אחרי חופשה של שבועיים ביוון חזר אלינו יונתן שזוף ומצונן היישר לתוך שבוע שנפתח הכי עצוב שאפשר לצד תאריך שלרוב מסמל שמחות של התחלות חדשות ואיך בסופו של דבר, בתוך כל סערת הרגשות הזו, דוריס ויונתן מבינים ששמח ועצוב הם לא בהכרח הפכים, הם יותר כמו שני חלקים משלימים.

מה משותף לדוריס ואופרה ווינפרי?

איזו שיטה למד אבא יונתן להתמודד עם גיל התבגרות?

מתי את יודעת שהמקום שלך הוא גם מקור האנרגיה שלך?

ואיך הכל בסוף קשור לנינט מהפרק הקודם?