מנחם קלמנזון, מי שעם פרוץ התקפת החמאס בשבת השחורה הצטרף לאחיו הגדול ממנו אלחנן וביחד כ"כוח אלחנן" יצאו לכיון קיבוץ בארי, שם הצילו בעוז וגבורה גדולה עשרות אנשים מידי התופת של המחבלים נזכר באותה השבת, ברגע ההוא שאחיו סימס לו שהוא יורד לדרום, בהחלטה לצאת איתו. מתקשה בצניעותו הגדולה לקבל את התואר גיבור, נזכר ברגע שבו התבשר שהוא מקבל את פרס ישראל ולמה היה חשוב לו להעלות על הקו את הוריו ואת אלמנתו של אלחנן ולמה אחרי כל מה שקרה הוא עדיין מרגיש שבשנה הזו יש קרני שמש מבעד לעננה השחורה.