נשאלה השאלה איך אפשר לתבוע "לחיות" עכשיו את הגאולה [של כ"ק מו"ח אדמו"ר] באותו תוקף כאילו זה הי' הפעם הראשונה בשנת ה'תרפ"ז?! והביאור בזה עפ"י מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר שכאשר מספרים סיפור בשימת לב ומתבוננים בתוכנו, אפשר "להתייצב" באותו מעמד ומצב שעליו מספרים, ובמילא "לחיות" א"ז מחדש באותו תוקף (וע"ד שמצינו בנוגע לגאולה הראשונה, שה"זכר ליציאת מצרים" בליל ט"ו בניסן בכל שנה צ"ל באופן שאדם מרגיש שהוא עצמו יוצא עכשיו ממצרים), ובאופן שזה יביא להחלטות אמיתיות. ובנוגע לעניננו – המאסר של כ"ק מו"ח אדמו"ר כתוצאה מהרדיפות על דת ישראל בכלל ועל חינוך הילדים במיוחד – החלטות בכל השייך ללימוד התורה וקיום המצוות ולחינוך בני ובנות ישראל בדרך התורה והמצוה. וכאשר מחליטים על כך ברוב עם, מקבלים ע"ז סיוע גדול יותר מלמעלה. ולעשות כ"ז מתוך שמחה ש"פורצת גדר" וכו'.

ב' חלקים משיחת חג הגאולה י"ב תמוז ה'תשל"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2024

The question is asked, how can you experience the celebration of [the Rebbe’s liberation] now, with the same intensity as the first time in 5687 (1927)?! This can be explained based on what my father-in-law, the Rebbe, related, that when a story is told intently, and one focuses on and contemplates its content, one can put himself in the same situation as the situation being described, and thereby experience it anew with the same intensity – and in way that produces practical results. (We similarly find regarding the obligation to remember the exodus from Egypt on the night of 15 Nissan: one must feel as though he is currently leaving Egypt himself). The imprisonment of the Rebbe, my father-in-law, as a result of the persecution against the Jewish religion in general, and against educating children in the way of Torah and mitzvos in particular, should inspire positive resolutions with regards to Torah study and mitzvah observance, and educating Jewish children. When this is resolved publicly, extra assistance is provided from above – and all this should be done with joy, which breaks barriers etc.

Two excerpts from sichah of 12 Tammuz 5733

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=18-07-2024

לזכות חנה מושקא בת שטערנא שרה שתחי' ליום ההולדת שלה י"ב תמוז
לשנת ברכה והצלחה רבה ומופלגה בכל בגו"ר מתוך בריאות נכונה ומנוחת הנפש והגוף
נדבת הורי' ר' חיים ברוך ושטערנא שרה שיחיו אלבסקי

בי"ב תמוז ה'תרפ"ז, בהיותו בגלות בקאַסטראַמאַ, הלך כ"ק מו"ח אדמו"ר (עם החסיד ר' אלי' חיים אלטהויז) למשרד כדי להרשם, אלא שבגלל איזה "חגא" הי' המשרד סגור, אבל מי שהי' שם הודיע לו שהתקבלה פקודה לשחררו. כשחזר לאכסניא שלו (שם כבר שמעו את הבשורה), מצאו את החסיד ר' מיכאל דווארקין רוקד מסביב לבית עם בקבוק משקה ושר "ניעט ניעט ניקאווא וכו'" שתוכנו – "אין עוד מלבדו". ולכן מהנכון שכעת, כש"הימים האלה נזכרים ונעשים", ישירו את הניגון הזה. ועד"ז מסופר על החסיד ר' אלי' חיים הנ"ל שכאשר שמע את בשורת הגאולה נשתנו צבעי פניו עד כדי סכנה... וכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' צריך להרגיעו וכו'. ועד"ז מסופר על הילד שהסתובב שם בבית, שכאשר שמע את הבשורה, טיפס על גדר הבית והסתובב סביבו עם ראשו למטה ורגליו למעלה... וההוראה: שמחת הגאולה צריכה לפעול אצל כאו"א – הן כאשר הוא במצב של "ילד", או "מבוגר", או "זקן" – לצאת מהגבלותיו – "מאודך", וזה ימשיך את ה"מאד" שלמעלה – בלי גבול האמיתי וכו'.

ב' שיחות הראשונות דהתוועדות י"ב תמוז ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2024

On 12 of Tammuz 5687 (1927) in exile in Kostroma, the Rebbe, my father-in-law (accompanied by the Chassid R’ Eliyahu Chaim Althaus) went to register at the local government office. The office was closed due to some holiday, but the officer on duty informed the Rebbe that an order had been received from Moscow to release him. When he returned to his lodging (where they had already heard the news), they found the Chassid R’ Michoel Dvorkin dancing around the house with a bottle of mashkeh and singing “nyet nyet nikavo,” etc., which means “there is none else besides Him.” Therefore, it is appropriate now, when “these days are remembered and observed,” that this niggun should be sung. Similarly, it is told that when the abovementioned Chassid R’ Eliyahu Chaim heard the news, his face changed colors, to the point that the Rebbe, my father-in-law, was concerned for his health, and sought to calm him down. There was also a child in the house, who, upon seeing the excitement, climbed up on the fence and made his way around the fence a few times with his head down and his feet up. The lesson is: the joy of the liberation should affect everyone – whether he’s on the level of a “child,” an “adult,” or an “elder” – to break free of his limitations – “your very,” and this will draw down the “very” from above – true boundlessness etc.

First two sichos of the farbrengen of 12 Tammuz 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=17-07-2024

לזכות דבורה בת שיינא שתחי' ליום ההולדת שלה י"א תמוז
לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

א) הוראה לתלמידים הנוסעים בקיץ לשליחות, שבכ"מ בואם ישמעו מהם ענין בנגלה ואח"כ ענין בתורת החסידות (ע"ד הנהגת אדה"ז ברכישת חסידים). ב) לאחרונה נהייתה חולשה במ"ש כמ"פ ש"עד ארבעין שנין" יש להגביל א"ע בעת התוועדויות לג' כוסיות לכל היותר, וביחד‏ – ‏פחות מרביעית, הן בשבת ויו"ט, י"ב תמוז, י"ט כסלו, שמח"ת, פורים ובכל זמן שאפשר להורות היתר. (כוס של קידוש אינו בחשבון). הדברים בתוקף כעת ועל ימים שיבואו ובלי פשט'לעך! ג) התעוררות בנוגע לענין הצניעות גם בזמן הקיץ ובמקום ה"קאָנטרי", וזה קשור עם מ"ש [בשישי דפ' בלק] "מה טובו אהליך יעקב וגו'" וכפרש"י "ראה פתחיהן שאין מכוונין זה מול זה"‏ – ‏ענין הצניעות. ולזכור שה' נמצא עם כ"א בכ"מ שהוא ויש להתנהג בהתאם!‏

‏ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תשכ"ה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-07-2024

(1) A directive for the students traveling on summer shlichus: wherever they go, they should first share a thought in Nigleh, and then in Chassidus (similar to the Alter Rebbe’s method of acquiring Chassidim). (2) Recently there’s been a weakening in terms of limiting oneself before age forty to three cups of l’chaim at most, and not less than a revi’is in total, whether on Shabbos or Yom Tov, 12 Tammuz, 19 Kislev, Simchas Torah, Purim, or any other time when one might think to be lenient. (The cup for Kiddush is not included). This is in force now and for the coming days, without any “explanations”! (3) Modesty is necessary even during the summer, and even in the “country,” and it relates to the verse [in Shishi of Parashas Balak], “How goodly are your tents, O Yaakov” etc.; on which Rashi explains, “he saw that the openings of their tents did not face each other” – the matter of modesty. One should remember that Hashem is with everyone wherever he is, and one should behave accordingly!

2 excerpts from sichah of 12 Tammuz 5725

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=16-07-2024

עה"פ [בשישי דפ' בלק] "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" איתא במדרש די"א דקאי על הזמן "מצדקיהו עד מלך המשיח" – זמן הגלות, שאפי' בזמן הגלות ש"כרע שכב" – בנ"י הם תמיד "כארי וכלביא" ואף א' אינו בעה"ב עליהם. ואי"ז אלא ש"אנוס עפ"י הדיבור" עד הזמן ש"מי" – דקאי על הקב"ה – "יקימנו". ובמילא מובן שבנוגע לתומ"צ לא שייך כללות ענין הגלות. וכדי שלא נתרגל לענין הגלות ולחשוב שהעולם ו"גלות" הוא בעה"ב על ה"ארי" וה"לביא", מראים מזמן לזמן גם בזמן הגלות נסים גלויים (בדוגמת הנס דגאולת י"ב-י"ג תמוז), להזכיר שגם בזמן הגלות "אין עוד מלבדו". וזוהי ההוראה מהנס די"ב-י"ג תמוז: יהודי צריך לדעת שבכ"מ ובכל זמן ה"ה "כארי וכלביא" ו"בן חורין" בכל הקשור לתומ"צ ואין להתחשב בהגבלות דזמן ומקום.

א' השיחות דהתוועדות י"ב תמוז ה'תשט"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-07-2024

On the verse [in Shishi of Parashas Balak], “He crouches and lies down like a lion and like a lioness, who will rouse him,” the Midrash states an opinion that this refers to the time “from Tzidkiyahu until King Moshiach” – the time of exile. Meaning, even during the exile, when the Jewish people “crouches and lies down,” they are still “like a lion and like a lioness”; nobody has control over them because exile is only “forced by Divine decree,” until the time when “Who” – Hashem – “will rouse him.” Therefore, the whole concept of exile doesn’t apply to Torah and mitzvos. To ensure that we don’t become accustomed to exile and begin to think otherwise, from time to time we are shown open miracles even in exile (like the miracle of the liberation of 12-13 Tammuz), which remind us that “there is none else besides Him.” This is the lesson from the miracle of 12-13 Tammuz: a Jew must know that in every place and time, he is “like a lion and like a lioness,” a free person in everything related to Torah and mitzvos, and the limitations of time and space are of no consequence.

Sichah from farbrengen of 12 Tammuz 5716

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=15-07-2024

לע"נ מרת אסתר גיטל בת ר' יצחק ע"ה ענגעל ליום היארצייט שלה ט' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת בנה ר' אהרן שלמה הכהן שי' ענגעל

ברור שהיתה אצל בלעם מדרגת נבואה. ובכן, מדברי בלעם בנוגע לנבואתו יכולים ללמוד גם בנוגע לנבואת בנ"י. דהנה ענין הנבואה והציווים הקשורים לזה, כמו האיסור לכבוש נבואתו, אפשר ללמוד בב' אופנים: 1) זהו ענין מיוחד הנוגע לאיש פרטי זה, הנביא. 2) זהו חלק מכללות הענין דעבודת ה' כמו בנין ביהמ"ק ואמונה בה' – "מיסודי הדת". מדברי בלעם "את אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר", שלא יכבוש נבואתו, מוכח שהאיסור לכבוש נבואתו אי"ז רק שאינו מקיים מצווה המיוחדת לנביא, שהרי לא מצינו שבן-נח מחוייב בזה, אלא זוהי מצוה שהיא סניף של מצות עבודת ה', ובמילא הפכה היא עבודה זרה, שגם בן-נח מצווה ע"ז. וההוראה: ההרהורי תשובה ש"נוזלים" בנשמה שבגוף מזמן לזמן מבחי' "מזל" שבנשמה הם ע"ד "נבואה קטנה" (ולא ענין פרטי שלו מכיון שהוא זקוק להתעוררות), והיתכן להיות בדוגמת "כובש נבואתו" ולא לנצלם?! ועד"ז בנוגע היחס לדברי נשיא הדור שזהו דבר ה' ש"גלה סודו ע"י עבדיו הנביאים"!

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז ה'תשכ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2024

It is clear that Bilam possessed the level of prophecy; therefore, from Bilam’s words we can also derive something regarding prophecy among the Jewish people. Prophecy and the guidelines surrounding it (such as the prohibition against suppressing one’s prophecy), can be understood in two ways: (1) as a particular matter concerning a particular person – the prophet; or (2) as a part of serving Hashem in general, like building the Beis Hamikdash and believing in Hashem, which are “among the foundations of faith.” Bilam’s expression, “What Hashem puts into my mouth, that I must take care to say,” implies that suppressing prophecy his wasn’t just a matter of his personal prohibition, because we find no such prohibition upon a non-Jew against suppressing prophecy. Rather, Bilam’s obligation was part of the general obligation to serve Hashem and not to serve idolatry, which applies even to Bnai Noach. The lesson is that when one experiences thoughts of teshuvah from time to time, from his soul’s “mazal,” they are akin to “minor prophecy” – and how could one not utilize it and thereby “suppress his prophecy”?! Similarly, the word of the Nasi of the generation is the word of Hashem, “His secret He revealed through His servants, the prophets”!

2 excerpts from sichah of Thursday, Parashas Balak, 12 Tammuz 5723

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=14-07-2024

מובא בפרש"י [בראשון דפ' חוקת] "למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת". 1) דמיון הכפרה שע"י מיתת צדיקים לכפרה של פרה אדומה ולא של קרבנות סתם, כי פרה אדומה מכפרת גם על ענינים שסתם קרבנות לא מכפרות (טומאת מת) ועד"ז מיתת צדיקים (וכמו שהכפרה שע"י קרבנות קשורה עם תשובה "שב מידיעתו", עד"ז בכפרה שע"י מיתת צדיקים). 2) מזה שמיתת מרים דוקא נסמכה לפרה אדומה מובן שגם בנוגע שאר הצדיקים יש למצוא בהם את העבודה המיוחדת שבה הצטיינה מרים: היא היתה מה"מילדות העבריות" שעמדו בראש לשמור על ילדי ישראל שיוולדו ויגדלו כיהודים גם בהיותם בגלות מצרים.

ב' חלקים מהתוועדות כ' מנחם אב ה'תשל"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-07-2024

Rashi states [in Sheini of Chukas]: “Why is the passage relating Miriam’s death juxtaposed with the passage of the parah adumah? To teach you that just as sacrifices bring atonement, so the death of tzaddikim secures atonement.” (1) The reason the death of the righteous is compared to the atonement of the parah adumah, and not to korbanos in general, is because like the death of tzaddikim, the parah adumah atones even for impurity from death. (And just as the atonement through korbanos depends on teshuvah, so does the atonement brought about by the death of tzaddikim.) (2) From the fact that it is specifically the death of Miriam that is juxtaposed to the parah adumah, it is understood that regarding other tzaddikim, too, we should find in them the special service in which Miriam excelled: she was one of the “Hebrew midwives” who stood at the head of protecting the Jewish boys and ensuring they would be born and grow up as Jews, and speak like Jews (“Puah”), even in exile in Egypt.

Two excerpts from farbrengen of 20 Menachem-Av 5737

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=12-07-2024

בחמישי פ' חוקת מסופר שקודם כניסת בנ"י לארץ אירע מאורעות בלתי-רצויים וכו' והעצה לזה היתה "והביט אל נחש הנחושת וחי", ומבואר במדרז"ל "וכי נחש ממית או מחי', אלא בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים, היו מתרפאים". והיינו, אע"פ שהיו עדיין במדבר וקשורים עם ענינים בלתי-רצויים וכו', מ"מ "כאשר מסתכלין כלפי מעלה" ובקשו מהקב"ה שיעזור להם, הנה תיכף ומיד פעלו "וחי"! וההוראה: מבלי הבט שעדיין נמצאים בנ"י בגלות ועדיין צריכים לבקש ולתבוע "ווי וואָנט משיח נאו" ‏–‏ הנה גם קודם ביאת משיח צדקנו צריכים בנ"י להיות במעמד ומצב של "וחי" בנוגע לעניני תומ"צ ש"הם חיינו ואורך ימינו", וגם בזמם הגלות יכול עבודתו להיות מתוך חיות ושמחה.

משיחת יום ה' פ' חוקת, ל' סיון, אדר"ח תמוז ה'תשמ"א להתלמידים ולהתלמידות שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2024

Chamishi of Parashas Chukas relates how before the Jewish people entered Eretz Yisrael, certain undesirable events occurred, the solution to which was that “he would gaze upon the coper snake and live.” Our Sages explain; “Now, does a snake cause death or life? Rather, when the Jewish people looked upward and subjected their hearts to their Father in Heaven, they would be healed.” Meaning, even though they were still in the desert and associated with undesirable matters etc., nonetheless, “when they looked upward” and asked Hashem to help them, immediately, “they would live”! The lesson is that although we are still in exile and must still daven and demand that “We want Mashiach now” – even before Moshiach comes, the Jewish people must be “alive” in their Torah and mitzvos, which are “our life and the length of our days”; even during exile one’s divine service can be done with vitality and joy.

Excerpt from sichah of Thursday Parashas Chukas, 30 Sivan, first day of Rosh Chodesh Tammuz 5741 to the members of Tzivos Hashem

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-07-2024

עה"פ [בחמישי דפ' חוקת] "דרך האתרים" פרש"י "דרך הנגב שהלכו בה מרגלים שנאמר ויעלו בנגב" (וענינם הי' "לתור את הארץ"). הטעם שלא כתוב בפירוש "דרך הנגב" הוא כי אז הי' קשה למה הלכו שם הרי "עמלק יושב בארץ הנגב"?! ולכן נאמר "דרך האתרים" – "שהלכו בה מרגלים" והמרגלים סללו את הדרך עבורם. ואע"פ שמענין המרגלים יצא ענין בלתי-רצוי, אבל: א) "אותה שעה כשרים היו". ב) הי' זה בכחו של משה כי הוא צוה אותם ללכת שם. וההוראה הנפלאה: ישנו קיום אפי' לפעולה אחת של יהודים כאלו שבגללם התעכבו בנ"י וכו' במדבר, עד שבדרכם לכבוש את א"י הלכו בנ"י בדרך "שהלכו בה מרגלים" לפני 39 שנה! ומזה רואים גודל מעלתו אפי' של יהודי שעשה רק פעולה טובה אחת, וכפתגם "אַז עס קומט אַראָפּ אַ נשמה אויף דער וועלט און לעבט אָפּ 70-80 יאָר צוליב טאָן אַ טובה אַ אידן". ועוד.

ג' חלקים משיחת מוצש"ק פ' חוקת, יו"ד תמוז ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-07-2024

On the words [in Chamishi of Parashas Chukas], “the route of the scouts,” Rashi explains: “The southern route, taken by the spies, as it says, ‘They went up in the south.’” The reason the verse doesn’t simply say “the southern route” is because then it would be difficult to understand why they went that way, being that “The Amalekites dwell in the south.” Instead the verse says, “the route of the scouts” – the route “taken by the spies,” who paved the way for them. Although the spies ended up acting undesirably, nonetheless: (a) “At that time they were righteous”; and (b) the reason they went that way is because they were commanded by Moshe to do so; it wasn’t their choice. This gives us a wondrous lesson: Even though the spies kept the Jewish people in the desert for forty years, their single act of “going up in the south” caused that later, when the Jewish people traveled on their way to conquer Eretz Yisrael, they went the same route paved by the spies thirty-nine years earlier. From this we see the tremendous power of a Jew’s single good deed, like the adage, “A soul comes down to the world and lives for 70-80 years just to do a favor for another Jew.”

3 excerpts from sichah of Motza’ei Shabbos Parashas Chukas, 10 Tammuz 5738

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=10-07-2024

1) איתא בגמ' "יעקב אבינו לא מת.. מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". מכיון שיעקב כלול מכל נשמות ישראל מובן שכ"ה בכאו"א מישראל, שע"י ש"זרעו בחיים", שעניני תומ"צ שלו ("מאי פירי.. מצוות") הם בחיים בעוה"ז הגשמי, מקום קיום המצוות, הנה "אף הוא בחיים" בעוה"ז. ועאכו"כ שכ"ה בנשמה כללית, כי "צבור לא מת", ואיתא בספרים ש"צבור ר"ת צדיקים בינונים ורשעים", והיינו, שצדיק ורועה ישראל שמתעסק עם כל ישראל, "צבור", לא שייך בו "מת" כלל, וכאמור, פשוט בעוה"ז הגשמי! (והא ד"חנטו חנטייא וכו'" ה"ז רק לעיני בשר). 2) לא ר"ל ש"הי'" נשיא בעבר... אלא הוא בחים ממש כאן למטה מעשרה טפחים"! 3) רחמנא ליצלן לומר [אודות כ"ק מו"ח אדמו"ר] שכבר 35 שנה שאינו! זה שקר גמור! האמת ואמת לאמיתו הוא להיפך – שזה 35 שנה שמידי שנה הוא חי וחזק ופעיל עוד יותר! 4) ג' תמוז (נתברר לאח"ז -) הוא התחלת ופתיחת הגאולה (לגמרי) של כ"ק מו"ח אדמו"ר, ופתיחה לסדר חדש בהפצת המעיינות חוצה.

1) משיחת י' שבט ה’תשי”ז 2) משיחת י"ב תמוז ה'תשמ"ה 3) משיחת אור לט"ו תמוז ה'תשמ"ה 4) משיחת ג' תמוז ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-07-2024

(1) The Gemara says, “Yaakov Avinu did not die...just as his seed is alive, he too is alive.” Being that Yaakov encompassed all Jewish souls, it emerges that the same principle applies to every Jew: by their seed being alive (through their Torah and mitzvos), they are alive in this physical world (which is the plac where mitzvos are performed). This applies all the more so to an encompassing soul, because “the community does not die”: it says in sefarim that “tzibbur” is an acronym for Tzaddikim, Beinonim, u’Resha’im – meaning that a tzaddik, a shepherd of all Jews, is a tzibbur who cannot die – and in this physical world. (And the fact that the “embalmers embalmed” etc. was only to the physical eye). (2) The Rebbe was not the Nassi in the past; rather he is alive now literally in this world, below ten tefachim. (3) Rachmana litzlan to say that [my father-in-law, the Rebbe] hasn’t been here for 35 years; that’s a complete falsehood! The truth is the exact opposite – every year for 35 years, he has become more alive, stronger, and more vibrant. (4) 3 Tammuz (as it later became clear) was the beginning and opening of the (complete) redemption of my father-in-law, the Rebbe, and the opening of a new order in spreading the wellsprings outward.

Excerpts from sichos of (1) Motza’ei Shabbos Parashas Beshalach, 10 Shevat 5717; (2) 12 Tammuz 5745; (3) 15 Tammuz 5745; (4) 3 Tammuz 5749.

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=09-07-2024

ענינו של נשיא בישראל, מלשון נשיאות, הוא – להעלות ולנשא את כל אנשי הדור, וכמו שנאמר למשה רבינו "נשא את ראש בני ישראל". היינו, שלא זו בלבד שתפקידו הוא "אשר יוצאים ואשר יביאם" – שנמצא ביחד עם העם ודואג לכל עניניהם בסבר פנים יפות וכו' – הנה עוד מעלה ומנשא אותם, עד גם את ה"ראש" שלהם, לדרגתו הוא. שזה דורש כחות מיוחדים ועד לענין של מסירת נפש. וכמ"ש בגמ' שעל משה רבינו נאמר "טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל": הוא מתעסק בעצמו גם עם "דל" – דרגא הכי פחותה, ונותן לו – ו"כל הנותן בעין יפה הוא נותן" – "מלחמו" – שבו תלוי קיום האדם, היינו שנותן לו מצרכיו ההכרחיים שבזה תלוי כל סדר ההשתלשלות! וככל עניני התורה יש ללמוד הוראה מהנהגה זו, ועאכו"כ כאשר מדובר אודות אתפשטותא דמשה שבכל דרא באופן נעלה עמוק ורחב יותר – נשיא הדור שאצלו ישנם כל הענינים ביתר שאת.

ב' חלקים משיחת אור ליום ג' פ' ברכה, י"ג תשרי ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-07-2024

The role of a Nasi of the Jewish people is to uplift the Jewish people of their generation, as Moshe was told, “Lift up (‘naso’) the head of the Jewish people.” Meaning, the nasi’s role is not just to care about the people and be invested in them, feeling their joy and their pain and doing it all “with a pleasant countenance”) – but also to elevate and uplift them, including their “heads,” to the nasi’s own level. This requires special abilities and even self-sacrifice. The Gemara explains that the verse, “He that has a generous eye shall be blessed, for he gives of his bread to the destitute” refers to Moshe Rabbeinu: he was personally involved with the people, even the spiritually “destitute,” and gave generously “of his bread” – that which his life and all of Seder Hishtalshelus depended on. Like everything in Torah, we must take a lesson from this, especially when it comes to the “extension of Moshe in every generation,” the Nasi Hador.

2 excerpts from sichah of Monday night, Parashas V’Zos Habracha,, 13 Tishrei 5744

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=08-07-2024

לע”נ הרבנית עטא דבורה בת ר' מרדכי ע"ה מרזוב ליום היארצייט שלה ב' תמוז. ת.נ.צ.ב.ה.