The Daily Sicha - השיחה היומית

1) בשני דפ' פינחס מדובר אודות המנין של בנ"י בפועל. ב"מנין" מודגשת אחדותם של ישראל, שכאו"א מהם נמנה באופן שווה. ויה"ר שתיכף ומיד ממש נזכה ל"פינחס זה אלי'הו", מבשר הגאולה, שיבוא ויקיים שליחותו לבשר על הגאולה. 2) סעודת הערב שאוכלים בליל י"ז בתמוז ממהרת ומזרזת את הגאולה: ע"י אמירת הברכות בסעודה, החל מברכה הכללית "שהכל נהי' בדברו", וכל העומדים מסביבו מאשרים זאת ע"י עניית "אמן", שעי"ז פועלים את הגאולה, כפס"ד הרמב"ם שע"י מעשה, דיבור או אפי' מחשבה א' גורם לו ולכל העולם תשועה והצלה. ויה"ר שבעמדנו בסיום יום ט"ז בתמוז, שבא בהמשך ליום א' ט"ו תמוז, ולפנ"ז – י"ד תמוז, ולפני זה – ימי הגאולה י"ב-י"ג תמוז, שבימים אלה קיבל כ"א ע"ע החלטות טובות בעניני תומ"צ והפצת היהדות והמעיינות חוצה – הרי בודאי שעי"ז מזרזים תיכף ומיד את התשועה והצלה ע"י משיח צדקנו.

ב' חלקים משיחת יום ב' פ' פנחס, ט"ז תמוז ה'תש"נ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-07-2024

(1) Sheini of Parashas Pinchas discusses the counting of the Jewish people, which emphasizes the unity of the Jewish people, each of whom is counted equally. May it be Hashem’s will that we immediately merit the heralding of the Redemption by “Pinchas, who is Eliyahu.” (2) The meal eaten on the night before the fast of 17 Tammuz hastens the Redemption: by saying the brachos at the meal, and by everyone affirming it by saying Amen, we bring about the Redemption, in accordance with the Rambam’s ruling that even one act, word, or thought tips the scale of the entire world and brings salvation and deliverance. May it be His will that standing on 16 Tammuz, on the heels of 15 Tammuz and 14 Tammuz, and before that, the liberation of 12 and 13 Tammuz, when positive resolutions were made regarding Torah and mitzvos and spreading Yiddishkeit and the wellsprings outward – that this will certainly hasten the salvation and deliverance through Moshiach Tzidkeinu.

2 excerpts from sichah of Monday, Parashas Pinchas, 16 Tammuz 5750

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=22-07-2024

צריכים להתכונן ל"אותו הזמן" ש"לא יהי' שם .. קנאה ותחרות" ע"י ההשתדלות והיגיעה לבטל ולשלול קנאה ותחרות, ואדרבה – להוסיף באהבת ואחדות ישראל, כמו שדובר בארוכה בהתוועדות דש"ק. ועכ"פ שלא יהי' שום ענין של היפך אהבת-ישראל בנוגע לפועל ממש, במעשה או בכתיבה (לכתוב מכתב בלי חתימת השם ר"ל) וכיו"ב. וכיון שהיום איננו ש"ק, יש לדבר רק אודות ענין החיובי – להשתדל להוסיף בכל עניני אהבת ישראל, לתת צדקה בסבר פנים יפות וכיו"ב. וכ"ז יהי' הכנה שבקרוב ממש נזכה ל"אותו הזמן וכו'", שהבשורה ע"ז הוא ע"י "פנחס זה אלי'הו", אשר להיותו כהן, ו"כהנים זריזין הן", בודאי מזדרז לבשר בשורת הגאולה. וענין הזריזות מודגש אצל פינחס שזכה לכהונה מצד עבודתו (ולא מצד התולדה) – הרי בודאי שצריך להראות את תכונת הזריזות בפועל ובגלוי, וכמו שהי' בפשטות שפינחס הזדרז לקיים ההלכה ש"אין מורין כן", ועאכו"כ שיזדרז לבשר לבנ"י ש"עבדי צמח" בא תיכף ומיד בפועל ממש!

ב' חלקים משיחת יום א' פ' פנחס, ט"ו תמוז ה'תשמ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-07-2024

To prepare for the time when “there will be no jealousy or competition,” we must strive to eliminate all jealousy and competition now, and to increase in Ahavas Yisroel and Jewish unity, as discussed at length at the Shabbos farbrengen. At the very least, there should be no outward expression of the opposite of Ahavas Yisrael, neither in deed nor in writing (nor by writing letters without signatures and the like chas v’shalom). Since today isn’t Shabbos, we should speak only about the positive: we must increase in all matters of Ahavas Yisroel, in giving tzedakah happily etc., which will prepare for the imminent arrival of Moshiach literally right now, which will be heralded by “Pinchas, who is Eliyahu,” who, as a Kohen, will certainly hasten to announce it. Pinchas in particular embodies alacrity, because he merited to become a Kohen (not by birth but) by his own effort etc., and surely he will demonstrate his alacrity by hastening to announce that Moshiach has come, literally right now.

2 excerpts from sichah of Sunday, Parashas Pinchas, 15 Tammuz 5747

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=21-07-2024

לע”נ הרב אורי עזרא ב"ר יוסף יהודה ע"ה ליום היארצייט שלו ט"ו תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנו ר' ישעי' ‏מנחם מענדל שי' ליפש

יכול להיות א' שכשיאמרו לו שהקב"ה בחר בו כחלק מבנ"י ונתן לו את תורתו, ואשר לכן עליו לנצל כמה רגעים ביום ללימוד התורה, יענה: דוקא מפני שמוקיר את התורה ה"ה "שומר" עלי' ע"י שנותן אותה לתוך נרתיק מאחורי "זכוכית עבה" מעל מדף גבוה... יש לומר לו שרצונו ית' שיתיישב ללמוד תורה בפועל ממש! ואדרבה - הסימן לכבוד התורה הוא שזה נעשה הלחם יום-יומי לנשמתו ובכל רגע פנוי מוציא ספר ומעיין בו עד שנקרע מרוב שמוש! וזהו דיוק הלשון [במכתב בעל הגאולה לקראת חג הגאולה י"ב-י"ג תמוז תרפ"ח, שכותב שם שזהו חג גאולת עוסקי] "הרבצת התורה": מלשון "רובץ תחת משאו" - הסימן שמוקירים את התורה מתבטא בזה שלא משאירים אותה למעלה "שעשועים לפניו", אלא מורידים אותה ולומדים בה בפועל בכל רגע פנוי (כמובן ביחד עם שמירת כבוד התורה ע"י הקדמת ברכת התורה וכו').

משיחת י"ג תמוז ה'תשל"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-07-2024

Sometimes it happens that when you tell a Jew that Hashem has chosen him as part of the Jewish people and given him His Torah, and that he must therefore dedicate a few moments each day to studying Torah, he responds: Specifically because he values Torah, he “protects” it by placing it in a case behind thick glass on a high shelf... It should be explained to him that Hashem wants him to sit down and actually study Torah! On the contrary – the true sign of respect for the Torah is that it becomes the daily nourishment for one’s soul and that in his every free moment he takes out a sefer and delves into so much that it tears from excessive use! Thus [the baal hageulah in his letter for the occasion of 12-13 Tammuz 5688] specifically uses the expression that [the redemption is one for all those engaged in] “harbatzas Torah” – from the phrase “rovetz tachas masa’o” “lying under its burden”: the sign of respect for Torah is when one doen’t leave it above as “delights before him,” but brings it down here and studies it at every free moment etc.

Excerpt from sichah of 13 Tammuz 5735

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=19-07-2024

לזכות מרדכי בן חי'ה ריסא שי' ונגר ליום ההולדת שלו י"ד תמוז - לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות.

נדבת אביו ר' שמואל שי' ונגר

נשאלה השאלה איך אפשר לתבוע "לחיות" עכשיו את הגאולה [של כ"ק מו"ח אדמו"ר] באותו תוקף כאילו זה הי' הפעם הראשונה בשנת ה'תרפ"ז?! והביאור בזה עפ"י מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר שכאשר מספרים סיפור בשימת לב ומתבוננים בתוכנו, אפשר "להתייצב" באותו מעמד ומצב שעליו מספרים, ובמילא "לחיות" א"ז מחדש באותו תוקף (וע"ד שמצינו בנוגע לגאולה הראשונה, שה"זכר ליציאת מצרים" בליל ט"ו בניסן בכל שנה צ"ל באופן שאדם מרגיש שהוא עצמו יוצא עכשיו ממצרים), ובאופן שזה יביא להחלטות אמיתיות. ובנוגע לעניננו – המאסר של כ"ק מו"ח אדמו"ר כתוצאה מהרדיפות על דת ישראל בכלל ועל חינוך הילדים במיוחד – החלטות בכל השייך ללימוד התורה וקיום המצוות ולחינוך בני ובנות ישראל בדרך התורה והמצוה. וכאשר מחליטים על כך ברוב עם, מקבלים ע"ז סיוע גדול יותר מלמעלה. ולעשות כ"ז מתוך שמחה ש"פורצת גדר" וכו'.

ב' חלקים משיחת חג הגאולה י"ב תמוז ה'תשל"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2024

The question is asked, how can you experience the celebration of [the Rebbe’s liberation] now, with the same intensity as the first time in 5687 (1927)?! This can be explained based on what my father-in-law, the Rebbe, related, that when a story is told intently, and one focuses on and contemplates its content, one can put himself in the same situation as the situation being described, and thereby experience it anew with the same intensity – and in way that produces practical results. (We similarly find regarding the obligation to remember the exodus from Egypt on the night of 15 Nissan: one must feel as though he is currently leaving Egypt himself). The imprisonment of the Rebbe, my father-in-law, as a result of the persecution against the Jewish religion in general, and against educating children in the way of Torah and mitzvos in particular, should inspire positive resolutions with regards to Torah study and mitzvah observance, and educating Jewish children. When this is resolved publicly, extra assistance is provided from above – and all this should be done with joy, which breaks barriers etc.

Two excerpts from sichah of 12 Tammuz 5733

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2024

לזכות חנה מושקא בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב תמוז
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף
נדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

בי"ב תמוז ה'תרפ"ז, בהיותו בגלות בקאַסטראַמאַ, הלך כ"ק מו"ח אדמו"ר (עם החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז) למשרד כדי להרשם, אלא שבגלל איזה "חגא" הי' המשרד סגור, אבל מי שהי' שם הודיע לו שהתקבלה פקודה לשחררו. כשחזר לאכסניא שלו (שם כבר שמעו את הבשורה), מצאו את החסיד ר' מיכאל דווארקין רוקד מסביב לבית עם בקבוק משקה ושר "ניעט ניעט ניקאווא וכו'" שתוכנו – "אין עוד מלבדו". ולכן מהנכון שכעת, כש"הימים האלה נזכרים ונעשים", ישירו את הניגון הזה. ועד"ז מסופר על החסיד ר' אלי' חיים הנ"ל שכאשר שמע את בשורת הגאולה נשתנו צבעי פניו עד כדי סכנה... וכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' צריך להרגיעו וכו'. ועד"ז מסופר על הילד שהסתובב שם בבית, שכאשר שמע את הבשורה, טיפס על גדר הבית והסתובב סביבו עם ראשו למטה ורגליו למעלה... וההוראה: שמחת הגאולה צריכה לפעול אצל כאו"א – הן כאשר הוא במצב של "ילד", או "מבוגר", או "זקן" – לצאת מהגבלותיו – "מאודך", וזה ימשיך את ה"מאד" שלמעלה – בלי גבול האמיתי וכו'.

ב' שיחות הראשונות דהתוועדות י"ב תמוז ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2024

On 12 of Tammuz 5687 (1927) in exile in Kostroma, the Rebbe, my father-in-law (accompanied by the Chassid R’ Eliyahu Chaim Althaus) went to register at the local government office. The office was closed due to some holiday, but the officer on duty informed the Rebbe that an order had been received from Moscow to release him. When he returned to his lodging (where they had already heard the news), they found the Chassid R’ Michoel Dvorkin dancing around the house with a bottle of mashkeh and singing “nyet nyet nikavo,” etc., which means “there is none else besides Him.” Therefore, it is appropriate now, when “these days are remembered and observed,” that this niggun should be sung. Similarly, it is told that when the abovementioned Chassid R’ Eliyahu Chaim heard the news, his face changed colors, to the point that the Rebbe, my father-in-law, was concerned for his health, and sought to calm him down. There was also a child in the house, who, upon seeing the excitement, climbed up on the fence and made his way around the fence a few times with his head down and his feet up. The lesson is: the joy of the liberation should affect everyone – whether he’s on the level of a “child,” an “adult,” or an “elder” – to break free of his limitations – “your very,” and this will draw down the “very” from above – true boundlessness etc.

First two sichos of the farbrengen of 12 Tammuz 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2024

לזכות דבורה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תמוז
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

א) הוראה לתלמידים הנוסעים בקיץ לשליחות, שבכ"מ בואם ישמעו מהם ענין בנגלה ואח"כ ענין בתורת החסידות (ע"ד הנהגת אדה"ז ברכישת חסידים). ב) לאחרונה נהייתה חולשה במ"ש כמ"פ ש"עד ארבעין שנין" יש להגביל א"ע בעת התוועדויות לג' כוסיות לכל היותר, וביחד‏ – ‏פחות מרביעית, הן בשבת ויו"ט, י"ב תמוז, י"ט כסלו, שמח"ת, פורים ובכל זמן שאפשר להורות היתר. (כוס של קידוש אינו בחשבון). הדברים בתוקף כעת ועל ימים שיבואו ובלי פשט'לעך! ג) התעוררות בנוגע לענין הצניעות גם בזמן הקיץ ובמקום ה"קאָנטרי", וזה קשור עם מ"ש [בשישי דפ' בלק] "מה טובו אהליך יעקב וגו'" וכפרש"י "ראה פתחיהן שאין מכוונין זה מול זה"‏ – ‏ענין הצניעות. ולזכור שה' נמצא עם כ"א בכ"מ שהוא ויש להתנהג בהתאם!‏

‏ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-07-2024

(1) A directive for the students traveling on summer shlichus: wherever they go, they should first share a thought in Nigleh, and then in Chassidus (similar to the Alter Rebbe’s method of acquiring Chassidim). (2) Recently there’s been a weakening in terms of limiting oneself before age forty to three cups of l’chaim at most, and not less than a revi’is in total, whether on Shabbos or Yom Tov, 12 Tammuz, 19 Kislev, Simchas Torah, Purim, or any other time when one might think to be lenient. (The cup for Kiddush is not included). This is in force now and for the coming days, without any “explanations”! (3) Modesty is necessary even during the summer, and even in the “country,” and it relates to the verse [in Shishi of Parashas Balak], “How goodly are your tents, O Yaakov” etc.; on which Rashi explains, “he saw that the openings of their tents did not face each other” – the matter of modesty. One should remember that Hashem is with everyone wherever he is, and one should behave accordingly!

2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-07-2024

עה"פ [בשישי דפ' בלק] "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" איתא במדרש די"א דקאי על הזמן "מצדקיהו עד מלך המשיח" – זמן הגלות, שאפי' בזמן הגלות ש"כרע שכב" – בנ"י הם תמיד "כארי וכלביא" ואף א' אינו בעה"ב עליהם. ואי"ז אלא ש"אנוס עפ"י הדיבור" עד הזמן ש"מי" – דקאי על הקב"ה – "יקימנו". ובמילא מובן שבנוגע לתומ"צ לא שייך כללות ענין הגלות. וכדי שלא נתרגל לענין הגלות ולחשוב שהעולם ו"גלות" הוא בעה"ב על ה"ארי" וה"לביא", מראים מזמן לזמן גם בזמן הגלות נסים גלויים (בדוגמת הנס דגאולת י"ב-י"ג תמוז), להזכיר שגם בזמן הגלות "אין עוד מלבדו". וזוהי ההוראה מהנס די"ב-י"ג תמוז: יהודי צריך לדעת שבכ"מ ובכל זמן ה"ה "כארי וכלביא" ו"בן חורין" בכל הקשור לתומ"צ ואין להתחשב בהגבלות דזמן ומקום.

א' השיחות דהתוועדות י"ב תמוז ה'תשט"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-07-2024

On the verse [in Shishi of Parashas Balak], “He crouches and lies down like a lion and like a lioness, who will rouse him,” the Midrash states an opinion that this refers to the time “from Tzidkiyahu until King Moshiach” – the time of exile. Meaning, even during the exile, when the Jewish people “crouches and lies down,” they are still “like a lion and like a lioness”; nobody has control over them because exile is only “forced by Divine decree,” until the time when “Who” – Hashem – “will rouse him.” Therefore, the whole concept of exile doesn’t apply to Torah and mitzvos. To ensure that we don’t become accustomed to exile and begin to think otherwise, from time to time we are shown open miracles even in exile (like the miracle of the liberation of 12-13 Tammuz), which remind us that “there is none else besides Him.” This is the lesson from the miracle of 12-13 Tammuz: a Jew must know that in every place and time, he is “like a lion and like a lioness,” a free person in everything related to Torah and mitzvos, and the limitations of time and space are of no consequence.

Sichah from farbrengen of 12 Tammuz 5716

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-07-2024

לע"נ מרת אסתר גיטל בת ר' יצחק ע"ה ענגעל ליום היארצייט שלה ט' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

ברור שהיתה אצל בלעם מדרגת נבואה. ובכן, מדברי בלעם בנוגע לנבואתו יכולים ללמוד גם בנוגע לנבואת בנ"י. דהנה ענין הנבואה והציווים הקשורים לזה, כמו האיסור לכבוש נבואתו, אפשר ללמוד בב' אופנים: 1) זהו ענין מיוחד הנוגע לאיש פרטי זה, הנביא. 2) זהו חלק מכללות הענין דעבודת ה' כמו בנין ביהמ"ק ואמונה בה' – "מיסודי הדת". מדברי בלעם "את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר", שלא יכבוש נבואתו, מוכח שהאיסור לכבוש נבואתו אי"ז רק שאינו מקיים מצווה המיוחדת לנביא, שהרי לא מצינו שבן-נח מחוייב בזה, אלא זוהי מצוה שהיא סניף של מצות עבודת ה', ובמילא הפכה היא עבודה זרה, שגם בן-נח מצווה ע"ז. וההוראה: ההרהורי תשובה ש"נוזלים" בנשמה שבגוף מזמן לזמן מבחי' "מזל" שבנשמה הם ע"ד "נבואה קטנה" (ולא ענין פרטי שלו מכיון שהוא זקוק להתעוררות), והיתכן להיות בדוגמת "כובש נבואתו" ולא לנצלם?! ועד"ז בנוגע היחס לדברי נשיא הדור שזהו דבר ה' ש"גלה סודו ע"י עבדיו הנביאים"!

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשכ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2024

It is clear that Bilam possessed the level of prophecy; therefore, from Bilam’s words we can also derive something regarding prophecy among the Jewish people. Prophecy and the guidelines surrounding it (such as the prohibition against suppressing one’s prophecy), can be understood in two ways: (1) as a particular matter concerning a particular person – the prophet; or (2) as a part of serving Hashem in general, like building the Beis Hamikdash and believing in Hashem, which are “among the foundations of faith.” Bilam’s expression, “What Hashem puts into my mouth, that I must take care to say,” implies that suppressing prophecy his wasn’t just a matter of his personal prohibition, because we find no such prohibition upon a non-Jew against suppressing prophecy. Rather, Bilam’s obligation was part of the general obligation to serve Hashem and not to serve idolatry, which applies even to Bnai Noach. The lesson is that when one experiences thoughts of teshuvah from time to time, from his soul’s “mazal,” they are akin to “minor prophecy” – and how could one not utilize it and thereby “suppress his prophecy”?! Similarly, the word of the Nasi of the generation is the word of Hashem, “His secret He revealed through His servants, the prophets”!

2 excerpts from sichah of Thursday, Parashas Balak, 12 Tammuz 5723

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2024

מובא בפרש"י [בראשון דפ' חוקת] "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת". 1) דמיון הכפרה שע"י מיתת צדיקים לכפרה של פרה אדומה ולא של קרבנות סתם, כי פרה אדומה מכפרת גם על ענינים שסתם קרבנות לא מכפרות (טומאת מת) ועד"ז מיתת צדיקים (וכמו שהכפרה שע"י קרבנות קשורה עם תשובה "שב מידיעתו", עד"ז בכפרה שע"י מיתת צדיקים). 2) מזה שמיתת מרים דוקא נסמכה לפרה אדומה מובן שגם בנוגע שאר הצדיקים יש למצוא בהם את העבודה המיוחדת שבה הצטיינה מרים: היא היתה מה"מילדות העבריות" שעמדו בראש לשמור על ילדי ישראל שיוולדו ויגדלו כיהודים גם בהיותם בגלות מצרים.

ב' חלקים מהתוועדות כ' מנחם אב ה'תשל"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-07-2024

Rashi states [in Sheini of Chukas]: “Why is the passage relating Miriam’s death juxtaposed with the passage of the parah adumah? To teach you that just as sacrifices bring atonement, so the death of tzaddikim secures atonement.” (1) The reason the death of the righteous is compared to the atonement of the parah adumah, and not to korbanos in general, is because like the death of tzaddikim, the parah adumah atones even for impurity from death. (And just as the atonement through korbanos depends on teshuvah, so does the atonement brought about by the death of tzaddikim.) (2) From the fact that it is specifically the death of Miriam that is juxtaposed to the parah adumah, it is understood that regarding other tzaddikim, too, we should find in them the special service in which Miriam excelled: she was one of the “Hebrew midwives” who stood at the head of protecting the Jewish boys and ensuring they would be born and grow up as Jews, and speak like Jews (“Puah”), even in exile in Egypt.

Two excerpts from farbrengen of 20 Menachem-Av 5737

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-07-2024

בחמישי פ' חוקת מסופר שקודם כניסת בנ"י לארץ אירע מאורעות בלתי-רצויים וכו' והעצה לזה היתה "והביט אל נחש הנחושת וחי", ומבואר במדרז"ל "וכי נחש ממית או מחי', אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים, היו מתרפאים". והיינו, אע"פ שהיו עדיין במדבר וקשורים עם ענינים בלתי-רצויים וכו', מ"מ "כאשר מסתכלין כלפי מעלה" ובקשו מהקב"ה שיעזור להם, הנה תיכף ומיד פעלו "וחי"! וההוראה: מבלי הבט שעדיין נמצאים בנ"י בגלות ועדיין צריכים לבקש ולתבוע "ווי וואָנט משיח נאו" ‏–‏ הנה גם קודם ביאת משיח צדקנו צריכים בנ"י להיות במעמד ומצב של "וחי" בנוגע לעניני תומ"צ ש"הם חיינו ואורך ימינו", וגם בזמם הגלות יכול עבודתו להיות מתוך חיות ושמחה.

משיחת יום ה' פ' חוקת, ל' סיון, אדר"ח תמוז ה'תשמ"א להתלמידים ולהתלמידות שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2024

Chamishi of Parashas Chukas relates how before the Jewish people entered Eretz Yisrael, certain undesirable events occurred, the solution to which was that “he would gaze upon the coper snake and live.” Our Sages explain; “Now, does a snake cause death or life? Rather, when the Jewish people looked upward and subjected their hearts to their Father in Heaven, they would be healed.” Meaning, even though they were still in the desert and associated with undesirable matters etc., nonetheless, “when they looked upward” and asked Hashem to help them, immediately, “they would live”! The lesson is that although we are still in exile and must still daven and demand that “We want Mashiach now” – even before Moshiach comes, the Jewish people must be “alive” in their Torah and mitzvos, which are “our life and the length of our days”; even during exile one’s divine service can be done with vitality and joy.

Excerpt from sichah of Thursday Parashas Chukas, 30 Sivan, first day of Rosh Chodesh Tammuz 5741 to the members of Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2024