לקראת שבת תשפ''ב - הרב חיים סבתו

השיעור עסק בתהליך ההידרדרות שמראה רש"י (על פי חז"ל) בפסוקי הפרשה שלנו , תהליך נפשי שמתחיל בנטישת עמל התורה ונגמר בכפירה בעיקר. ניתן לעצור תהליך זה בכל שלב, וחובתנו לא לראות במאורעות הבאים עלינו "קרי" ומקרה אלא אזהרות לתשובה.

בשיעור שלפנינו הרב עמד על הניסון הרוחני שבמצוות השמיטה. החברה החקלאית של פעם נדרשה לזנוח לשנה שלמה את מקור המזון המרכזי שלה - ומכאן שואלים "מה נאכל"?. התורה מתייחסת לקושי ומנחה את החקלאים לבטוח שהקב"ה ידאג לפרנסתם.

הרב ביאר שבאופן הזה, שנת השמיטה יוצרת איזון בין שתי גישותיהם המפורסמות של רבי ישמעאל ורבי שמעון. מצד אחד עבודה חקלאית במשך השנים אך יחד איתם שנה שבה החקלאי שובת,עוסק בתורה, ומפתח את עולמו הרוחני. בסופה של שנת השמיטה מגיע מעמד הקהל הגדול כרגע שיא בשנה הרוחנית הזו.

בפרשתנו אנחנו נחשפים למושג של קידוש ה'. בתורה מושג זה מתייחס לעבודת הכהנים והמקדש, אולם לאורך הגלות ובייחוד בעת התקומה מושג זה אנו משתמשים במושג זה רבות בקשר של מסירות נפש על קיום מצוות והגנת הארץ. בשיעור הרב הסביר מאיפה נבעה המשמעות של המונח קידוש ה' הרווחת בימינו.

הרב ביאר בשיעור מהי משמעותו של הציווי "קדושים תהיו", אותו ציווי שמרוב חשיבותו צריך להיאמר אל "כל עדת בני ישראל". הרב הציג את הבנת הרמב"ם לפיה ההתקדשות נובעת משמירה על מצוות העשה והלא-תעשה שבתורה, ובפרט לפרישות מהעריות והמאכלות האסורות. הרב המשיך והביא את פירוש הרמב"ן המבאר שהציווי הוא ציווי כללי לפרוש מתאוות העולם ולא רק מהדברים המסוימים שהתורה אסרה. הרב הסביר שגם בדברים שבין אדם לחברו יש לנו ציווי מקביל שנאמר "ועשית הישר והטוב".

הרב הראה בשיעור כיצד תהליך התשובה מקביל לתהליך הטהרה. הטמא מתנתק מהמוות שבטומאה דרך מפגש מחודש עם החיים, אותם מסמלת הטהרה. וכך גם החוטא עוזב את המוות הפנימי שבחטא דרך מפגש עם הקב"ה מקור החיים שמתרחש בתהליך התשובה ויום הכיפורים.

הרב ביאר בשיעור מהי המעלה של צרעת הבית. בתחילה הרב הביא את דבריהם של הרמב"ם והרמב"ן על כך שהצרעת נגרמת בגלל נוכחות השכינה על ישראל. בהמשך השיעור, הרב הביא את דבריהם של המדרש רש"י והשפת אמת, על כך שצרעת הבית גורמת לבני ישראל לגלות דווקא בבית הטמא והנגוע, אוצרות גדולים המוטמנים בקירות.

השבת נקרא את פרשת החודש. בפרשת החודש שני חיובים: למנות את השנה מחודש ניסן, ולקבוע את החודשים על פי הלבנה. הרב הסביר איך כל חיוב מחדיר בנו תפיסות חשובות. החיוב למנות מחודש ניסן, לעומת החיוב למנות את השבוע על פי השבת, משלים את תפיסתנו ביחס לעולם הנברא עם טבע וחוקיות, אך עם בורא יכול כל. בנוסף החיוב מלמדנו שהעולם שנברא בתשרי, תוכנו ומטרתו נמצאים בניסן ביצאית מצרים. בחיוב לחדש את החודשים על פי הלבנה הרב הסביר שנמצא עיקרון סגולת ישראל, שמתבטא בכך שיש לנו השפעה על הזמן עצמו בקביעת החודשים על ידי בית דין.

בפרשת שמיני שני נושאים שבמבט ראשון אינם קשורים זה לזה: חנוכת המשכן, ומאכלות אסורות.

בשיעור הרב הסביר כי שניהם מבטאים את קדושת עם ישראל, יחד עם איסורי עריות.

מדוע דווקא נושאים אלו מבטאים קדושה?

הרב ביאר זאת על פי שני גישות: גישת הספיגה לגוף, וגישת ריסון התאוות.

הרב פתח בהקדמה לכל ספר ויקרא.

הרב הסביר כי קורבן שלמים, חטאת, ועולה הם ביטויים לשלושה צדדים שונים שיש בעבודת ה'.

אך מה טעם קורבן העולה? וכיצד הטעם מסתדר עם חז"ל שאמרו שעולה כנגד ביטול מצוות עשה?

הרב ביאר שעולה בא כדרך התקרבות לקב"ה, ושזה נמדד בקיום מצוות עשה.

פרשת פקודי מסתיימת בתיאור ענן ה' היורד על המשכן. מה המשמעות של מעשה זה, ומדוע דווקא ענן?

הרב ביאר כי ענן ואש מסמלים בתורה את השראת השכינה על הארץ. הרב ביסס את זה על תיאור ירידת הענן במקדש שלמה, ועל מעמד הר סיני.

הרב אף הסביר מדוע דווקא הענן מסמל השראת שכינה.