כשגדי מוזס היה בשבי, הוא מצא את עצמו מניח קומפרסים על העיניים של השובה שלו. הוא גם צעד קילומטרים בתוך החדרון הקטנטן שבו שוכן, חשב על אהוביו, כמעט ולא בכה, לא חשב על העתיד - כל מה שנדרש כדי לשרוד. והיום, כארבעה חודשים לאחר שיחרורו - שורד השבי בן ה-80 נמצא ברגשות מעורבים. הוא כועס על המנהיגים, ועל שביתו החרב עוד לא שוקם. במקביל, הוא מתרגש עמוקות מהעם שחיכה לו בשובו, ומהדור הבא - שממלא אותו תקווה לגבי עתיד המקום הזה

*הפרק מוקדש לזכרה של אפרת כ"ץ, חקלאית בנשמה ואשת משפחה מאירת פנים

הבמאית רמה בורשטיין-שי מאמינה שפחד ירד אל העולם ב-7.10. אבל יחד עם הפחד, הגיעה, לדבריה, גם הזדמנות חדשה ונדירה לתיקון. בשיחה אישית עם רוני קובן, מזמינה אותנו האישה "שהרצון שלה גדול יותר מהפחדים שלה" - לדיבור קצת אחר: ללמוד להשתוקק בלי לממש, להפסיק לפחד מהמוות, למצוא את נקודת הטוב היחידה באדם שפגע בנו באמת - ואולי גם להצליח ולהביא ניגון חדש, שנעדר ממחוזותינו, ניגון של שלום

בחודשים שאחרי ה-7.10, חברת הכנסת לשעבר רות קלדרון חשה שהכתובה שלנו - העם והמדינה - נקרעה באכזריות. באותם ימים, כל מה שהיא רצתה זה רק "רגע אחד שקט בבקשה" - רגע שבו ננסה להבין מה קרה לנו. היום, מעל לשנה וחצי אחרי אותו הטבח, מי שייסדה את "עלמא" (בית לתרבות עברית בתל אביב), אומרת שהכתיבה המחודשת של ההסכם שנקרע - היא לגמרי בידיים שלנו. בשיחה אישית עם רוני קובן היא מספרת איך החוויות הטראומטיות שעברו הוריה במלחמת העולם השנייה - עוזרות לה להתמודד עם הימים הקשים שעוברים עלינו, ומדוע היא מקבלת כל כך הרבה תקווה מטקסט יהודי אחד, על אלוהים שבכה

חברתו הטובה, רונה רמון ז"ל, לימדה אותו שתמיד יש ניצוץ של תקווה. אחותו נעה, שמתניידת על כיסא גלגלים, מראה לו כל יום עקשנות אמיתית מה היא. אולי בגלל האנשים המיוחדים שהוא מוקף בהם, גם היום, מעל לשנה וחצי מאז טבח ה-7.10, חבר הכנסת חילי טרופר מאמין שננצח - את המלחמה, אבל גם את השבר הגדול שבתוכנו. בשיחה אישית עם רוני קובן הוא מספר על ימי הלחימה הראשונים, ואיך הרגיש כשישב בקבינט בימים שבהם 24 קרובי משפחה שלו נלחמו בחזית 

כבר מעל לשנה שיוסף חדאד נמצא באדרנלין של מלחמה. פעיל ההסברה הערבי-ישראלי, שאיבד את כף רגלו במלחמת לבנון, מזהה את עצמו בפניהם של פצועי ה-7.10. עכשיו הוא מסביר איפה נכשלה ההסברה של מדינת ישראל, ואיך קרה שדווקא ערבים-ישראלים מילאו את מקומה.
 
בשיחה אישית עם רוני קובן הוא מודה שאנטי-ישראלים עצבניים מסבים לו נחת, ומספר על התקיפה שחווה עם משפחתו בשדה התעופה של דובאי - אירוע שהפך לאחד הרגעים החשובים ביותר בחייו.

*אזהרת טריגר: הפרק כולל תיאור של אירוע קשה להאזנה מה-7 באוקטובר.

החיים של ג'קי לוי השתנו מקצה לקצה ב-7.10: קרובי משפחה של אשתו נרצחו בניר עוז, ואחרים נחטפו. איש התקשורת מצא את עצמו בלבו של מאבק משפחות החטופים, כשהוא מקבל כתף קרה מהציבור המסורתי שפעם היה מזוהה איתו ביותר. בשיחה אישית עם רוני קובן הוא מספר על הבית שלו שהפך למטה מאבק, על הקללות שחוטפות אמהות של חטופים ועל הסיבה שהוא לא מתייאש: לוי עוד מאמין בנו, בקבוצת האנשים שהוא מכנה "עם של שוברי קירות"

אחרי ה-7.10, המשוררת ד"ר מיה טבת דיין הרגישה לראשונה בחייה שהיא "עם ישראל". בשיחה אישית עם רוני קובן היא מספרת על ניחוחות של 1939 ברחבי הקמפוס האמריקאי שבו לימדה, ועל גילויי האנטישמיות שהובילו אותה ללמד כתיבה במחתרת. ועל אף שגם הקלפים שהיא פותחת לא נותנים לה ודאות - טבת דיין עדיין מאמינה שגם המשבר הזה הוא תעלת לידה.

ריקי גל שרה כבר ברוב מלחמות ישראל, אבל הפעם, היא אומרת, זה מרגיש לגמרי אחרת. בשיחה אישית עם רוני קובן היא חוזרת לזמנים שבהם הופיעה על הדיונות (וכמעט נשבתה בידי המצרים), ונזכרת במראות שראתה במלחמת ששת הימים כשנשלחה עם שלמה ארצי, בקומנדקר מצ'וקמק, ללב המדבר.

הרבה תמר אלעד-אפלבום, אחת מחמש המנהיגות הדתיות המשפיעות בישראל עפ"י The Forward, מספרת על שתי דפיקות בדלת ששינו את חייה לעד: האחת - שבה גילתה שאחיה, נדב, נפל בחברון, והשנייה - הדפיקה שלא נגמרת מאז ה-7.10. למרות המלחמה שעדיין מתרחשת, אלעד־אפלבום מבהירה שאופטימיות היא בסך הכל פעולה. בשיחה צפופה עם רוני קובן היא מספרת מדוע התורה נפתחת בטראומה, ומה היה הרגע שבו גם היא נשארה ללא מילים

אחרי שבעה באוקטובר, נטע ברזילי עשתה ברוגז עם העולם. דווקא כשהסתגרה, מרחב מוזיקלי חדש נפתח אליה: הזמרת הבינלאומית פתאום מצאה את העברית. בשיחה אישית עם רוני קובן, ברזילי מספרת על הכתף הקרה שקיבלה מהמפיקים בחו"ל, ועל הנחמה שמצאה בשירה למפוני בארי