בפרק הזה אני חושפת את המסע האישי שלי מילדה שפחדה מקשרי חברות לאישה שמצאה חברויות אמיתיות ועמוקות. דרך סיפור כואב על דחייה חברתית בילדות, אני מראה איך נוצרת האמונה ש"כל החברויות הן ניצול" ואיך היא משפיעה על חיינו כמבוגרים. מה קורה כשחברים אמיתיים מסרבים לוותר עלינו למרות הפחדים שלנו? ואיך אפשר ללמוד לתת אמון מחדש? פרק חושפני שיגרום לכם להבין למה אתם מפחדים מחברויות אמיתיות - ואיך אפשר סוף סוף להרשות לעצמכם לקבל אהבה אמיתית מחברים.

שאלות שמקבלות מענה בפרק:

למה קשה לנו להאמין שחברים באמת אוהבים אותנו?

איך מתגברים על הפחד מדחייה בחברויות?

מתי חברות היא אמיתית ומתי היא ניצול?

למה אנחנו בורחים מחברויות עמוקות?

האם אפשר להחלים מטראומות חברתיות מהילדות?

איך בונים חברויות בריאות ואמיתיות?

אוהבת, אורין