The Daily Sicha - השיחה היומית

"אלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים וגו'". כמו בדור שיצא ממצרים, שהיו מ"ב מסעות מיציאת מצרים עד ירדן יריחו, עד"ז ישנו בחיי כאו"א. ועד"ז בעבודת כאו"א בלימוד התורה וקיום המצוות. וכמו שבענין המסעות בפעם הראשונה שרובם היו במדבר הגדול והנורא, הנה כמו"כ הוא בעבודת כאו"א. ולכן צ"ל "ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם" – שמשה, שענינו הוא תורה, המשכה מלמעלמ"ט, ממשיך (מבחי' חקיקה לבחי' כתיבה) את בחי' "מוצאיהם" – המוצא והמקור דישראל, עצם הנשמה, לנשמות בגופים כפי שנמצאים במדבר העמים, שעי"ז יהי' להם הכח לעבור את המ"ב מסעות במדבר וכו'. אבל התכלית היא שתהי' ההעלאה מלמטלמ"ע. וזהו מה שמסיים "ואלה מסעיהם למוצאיהם", שע"י המסעות נתעלו עד לבחי' "מוצאיהם", ולמעלה יותר מה"מוצאיהם" שלפנ"ז שהרי "ירידה צורך עלי'". והעלי' היא ע"י עבודת התפילה. וזהו "אלה מסעי" לשון רבים, שגם לאחרי שיצאו מהמיצרים וגבולים דמסע הראשון, "ארץ מצרים", צריך להמשיך ולעלות מחיל אל חיל, עד שבאים לעבר הירדן וכו'.

ב' חלקים ממאמר ד"ה ואלה מסעי בני ישראל, אור לועש"ק פ' מטות-מסעי, כ"ד תמוז ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-08-2024

“These are the journeys of the Jewish people who left the land of Egypt, etc.” Just like in the generation that left Egypt there were forty-two journeys until they came to the Yarden at Yericho, so too in the life of every individual, and so too in every individual’s service of Torah and mitzvos. Just as the majority of the journeys took place in the “great and fearful desert,” so it is with everyone’s Divine service; therefore, it is necessary for “Moshe to write the starting points for their journeys” – Moshe’s essence is Torah (which comes from above to below), and he draws down (from the level of “engraving” to the level of “writing”) “their starting points” – the source and origin of every Jew, i.e., the essence of the soul, and brings it down into souls within bodies, as they stand in the “desert of the nations.” This gives them the strength to pass through the forty-two journeys in the desert, etc. But the ultimate purpose is the subsequent elevation from below to above, as the verse concludes, “and these were their journeys with their starting points”: as a result of the journeys, they are elevated to the level of “their starting points” and even higher than that, because the descent is for the sake of ascent. This ascent is achieved through the service of tefilah. This is why it says “these are the journeys” in the plural, because even after leaving constraints and limitations of the first journey from “the land of Egypt,” it’s necessary to continue to rise from strength to strength until reaching the other side of the Yarden etc.

2 excerpts from Maamar V’Eileh Masei Bnei Yisroel, Thursday night, Parashas Masei, 24 Tammuz 5736

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=02-08-2024

לזכות בנציון מאיר הלוי בן חי' שרה שי' וויינבוים ליום הולדת שלו כ"ז תמוז
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות‏

לזכות מנוחה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה כ"ח תמוז
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

[המשך] יש צורך להבהיר פרט חשוב: מכיון שישנם חילוקי דעות בעניני אמונה ודת – יש להבטיח שהחדרת האמונה בבורא העולם ומנהיגו תהי' ללא כל קשר עם דת כלשהי. והעצה לזה היא – להנהיג בבתי-ספר "רגע של שתיקה" שיהי' מיוחד למחשבה והתבוננות אודות בורא העולם ומנהיגו, ללא ענין של תפילה בדיבור וכו' שיכול לעורר חילוקי דעות מצד המנהל או התלמידים וכו'. ומה לחשוב באותו "רגע של שתיקה" אודות בורא העולם ומנהיגו – יאמרו זאת ההורים לילדיהם; יש להחדיר זאת גם בבתי-ספר הגבוהים, באוניברסיטאות וכיו"ב. וגודל ההכרח שבדבר מודגש ביותר בזמן האחרון – כפי שרואים בפועל את המצב השורר שם כיום...; לדאבוננו, ישנם גם בתי-ספר דתיים שבהם הדגש הוא להעניק לתלמידים ידיעות בעניני תומ"צ ללא תשומת-לב מיוחדת לענינים הקשורים עם אמונה אהבה ויראת ה', ויש להנהיג שיתחילו את היום בענין של תפלה והתבוננות בגדולת ה'; אשרי חלקם וגדול זכותם של כל אלו שיתעסקו בענין זה, ובפרט אלו שהם בעלי-השפעה בשטח מסויים וכו'.

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-08-2024

[Continued.] There’s a caveat: being that there are differences of opinion regarding faith and religion, instilling the belief in the Creator and Ruler of the world must be done in a way that isn’t associated with any specific religion. This can be done by instituting a moment of silence in schools, dedicated to thought and reflection about the Creator and Ruler of the world, but without a verbal prayer or anything that could cause disagreements among the administration or students – and the parents will tell the children what to think about during the moment of silence. It should be instituted in the universities etc. as well, especially considering the current situation in the universities. Unfortunately, even in some religious schools, the focus is on providing students with knowledge of Torah and mitzvos, but without attention to faith, love, and fear of Hashem. It’s important that the day begin with davening and contemplation of Hashem’s greatness. Fortunate is the lot and great is the merit of those working toward this end, and those who have any influence in this regard should utilize it to the fullest etc.

Two excerpts from sichah of Thursday, Parashas Balak, 12 Tammuz 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=01-08-2024

לע"נ מרת ציפא רחל בת ר' אלי'הו ע"ה קרינסקי ליום היארצייט שלה כ"ו תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת חתנה ובתה ר' זאב הכהן וזוגתו מרת פריידא הינדא שיחיו טייטלבוים

[המשך] בדורות שלפנינו קיבל הנער החינוך לערכים בביתו ושלחו אותו לבית-ספר רק להוסיף לו ידיעות בעניני מדע וכיו"ב, אבל כיום (שלהורים "אין זמן" לחינוכו של הנער) חינוך הנער הוא תחת אחריותם של בתי-הספר! ודוקא שם מעמידים "מסך של ברזל" ולא נותנים להקב"ה "להיכנס"... בנוגע לטענה אודות "חוקת-היסוד" כו' – הנה החוקה נקבעה ע"י אלו שמטרת בואם למדינה זו היתה כדי שיוכלו לנהל את חייהם עפ"י דתם באין מפריע, ואין מקום לומר שכווונתם היתה שבבתי-ספר לא יתנו להזכיר אודות מציאות של בורא העולם!; בחוקה נאמר שהיא נקבעה "לטובתה של האומה", ואם מצב האומה השתנה – הילד כבר לא מקבל בביתו את התודעה ש"עין רואה ואוזן שומעת", ורואים שאחוז הפשיעה אצל הנוער הולך וגדל וכו' – הרי "טובתה של האומה" מחייבת לעשות משהו בנידון, ובפרט שבחוקה עצמה מפורש שניתן לעשות בו שינויים בהתאם לשינויי המצבים וכו'. יש לציין את ענין החיובי שנשיא המדינה הכריז שיש להכניס לבתי-ספר את ההכרה בבורא עולם ומנהיגו. [המשך יבוא]

משיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-07-2024

In previous generations, children learned values from their parents at home, and schools was meant to teach them about science etc. But today (when parents “don’t have time” to teach their children), the children’s education is the responsibility of the schools. Yet specifically in the schools, an “iron curtain” is erected, so as not to allow G-d in…. They argue that the Constitution requires etc., but the Constitution was established by people who came to this country to practice their religion without persecution. Thus, there is no basis for the notion that they intended to forbid in schools the mention of the Creator of the universe! Moreover, the Constitution was written “for the people,” and it expressly allows for amendment when circumstances change. Therefore, when the situation has changed, such that children are no longer taught at home that there’s a “seeing eye and listening ear,” and we see that the crime rate among the youth is rising etc., the good of the people requires doing something about it. A recent positive development is that the President of the United States has issued a call to allow the recognition of G-d to be taught in public schools. [To be continued.]

Excerpt from sichah of Thursday, Parashas Balak, 12 Tammuz 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=31-07-2024

הדרך היחידה להבטיח שהנהגת האדם תהי' עפ"י צדק ויושר ולא כחיות-בר שב"גו'נגל", היא – כאשר מחדירים ונוטעים בלבו כבר מקטנותו את ההכרה במציאות הבורא עולם ומנהיגו – "יש בעה"ב לבירה זו", והוא צוה לאדם להתנהג כך וממנו אא"פ להסתתר כי "עין רואה ואוזן שומעת"! [אבות פ"ב, שאומרים בשבת זו]. והנה לדאבוננו, המקום היחידי שבו לא מאפשרים לדבר אודות המושג של "עין רואה ואוזן שומעת" הוא בבתי-ספר הכלליים! הם עסוקים לעשות מהילדים "אנשים" – ולכן נותנים להם ידיעות שונות וכו', אבל אין לכל ענינים אלה השפעה כלל על הנהגת הילד בחיי היום-יום! ואפי' אם מדברים עם הילד אודות מדה מסויימת, מסבירים לו רק ש"אין זה הוגן" לא להתנהג בצדק ויושר, שזה לא מחייב את הילד להתנהג כך בפועל, ולא מקשרים זאת עם העובדה ש"יש בעה"ב לבירה זו" וש"עין רואה ואוזן שומעת", ושהקב"ה נמצא בכ"מ שהילד נמצא ומסתכל כיצד הוא מתנהג! והרי רק חינוך כזו מבטיח שהילדים יגדלו להיות "אנשים" ולא חיות-בר שב"גו'נגל! [המשך יבוא]

משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-07-2024

The only way to ensure that a person’s behavior will righteous and just – not like that of wild animals in the jungle – is by instilling in a child’s heart from a young age the recognition of the existence of the Creator and Ruler of the world, that He commanded man to behave a certain way, and that it’s impossible to hide from Him because He has “a seeing eye and listening ear” [Pirkei Avos ch. 2, this week’s perek]. But inexplicably, the only place where it’s forbidden to speak about Hashem and the concept of a seeing eye and a listening ear etc. is in the public schools! They’re trying to raise children and they give them all kinds of knowledge about math and science etc., but none of it has any effect on the child’s practical daily conduct! Even if they do talk to a child about behaving a certain way, they do only by explaining that it’s in the child’s best interest to be a decent person, but not that the child is obligated to do so. They don’t tie it to the existence of Hashem, the Master and Ruler of the World, Who has a seeing eye and listening ear, and the fact that wherever the child is, Hashem is with him and watches how he behaves. But only such an education ensures that the child will grow up as a human being, not like a wild animal in the jungle. [To be continued.]

Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5743

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=30-07-2024

לאחרונה הונהג שבמשך ג' השבועות יוסיפו בלימוד התורה בענינים הקשורים עם ביהמ"ק, בתושב"כ ובתושבע"פ, ובעיקר‏ – ‏בהל' בית הבחירה להרמב"ם שבזה ישנו העילוי דהלכות פסוקות אשר מהם באים לבניית ביהמ"ק בפועל! וכאן המקום לבאר את ה"כותרת" דהלכות אלו ברמב"ם "הלכות בית הבחירה": דלכאו' הי' מתאים יותר לקרותן "הלכות בית המקדש" ע"ש הפסוק "ועשו לי מקדש"‏ – ‏מקור הציווי לבניית ביהמ"ק! והביאור: השם "בית הבחירה" מורה על הבחירה בבית זה מבין שאר הבתים. והיינו, ששם זה מדגיש את הצורך לעסוק עם שאר הבתים שבעולם כדי לפעול בהם ענין של קדושה עד שיהיו ראויים שייאמר עליהם שביהמ"ק נבחר מביניהם! ועד"ז בנוגע לבחירת בנ"י משאר אוה"ע‏.

‏ב' חלקים משיחת י"ז בתמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=29-07-2024

It has been the custom as of late to learn about the Beis Hamikdash during the three weeks, especially the Rambam’s Hilchos Beis Habechirah, which contains halachic rulings relevant to actually building the Beis Hamikdash. Seemingly, why is it called Hilchos Beis Habechirah (“Laws of the Chosen House”), and not “Hilchos Beis Hamikdash,” in accordance with the verse (the source of the obligation to build the Beis Hamikdash), “They shall make Me a Mikdash”? The answer is that “Beis Habechirah” emphasizes that Hashem chooses this house from all other houses, and that it is upon us to bring holiness into all other houses, to the point that it could be said that that the Beis Hamikdash is chosen from among them. The same applies to the choosing of the Jewish people from among the nations.

2 excerpts from sichah of 17 Tammuz 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=29-07-2024

1) בהלכות נדרים (רפי"א) ברמב"ם מובא חידוש שמצינו רק בענין הנדרים [כמ"ש בתחילת פ' מטות]: למרות גודל הענין דנדרים (ע"י אפשר לפעול חלות קדושת קרבן על כל דבר גם אם אינו ראוי למזבח, ועוד) מצינו בזה דוקא שגם "מופלא הסמוך לאיש", קטן בן י"ב שנה וקטנה בת י"א שנה וכו', "נדרו נדר" מן התורה! 2) שקו"ט בנוגע המקור לפסק הרמב"ם (שם) שהקטן או הקטנה צריכים בדיקה כל השנה כולה אם יודעים לשם מי נדרו, ואפי' אם בתחלת השנה נדרו ונבדקו ונמצאו יודעים ואח"כ נדרו עוה"פ ובסוף השנה נבדקו ונמצאו לא יודעים - "אין בנדריהם ובדבריהם כלום", דה"ז חידוש, דבכל התורה סומכים על החזקה, וכאן, שמופלא הסמוך לאיש נדרו נדר מה"ת ו"ספיקא דאורייתא לחומרא", פוסק ש"אין בנדריהם.. כלום"!

משיחת כ"א מנ"א ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-07-2024

(1) We find something unique in the Rambam’s laws of vows: despite the tremendous gravity of vows (through which one has the power to consecrate even things unfit for the mizbeach etc.), the law is that a vow taken by a twelve-year-old boy or eleven-year-old girl, before the age of majority, is binding by biblical law. (2) A discussion regarding the source for the Rambam’s ruling that if a boy took a vow at the beginning of his twelfth year, and was examined (as required – to see whether he understands the significance of a vow and to Whom he took the vow etc.), and he was found to possess the requisite awareness, but then he took a vow later in the year, he must be examined again (and if he was now found not to have the requisite awareness – “their vows and their statements are of no consequence”): This is a most unusual ruling, because in Torah we usually rely on a chazakah that once something is found to be in order, we presume it remains that way. Yet here, although the child’s vow is binding by Torah law (where we are usually stringent in a case of doubt), here the Rambam nevertheless rules that the vow is of no consequence.

Excerpt from sichah of 21 Menachem-Av 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=28-07-2024

לע"נ ר' משה ב"ר יהודה אריה לייב ע"ה דרוק ליום היארצייט שלו כ"ב תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.

לזכות מנחם מענדל בן שיינא שי' ליום ההולדת שלו כ"א תמוז
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

פ' פינחס כוללת בתוכה גם פרשת המועדות, וממנה נלקחת הקריאה בתורה בכל מועד ומועד. וההוראה: ע"י ההכנה בשבוע פשוט שבהן לומדים פ' פינחס זוכים להימים הטובים במשך כל השנה. והרי ענין זה הוא ענין כללי – רצונו של הקב"ה הוא שיהודי יזכה לכל עניניו ע"י יגיעתו ולא יהי' "נהמא דכיסופא". ולכן אין ליהודי להתרעם על כך שישנם ענינים, כמו פרנסה, שבאים אצלו דוקא לאחרי ריבוי יגיעה והסרת העלמות והסתרים וכו'. אבל, גם אם יש צורך בהעלם והסתר – ה"ז ימשך רק עד שהיהודי יתעורר בעצמו ויחליט שמבלי-הבט על כל ההעלמות והסתרים ה"ה ממשיך לנהל את חייו הפרטים והציבוריים עפ"י דרישת התורה, בידעו שאי"ז אלא נסיון בלבד כי אין שום מציאות שיכולה להיות העלם והסתר אמיתי על האמת! וכאשר זה מונח אצלו באמת, אז "במדה שהאדם מודד בה מודדין לו" ומתבטל הנסיון ההעלם והסתר ורואה שאכן אין בהם ממש!

א' השיחות דהתוועדות י"ב תמוז ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-07-2024

Parashah Pinchas enumerates the korbanos of the Yomim Tovim, which in turn form the Torah readings for each Yom Tov etc. The lesson is that by preparing for it during an ordinary week by reading Parashah Pinchas, we merit Yomim Tovim throughout the entire year. In general, Hashem wants a Jew to earn what he has through his own toil, not as “bread of shame.” Therefore, a Jew shouldn’t be upset by the fact that things like earning a livelihood etc. involve tremendous effort and concealment and challenge etc., but should remember that it’s all only a test, and it will last only until the Jew resolves to live his life according to the Torah despite the challenge. When one truly lives his life this way, Hashem responds in kind and nullifies the tests, allowing the person to see that they truly have no substance.

Sichah from farbrengen of 12 Tammuz 5714.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-07-2024

לע"נ הרה"ח ר' פנחס בן הרב יהושע ע"ה קארף ליום היארצייט שלו כ' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' מנחם מעדל שי' קארף

[המשך] בנוגע לקרבן תמיד נאמר "את קרבני לחמי". ענינו של לחם הוא לחבר הנשמה עם הגוף. וכמו"כ ישנו ענין ה"לחם" שמחבר את ה"נשמה" של כל העולם, הקב"ה, עם העולם, היינו חיבור והמשכת אור האלקי בעולם (אמנם הקב"ה מצ"ע הוא למעלה משייכות אל העולמות, אבל לאחרי שנברא העולם צ"ל חיבור דאלקות עם העולם). והקב"ה בעצמו גילה לנו בתורה ש"לחם" זה הוא ענין הקרבנות, ובפרט קרבן תמיד שהוא קרבן עולה, ועכשיו זהו ענין התפלה באופן של "קרבן עולה" שהוא כולו לה'. האמור מודגש במיוחד בהתוועדות שמתקיימת ביום חול שבו עוסק יהודי ב"עובדין דחול" (משא"כ בשבתות ויו"ט, ועד"ז בחוה"מ ובר"ח (ביחס לימי החול וכו')), ואעפ"כ מתחיל ומסיים גם יום כזה עם "קרבן עולה" וענין התפלה, שעי"ז ממשיך ומגלה את ה"נשמה" של העולם גם ב"עובדין דחול", ועי"ז נמשכת ברכה בנוגע לכל עניניו ב"בני חיי ומזוני רוויחא".

משיחת י"ב תמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-07-2024

The verse calls the tamid offering “My offering, My bread.” Just as physical connects body and soul, there is also the “food” that connects the “soul” of the world – Hashem – to its “body.” (Although Hashem transcends any connection to the world, once He created the world, it is necessary to draw G-dliness into it.) The Torah tells us that His “bread” is the korbanos, particularly the tamid offering, and nowadays, it is davening in the manner of an olah offering, which is entirely for Hashem. This is emphasized particularly on a weekday, when, despite being involved in mundane matters, a Jew begins and concludes the day with this “olah offering” of davening, bringing the “soul” into the world and drawing down Hashem’s blessings for children, life, and sustenance in abundance.

Excerpt from sichah of 12 Tammuz 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=25-07-2024

כללות ענין "קרבן תמיד" [בחמישי דפ' פינחס], שהיתה קרבן עולה, בעבודה: "תפלות כנגד תמידין תקנום", כי "קרבן" הוא מלשון קירוב וע"י התפלה האדם מתקרב לה'. קירוב אמיתי הוא כשהעבודה הוא באופן של "קרבן עולה" (שאין לבעלים חלק בה) – "לא ע"מ לקבל פרס", שאינו חושב אודות התועלת שתצמח לו כתוצאה מקיום תומ"צ אלא כל רצונו הוא להתקרב לה'. ואם יחשוב האדם שהעבודה ד"קרבן עולה" שייכת דוקא "בבוקר" – כשהוא נמצא במצב של אור – טוב לו ברוחניות ובגשמיות, אבל כש(נדמה לו, או באמת, ש)הוא במצב של "בין הערביים" – כיצד יכול להתפנות מדאגותיו ולחשוב אודות קירוב לה' באופן של "קרבן עולה"?! וע"ז באה ההוראה שחיוב קרבן תמיד הוא הן בבוקר והן בין הערביים!

משיחת יום ה' פ' פינחס, י"ב תמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2024

The kobran tamid (in Chamishi of Parashas Pinchas) was an olah offering. In terms of Divine service: “The tefillos were instituted corresponding to the tamid offerings”; and a korban means to come close to Hashem. True closeness is when one’s service is like an olah – without thinking about the benefit to oneself, but only about Hashem, “not for the sake of reward.” One may think that such service is possible only in the “morning,” when everything is bright (physically and spiritually), but how can he be expected to serve Hashem in this fashion when it seems (or in fact is) “dark” chas v’shalom? But the Torah teaches us that the obligation to bring the tamid applies “in the morning and toward evening”!

Excerpt from sichah of Thursday, Parashas Pinchas, 12 Tammuz 5744.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=24-07-2024

א) ע"י אמירת "דברי כבושין" מיתוסף בעילוי שישנו ביום התענית מצ"ע, ובפרט כשאמירת הדברים קשורה גם עם מחשבה (כדי שהדיבור תהי' כדבעי) וזה מביא לידי מעשה בפועל, ו"חוט המשולש לא במהרה ינתק". ב) כל תענית יש בו ענין מיוחד. מבין ה' הדברים שאירעו בי"ז בתמוז הוא הענין ד"הובקעה העיר". ובענין זה מודגש בגלוי הקשר וההמשך שלו לשאר הצומות – עשרה בטבת, ת"ב וצום גדלי'. ומובן שמאורע בלתי-רצוי שבא בהמשך למאורע בלתי-רצוי שלפניו והוא סיבה למאורע בלתי-רצוי שלאחריו יש בו חומר מיוחד. ומכיון שמרובה מדה טובה וכו', מובן שכ"ה גם בנוגע לענין ה"עת רצון" שבתעניות והפיכתם ל"ימים טובים", שענינים אלו הם ביתר שאת בענין י"ז בתמוז שבא בהמשך וקשור עם שאר הצומות וכו'.

משיחת י"ז בתמוז ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-07-2024

(1) The custom of saying “words of reproof” adds to the inherent quality of the fast day itself, especially when the words are connected to thought (which ensure the words will be as they should) and actual deed, forming a “three-fold cord that is not quickly severed.” (2) Every fast day has its unique theme. One of the events giving rise to the fast of 17 Tammuz was that “the city was breached”; this aspect of the fast day emphasizes how it comes as a result, and is connected to, the other fast days, 10 Teves, 9 Av, and Tzom Gedaliah. Obviously, when a negative event results from a prior negative event, and gives rise to a subsequent negative event, it is more severe. But being that the “measure of good is greater” etc., it is understood that the same applies in the positive aspects of the fast day, namely, its quality as an auspicious time that will be transformed to festivals: these aspects are emphasized with greater force on 17 Tammuz, which follows and is connected to the other fast days etc.

Excerpt from sichah of 17 Tammus 5744.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=23-07-2024