך מובן ופשוט למה צ"ל "עובדו כראוי",

ולמה ילד יהודי שונה משאר ילדי האומות שזה בא לידי ביטוי בלבושים שלו וכו'. וילד יהודי שהוא "בן חכם" ויודע כ"ז, מסביר א"ז גם לשאר הג' סוגי בנים

וכו'.

משיחת יום ג', ד' דחג הפסח, ח"י ניסן ה'תשמ"ה, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו

איתא במדרש שכאשר אסתר אמרה למרדכי "לך כנוס את כל היהודים גו' וצומו עלי גו' שלשת ימים לילה ויום", "שלח לה והרי בהם יום ראשון של פסח",

"אמרה לו, זקן בישראל, אם אין ישראל למה הוא הפסח"?! ועפ"י מאמר המשנה "כל המקיים נפש אחת מישראל כו' כאילו קיים עולם מלא", מובן שכ"ה

בנוגע לכל יחיד מישראל. שזהו תוכן הענין דפיקוח נפש של כאו"א מישראל, יהי' מי שיהי', דוחה את כל התורה כולה. כי שרש הנשמה של כאו"א מישראל

מושרש בעצמותו ית' שלמע' שרש התורה. ומזה מובן שאין להמנע מלהתעסק עם הזולת בעניני תומ"צ, כי הכל כדאי כדי להציל נפש אחת מישראל. ואין אושר

גדול יותר שיכול הקב"ה ליתן לו בגו"ר, מההזדמנות לקרב יהודי ליהדות ולפעול שיקיים אפי' מצוה א', כי "יחוד זה למע' הוא נצחי" והקב"ה משתעשע עם זה

"לעולם ועד"! ובמילא גם השכר שמשלם הקב"ה לאדם שעסק ופעל לקרב היהודי הוא נצחי לעולם ועד!

א' השיחות דהתוועדות פורים ה'תשט"ז

בש.ז. חל שבת הגדול בערב פסח, ובמילא בע"פ השנה מתעוררים דינים מיוחדים שאינם בכל שנה (איך לקיים את השבת, שלוש הסעודות, כהלכתו בערב

פסח וכו'). וכיון שכשיגיע שבת הגדול ותתעורר שאלה לא יוכלו להתקשר בטלפון לרב..., וזה נוגע אפי' לכו"כ שלמדו הרבה שנים בישיבה ובכולל אבל חסר להם

הידיעה ב"לידע את המעשה אשר יעשון" בפועל ממש! במילא אין ברירה אחרת אלא שכל אחד יכין את עצמו מראש שידע את כל הדינים לכל המצבים

שעלולים להתעורר השנה בערב פסח. ושכ"א יעזור את השני בזה - הן את ה"ראשיכם שבטיכם" והן את ה"חוטה עציך ושואב מימיך. ועוד.

משיחת יום ה' דפ' אחרי, אור לי"ג ניסן ה'תשמ"א

ההוראה המיוחדת מקביעות ש.ז. שזמן בדיקת וביעור חמץ הוא בי"ג ניסן - יום ההילולא דהצ"צ: הענין ד"פועל ישועות בקרב הארץ" של בעל ההילולא

מסייע בעבודה זו של בדיקת ביעור חמץ הרוחני, היצה"ר. קודם יש לבדוק איזה חלק ממנו צריך לבער, סור מרע, ואיזה חלק ממנו אפשר לפעול בו "בכל לבבך

- בשני יצריך" (כמו עונג שבת שהוא מצוה משא"כ בחול), ואלו ענינים אינם קשורים כלל עם יצה"ר "שלא נאסור את המותר", עשה טוב, ואח"ז מבער את

הרע בפועל. ובפשטות: החלטה תקיפה לסור מרע ועשה טוב (ועד"ז בנוגע ללימוד התורה שלאח"ז).

משיחת יום ה' דפ' אחרי, אור לי"ג ניסן ה'תשמ"א

[המשך] ולכן מציעים מבצע חדש לגמרי: שיכתבו ספר תורה שהאותיות שבו יהיו עבור ילדי ישראל שלפני בר-ובת מצוה, שכל א' מהם יקנה בו "אות"

בדולר אחד מכספו האישי. וכאשר כתיבת הספר תורה מסתיימת – מתאחדים כל האותיות שבו למציאות אחת של "תורה אחת"; כדי להוסיף בהאחדות – יש

לכתוב את הס"ת בירושלים עיה"ק, "עיר שחוברה לה יחדיו", בפיקוחם של כמה רבנים מורי הוראה שבאה"ק, והעיקר – לעשות זאת בכשרות ובזריזות הכי

גדולה; רק ילדי ישראל שהם (כעת) מתחת לבר-ובת מצוה, "צבאות ה'", "הבל שאין בהם חטא" – יכולים לקנות אותיות בס"ת זה, ולא המבוגרים יותר. ויהי

רצון שכל הענינים יעשו מתוך שמחה וטוב ל

בב, ובקרוב ממש נלמד תורתו של משיח מפיו; כל ילד יהודי, לאו דוקא מי שכבר נרשם ב"צבאות ה'", יכול לקנות

אות בס"ת זה; אם כל האותיות של ס"ת זה יימכרו, יכתבו ס"ת שני.

ב' חלקים מהתוועדות אור ליום ד' פ' אחרי, י"א ניסן ה'תשמ"א

לאחרי אמירת "לחיים" ובשמחה, ידברו על ענין חדש [שרו ניגון ההקפות לרלוי"צ, ואח"כ המשיך:] לאחרונה מדברים הרבה ובפרסום בנוגע ל"צבאות

ה'": שילדי ישראל, "הבל שאין בהם חטא", בכל מקום שהם, יתאחדו ויצטרפו ל"צבאות ה'" (דאע"פ שכל ישראל נק' כך בצאתם ממצרים, אבל ילדי ישראל

"הכירוהו תחילה", והם משפיעים על הגדולים – "והשיב לב אבות על – ידי – בנים"), שמטרתה – להוסיף בהפצת היהדות בבית ובסביבה, "נרות להאיר",

ובאופן ד"אל יבוש מן המלעיגים" – שהרי הוא ב"צבאות ה'" שנמצא עם כ"א בכל מקום, ובמילא אין מקום להתבייש או לפחד מאף א'! אבל מכיון שנמצאים

בעוה"ז הגשמי, הציעו שיהיו ענינים המאחדים אותם גם בגשמיות. אחדות אמיתית היא ע"י התורה, ובזה גופא – כדי שזה יהי' באופן שרואים בעיני בשר,

ה"ז ע"י "תורה שבכתב" [המשך יבוא]

ב' חלקים משיחת אור ליום ד' פ' אחרי, י"א ניסן ה'תשמ"א