בכל שנה הימים הללו מבלבלים אותי, איך "אוכלים" אבלות וצער, איך החיים יכולים להיות מלאי שמחה ואז לבקש מאתנו להתאבל... והשנה... כשכולם באבל, הקושי גדל שבעתיים: להתאבל, להתעצב? זה כל כך לא יהודי, כל כך לא מתאים לנו –

בואו נדבר על הכל:

• האם באמת 'אבלות' משמעה פרצוף מנופח ועצבני?

• יכול להיות שהגישה הקלאסית לימי האבל הללו בטעות יסודה, ואלו בכלל ימי שמחה?

• מה ההבדל בין עצבות וכאב, בין דכדוך ואבל – זה ממש לא אותו הדבר!

• ומדוע שיטת הזיכרון הנוהגת בישראל, בימי הזיכרון השנתיים, איננה ראויה ואיננה מוסיפה כבוד לנופלים?