לסקירה החודשית המלאה בוידאו

מוזמנים לקורסים וובינרים בחינם, הצטרפות לרשימת התפוצה שלנו, ערוץ הכשירים, צ׳קאפ פיננסי ועוד

עונת הדוחות הייתה טובה, אבל סיילספורס קצת קלקלה את השורה. אצלנו, בצל המלחמה, היציבות הכלכלית מרשימה אך יש גם סימן לדאגה. וכמה תעלה לעולם התלקחות סביב טאיוואן?

הכלכלה העולמית מצויה באינפלציה שנעה סביב 5%-2%. למרות מאמצים כבירים והצלחות נקודתיות, נראה שהבעיה הזאת תמשיך ללוות אותנו לכל אורך 2024. 

ארה"בהאינפלציה (PCE) העדכנית נותרת יציבה זה זמן ועומדת כעת על 2.7%. אינפלציית הליבה (Core, ללא אנרגיה ומזון) הגיעה ל-2.8%, ומכאן כבר קשה מאוד להוריד אותה. מנגד, ירידה בשכר השעתי, חולשה מסוימת בשוק העבודה וחולשה בתוצר הגולמי, בעיקר על רקע ירידה בהוצאות הצרכנים, עשויות לקדם את היעד שהפד רוצה לראות (אינפלציה פחותה מ-2%). בכיוון ההפוך, מדד מנהלי הרכש (PMI) המשולב, אינדיקטור שמסתכל קדימה, מפתיע עם קפיצה משמעותית. עקום התשואות עדיין הפוך, קרי: הריבית על האג”ח הקצר גבוהה ביחס לארוך, עם ירידה קלה ביחס לחודש הקודם. בגדול, השוק עדיין פסימי.  דוחות הרבעון הראשון של השנה הפתיעו לטובה, עם עלייה של 5.9% ברווחי חברות ה-S&P 500 המשוקלל. בין הסקטורים שירדו ביחס לרבעון המקביל אשתקד: חומרים, בריאות (שכבר זמן רב בירידות) ואנרגיה. בניגוד למומנטום החיובי בחברות הטכנולוגיה, ראינו את מניית סיילספורס נחתכת בשל צפי מאכזב קדימה. האנליסטים עדיין מזהים בה פוטנציאל טוב, אבל צריך לראות אם יש כאן איתות לחולשה בחברות סביב ה-CRM. ככלל, ל-Q2, שלרוב מאופיין בצמיחה שלילית, חוזים האנליסטים עלייה של 0.3% – אלו חדשות טובות, אבל לשווקים יש נטייה להפתיע. מגזר שבולט בתחזיות החיוביות הוא האנרגיה (6.2%), והשוק יתמחר זאת כבר עכשיו. מתחילת השנה ראינו את המדד עולה ב-10.64%. את העלייה היפה ביותר – 14.84% – רשם מגזר התשתיות (Utilities) אשר שנה לאחור דשדש. זהו סקטור הגנתי שנהוג לברוח אליו כשהשוק יורד, בהנחה שחשמל ומים נדרשים תמיד. אך הפעם נראה כי הנהירה אליו, אף שאינו זול כלל, קשורה יותר בטרנספורמציה המואצת סביב שבבי ה-AI של אנבידיה והביקוש הגובר לחשמל בדאטה סנטרים. עוד תופעה מעניינת היא שיעור משמעותי של רכישות עצמיות של מניות (Buyback) כסוג של דיבידנד למשקיעים, כאשר ל-2025  כבר חוזים גידול של 16%. זה טוב למשקיעים, כי זה מפחית את היקף המניות בשוק ובכך מעלה את ערכה של כל מניה.אירופההאינפלציה עומדת על 2.6% (2.9% בליבה) והריבית על 4.5%, כאשר השוק מעריך שבמועד ההחלטה השבוע היא תרד ברבע אחוז ואולי אף בחצי. מחירי התובלה הימית עולים בהשפעת שיבושי החות’ים (מה שמוסיף ללחץ הדיפלומטי על ישראל). התוצר החל לעלות מעט כסוג של התאוששות בגוש, בעיקר בספרד ואיטליה מוטות התיירות. האבטלה ב-6.4% – שפל של 10 שנים. שווקים מתעוררים

קרן הסל הרלוונטית EEM מראה התאוששות משמעותית לאחר תקופה ארוכה של דשדוש, ובשלושת החודשים האחרונים היא התחזקה יותר מ-S&P 500. הקורלציה כאן הפוכה לחוזק הדולר מול המטבעות האחרים, שכן אותן מדינות רגישות אליו מאוד בייבוא ובחוב. סין ממשיכה לחוות משבר נדל”ן קשה, עם מחירים שצונחים חרף ירידת הריבית. היא מנסה לשים דגש על הייצור והייצוא, אבל סופגת צעדי מנע בסחר החוץ. לפי מדד מנהלי הרכש המקומי, הכלכלה עדיין מתרחבת אך מאטה. בניסיון לאושש את שוק הנדל”ן ניסה הממשל לקצץ בריביות ארוכות הטווח, גייס אג”ח בטריליון יואן (140 מיליארד דולר) והשתדל להקל על רוכשי הדירות, לרבות תוכנית ייעודית לממשלות המקומיות. השוק הגיב לזה במידת מה, אבל חוסר האמון רב. מי שבכל זאת משליך את יהבו על הכלכלה הסינית הוא מייקל ברי, המשקיע המפורסם שזיהה מבעוד מועד את משבר 2008 וגרף אז רווחי עתק (כמתואר בסרט The Big Short, “מכונת הכסף”). כעת 22% מתיק המניות שלו מושקעים בסין ובעיקר בטכנולוגיה (JD, BIDU ו-BABA). אין ספק שזה מחייב קיבה חזקה. לעומת הטלטלות הרבות והחדות שם, בהודו השוק עולה כמעט ברצף מאז 2006. ולמרות בעיות מבניות, ובזכות רפורמות והשקעות נכונות, הודו קורצת למשקיעים וליזמים.       התייחסנו בוובינר בהרחבה למשבר המחריף בין סין לטאיוואן ולהשלכות הגלובליות שעלולות להיות להתלקחות שלו. מצור סיני על האי צפוי לגרום לתגובת שרשרת שמתחילה בשיבוש אספקת השבבים מ-TSMC; נמשכת בפגיעה קשה בשרשרת האספקה לכלי הרכב ולאלקטרוניקה הביתית ולפגיעה בכלכלות שיותר מסתמכות על אותם מגזרים; ומגיעה עד כדי הפחתה של 5% בתמ”ג העולמי בשנה הראשונה של ניתוק טייוון וסנקציות על סין (ירידה של 3.3% בתמ”ג האמריקאי ו-8.9% בסיני). בשל שרשרת הערך של ה-AI, החשיפה הגלובלית למשבר במצרי טאיוואן רק מתחדדת. מובן שלמלחמה של ממש, מעבר למצור, יהיו השלכות חמורות בהרבה. ישראלהאינפלציה אצלנו עומדת על 2.8% – אפשר לומר שהרימה מעט ראש מאז פברואר לאחר שירדה יפה – והריבית נותרה ללא שינוי על 4.5%. השקל נע בטווח הגיוני וללא סטיות חריגות, כעת סביב 3.7 שקלים לדולר. בסך הכול, בהתחשב במלחמה הממושכת, הכלכלה הישראלית מפגינה יציבות מרשימה. סימן לא טוב משתקף באג”ח ארוך הטווח, עם ריבית הגבוהה מ-5% שמעידה כי השוק רואה את ישראל כמסוכנת. העלייה הזאת בפרמיית הסיכון עלולה בהחלט להוביל להורדות דירוג נוספות מצד סוכנויות הדירוג, כאשר הגירעון כבר מתקרב ל-7% – 132 מיליארד שקל – לעומת תחזיות האוצר שדיברו על 6.6% לשנה כולה (ועדיין לא מועלים מיסים או ננקטות פעולות משמעותיות להקטנתו). גם המדד המשולב של המשק, לאחר שכבר השתפר משמעותית מאז ההתרסקות של אוקטובר, נמצא שוב בירידה. נתונים נוספים: התוצר התרחב ב-Q1 של השנה ב-3.35% ביחס לרבעון הקודם, אך עדיין נותר נמוך ב-2.8% ביחס לרמתו ערב המלחמה. תחזית הצמיחה של בנק ישראל ל-2024 עומדת על 2%-1.5% (S&P מעריכה רק 0.5%). בחודשים פברואר-אפריל נרשם גידול של 4.7% ברכישות בכרטיסי אשראי. קצב הגידול בהוצאה הציבורית התמתן ביחס לרבעון הקודם. הייבוא, בעיקר הביטחוני, רשם עלייה של 33%. האבטלה נמוכה (3.1%) למרות ריבוי המפונים. ובשוק הדיור נמשכת העלייה במחירי הדירות, עם קשיי פעילות משמעותיים בענף ואתרי בנייה שעדיין מחכים לידיים עובדות. לסיכום,  

העימות הבין-גושי הולך ומתחדד עם אמירות ומעשים יותר ויותר בעייתיים, וזה מקשה על הכלכלה. כך גם ריבוי מערכות הבחירות ב-2024, שמלוות בדרך כלל בהתבטאויות ובצעדים פופוליסטיים. בישראל, בצל המלחמה וחוסר הוודאות, אין צפי להורדת ריבית בזמן הקרוב. היחלשות של השקל תוביל להתייקרות בייבוא ובשרשרת האספקה, וזה בעייתי. מצד שני, גם לא רואים העלאות ריבית. בארה”ב השוק מתמחר סיכוי להורדת ריבית של 0.25% בנובמבר. באירופה נראה שתרד בקרוב. בעת הזאת, נראה שנכון לפזר סיכונים בין שווקים ולגוון את התיק במניות ובאג”ח.