הדף היום מוקדש ע"י אילנה קרמייר לע"נ אביה משה יהודה בן הרב בנימין וחיה ציפורה.

הדף היום מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ אמה של שירה, בתיה רחל בת יעקב ורבקה. 

אם מוכרים בית בכוונה לעלות לישראל אך לא מזכירים זאת כתנאי מכירה והחליט לא לעלות ארצה, האם אפשר לבטל את מכירת הבית? רבא פוסק שדברים שבלב אינם דברים ולכן לא ניתן לבטל את המכירה. אמוראים מביאים חמישה מקורות שונים כדי למצוא מקור לעיקרון זה, אך ארבע ההצעות הראשונות נדחות. בסופו של דבר מוכח ממשנה במעילה ו:א. מוזכרים עוד כמה מקרים לגבי מי שמכר את ביתו בכוונה לעלות ארצה - במקרה אחד הוא עבר אך לאחר מכן חזר כיוון שלא הסתדר ובמקרה אחר מעולם לא עבר. במקרה הראשון פסק רבא ובשני פסק רב אשי, אך היו שתי גרסאות שונות שתי הפסיקות – מה בדיוק היתה הפסיקה בכל מקרה? אם גבר ממנה שליח לקדש את אשתו במקום מסוים, הקידושין תקפים רק אם השליח יעשה בדיוק כפי שנאמר לו. אבל אם הגבר אומר לשליח לקדש אותה ומפרט היכן השליח יכול למצוא אותה, אם הוא מוצא אותה במקום אחר ומקדש אותה שם, הקידושין תקפים. מדוע צריך לפרט דין זה כאן בקידושין וגם במסכת גיטין לעניין שליח להולכת גט? אם גבר מקדש אישה בתנאי שאין עליה נדרים או מומים ויש לה, הקידושין אינם תקפים. אבל אם הוא לא קידש אותה בתנאי ובכל זאת גילה שיש עליה נדרים או מומים, יכול לגרשה בלי לתת לה כספי כתובתה. אם הבעל מקדש אשה בפחות משווה פרוטה או שתי נשים בשווה פרוטה או מקדש כשהוא קטן ואחר כך נתן לה סבלונות (מתנות שנותנים למשפחת הכלה לאחר קידושין), לא אומרים שהסבלונות היו להשלמת מעשה הקידושין אלא אין קידושין אלו תוספים. למה המשנה מפרטת כל שלושת מקרים אלו - מה החידוש בכל אחד מהם? אם האיש שלח רק סבלונות (ללא קידושין), האם אנחנו צריכים לחשוש שאולי זה נשלח בכוונה לקדשה (או שמוכיח שכבר היו קידושין כי אם לא, למה שהוא ישלח את הסבלונות)? רב הונא ורבה סוברים שהיא נחשבת מקודשת מספק והיא תצטרך גט אם תרצה להתחתן עם מישהו אחר. מובאות שתי גרסאות לדיון שמנהלים רבה ואביי לגבי פסק זה - בכל גירסה אחד תומך ואחד חולק. מה מסיקה הגמרא לגבי מקרה זה? אם מוצאים כתובה של אשה בשוק ולא ידוע שהיא מקודשת, האם צריך להחמיר ולהניח שוודאי הייתה מקודשת? במה זה תלוי? אם קידש אחד שתי נשים בו-זמנית ששניהם אסורים לו זו מטעם זה, כגון אשה ואחותה או אשה ואמה, אף קידושין אינו חל.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י יונתן אייבל לכבוד נטשה שבת.

רבא הסביר את דעתו של רבי שמעון במשנה כי הוא חולק במקרה בו האשה שלחה שליח לקבל קידושין ואמרה לו במה, והשליח קיבל משהו אחר בעל ערך גבוה יותר. הוא קבע שהקידושין תקפים כי היא רק "הראה לו מקום." אביי מסביר כי רבן שמעון בן גמליאל ורבי אלעזר סוברים אותו דבר במחלוקות אחרות - האחד לגבי גט פשוט/קשור והשני לגבי אשה שממנה שליח לקבל את גיטה ומפרט את המיקום בו יקבל את הגט.עולא צמצם את המחלקות בין ר' שמעון לחכמים בעניין שבח ממון אבל לא בשבח יוחסים כי לא כל אשה רוצה להתחתן עם מישהו עם ייחוס גבוה יותר. מביאים ברייתא לחזק את דבריו וגם דיוק מהמשניות כאן. מר בר רב אשי מעלה קושי על הדיוק וממתרצים בתי דברים. הגמרא מביאה ברייתא עם תנאים של קידושין והסבר של הביטוי שהתשמש בו הבעל, כגון אם הוא אמר לה "על מנת שאני שונה," מה כוונתו? בעקבות דיון על "על מנת שאני חכם" ומביאים דוגמאות של חכמים מיוחדים, המגרא מביאה סידרה של מאמרים של ":עשרה...ירדו לעולם ותשעה מהם נטלו..."

הגמרא ממשיכה בהצעות, תוך ציטוט של מקורות תנאיים, כי דברי רב שאיש אינו יכול לקדש אשה על ידי ביטול הלוואה היא מחלוקת תנאים. למסקנה, ניתן להסביר כל מקור בכמה דרכים שונות, מה שמראה שהוויכוח התנאי אינו בהכרח על הסוגיה שרב דן בה. אם אחד מקדש אשה ואמר שמקדשה עם חפץ מסויים והתברר שהחפץ לא מה שהוא אמר, האם הקידושים תקפים? האם זה תלוי באיזה פריט צוין ובאיזה פריט השתמש בפועל?

רבא הגביל את הבנת רבי אמי במשנה בו האישה אכלה כל תמר כפי שניתן לה, למקרה של "בזו ובזו ובזו", אבל לא למקרה שאמר לה "באלו". ברייתא מובאת כדי לתמוך בדברי רבא. לאחר שמסבירים איך הברייתא תומכת בדברי רבא צריך להסביר איך קוראים את המשפט האחרון בברייתא גם לפי הבנת רב ושמואל בדברי משנתינו וגם לפי רבי אמי. רב סובר שלא ניתן לבצע קידושין על ידי ביטול הלוואה שהאשה חייבת לגבר משום שהלוואה נועדה להוצאה ולכן הכסף שחייבת לו אינו נחשב בבעלות הגבר כדי להעביר לאשה. האם זה מחלוקת תנאים? שלוש ברייתות מובאות (אחת מהם קודם הובא כקושי על רב) כדי לנסות להראות שמה שאמר רב הוא ויכוח תנאי. עם זאת, הם דוחים את ההצעות שכן ניתן להסביר שכל ברייתא מתייחסת למחלוקת בנושא אחר.

הדף היום מוקדש ע"י גלנדה סאקס לכבוד שרי אסרמן ביום הולדתה ולע"נ אמא של שרי.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום לכבוד חברתן דליה לוי על נישואיהם של בנה אמיתי לוי לשירלי נוימן.

קטנה שנתקדשה ונישאה לכהן שלא מדעת אביה, האם היא יכולה לאכול בתרומה? איך שונה מקרה הזה מהמקרים הקודמים? מי שקידש אשה על ידי תמרים ועם כל תמר שנתן לה, אמר "התקדשי לי בזו," צריך שיהא באחד מהם שווה פרוטה. אם אמר "התקדשי לי בזו ובזו ובזו," אז צריך שווה פרוטה בין כולם. אם היא אכלה כל תמר בדיוק כשנתן לה, צריך שיהא באחד מהם שווה פרוטה. האם הדין האחרון הזה נאמר על המקרה הראשון או על המקרה השני ("התקדשי... התקדשי" או "בזו ובזו ובזו"? המקדש אחותו, האם הכסף ניתן לה כפקדון (והיא חייבת להחזיר) או כמתנה (והיא לא חייבת להחזיר)? רב ושמואל חולקים ורבינא מעלה קושי נגד שמואל ופותר את הקושי.

הדף היום מוקדש ע"י ג'ייסון, אריקה ורחל לכבוד יום הולדתה של אמם, פטי בלקין.

עולא חולק על רב ושמואל וטוען שאין בקידושי קטנה כלום ולא חוששים שמא נתרצה האב. הגמרא מביאה שתי קושיות עליו ממשנה ביבמות ומברייתא, אך הקושיות נפטרות. אם הקטנה נתקדשה ומת בעלה בלא ילדים ונפלה לייבום, מה מצריך רב שתעשה היבם? זה תלוי באם הוא כבר עשה מאמר או לא. אם אבא מקבל קידושין בעבור בנו, האם יש לחשוש שהבן הסכים ויש תוקף לנישואין כמו שיש לחשוש שמא האב נתרצה בקידושי בתו הקטנה או שאין להשוות את המקרים? מסופר סיפור על אב שנתרצה לאשתו לקדש בתו לקרובים של אשתו למרות שרצה קידושין עם קרוביו. ואז במסיבת קידושין, קרוב שלו קידשה אותה לפני הקידושין עם קרובים של אשתו. האם מניחים שהאבא הסכים לקידושין עם קרוב משפחתו? מה הדין אם נתקדשה לדעת אביה ונישאה שלא לדעת אביה והוא במדינת הים או הוא נמצא ושתק. האם יש הבדל בין המקרים? 

ישנה מחלוקת בין רבי יהודה לחכמים אם נערה יכולה לקבל את גיטה או שרק אביה יכול. רבי יוחנן וריש לקיש חלוקים בשאלה האם המחלוקת ביניהם הוא גם לקידושין או ששניהם מסכימים שרק האב יכול לקבל את הקידושין. מה הסיבה לרבי יוחנן המבדיל בין גט לקידושין? יש ברייתא הקובעת שנערה יכולה לקבל מאמר (שזה כמו קידושין ביבמה). כיצד מוסברת ברייתא זו לפי עמדת רבי יוחנן וגם לפי עמדת ריש לקיש? משנתנו יכולה לשמש גם כקושי נגד עמדתו של ריש לקיש שכן רק האב יכול למנות שליח, לא הנערה. ההצעה הראשונה היא לשייך את משנתנו לשיטת רבי יהודה. אולם הצעה זו נדחית כיוון שהמשנה הבאה אינה מסתדרת עם שיטתו. המסקנה היא ששתי המשניות כרבי שמעון ונניח שהוא סובר כרבי יהודה לגבי הנערה. רב אבין העיד שהיה בבית המדרש כשהרבנים הצביעו לקבל את עמדתו של רבי יוחנן נגד ריש לקיש ולהתיר רק לאב לקבל את קידושיה של נערה. רבא שאל את רב נחמן: אם נערה יכולה לקבל את גיטה, האם היא יכולה למנות שליח שיקבל את הגט בעבורה או שרק האב יכול? על מה בדיוק מבוססת ההתלבטות של רבא? רב נחמן עונה שנערה לא יכולה למנות שליח שיקבל גיטה. מעלים קושי נגד פסיקתו ממשנה בגיטין, אבל פותרים אותו. אם קטנה קיבלה קידושיה בעצמה וכאשר אביה שמע, הוא שתק, האם זה מעיד שהוא קיבל את מעשיה והקידושין תקפים או לא?

מדוע אנו אומרים שאין שליח לדבר עבירה, ז"א אם שולחים שליח לעשות עבירה, השליח נענש ולא המשלח? למרות שיש מקרים שבהם המשלח חייב, אנחנו לא בונים מאותם מקרים בניין אב כדי ללמוד מהם על כל שאר המצוות - למה לא? לשמאי הזקן יש גישה אחרת. ישנן שלוש פרשנויות שונות המסבירות את דעתו. האם שליח יכול לתפקד גם כעד במקרה שבו הוא היה גם השליח? רב רבי שילה חלוקים בשאלה זו. מה עומד בבסיס המחלוקת ביניהם? מועלית שאלה נגד עמדתו של רב מדיון בין בית שמאי ובית הלל, אך היא נפתרת. הפסיקה היא שהשליח יכולים לתפקד כעד. רב נחמן פוסק כך בנישואין, בגירושין ובדיני ממונות. מדוע היה צורך לפרט לגבי כל אחד? מדוע לא היה מודאג בדיני ממונות שהעד הוא נוגע בדבר? איך זה השתנה ברגע שהחכמים דרשו שבועת היסט? האם נערהיכולה לקבל גט לגירושין או לקבל קידושין או שרק אביה יכול? באיזה מקרה יש מחלוקת?

דף נלווה קידושין מב

הלימוד השבוע מוקדש ע"י ג'ניפר באומר לכבוד הרבנית מישל!

הדף היום מוקדש ע"י דבי פיין לע"נ פייגה בת משה מרדכי ושרה רבקה.

מניין לר' יונתן דין שליחות בקדשים? ציטטו בשם רב מקור אחר, מחלוקת הנחלות על ידי הנשיאים, שמשם לומדים שליחות. אבל לאחר שמעלים על המקור הזה שתי קושיות, מציעים דרכים אחרות להבין את דברי רב שלמד מהנשיאים. למסקנה, זה בא ללמד על חלוקת יתומים בנכסי אביהם על ידי אפוטרופסים. רב נחמן ושמואל חלקו בעניין זה - אם אפוטרוספים חלקו נכסי יתומים, האם היתומים יכולים למחות כשהם גדולים? האם יש סתירה בין דברי רב נחמן אלו ופסיקתו בסוגיה אחרת לגבי שום הדיינים? רב נחמן אומר שיש דיני אונאה ביתומים המחלקים נכסי אביהם, אך רבא מגביל את דבריו. הגמרא מביאה ברייתא שממנה לומדים שאין שליח לדבר עבירה - אם שולחים שליח לחטוא, העונש על השליח ולא המשלח (לאאומרים שלוחו של אדם כמותו). אך למה לא לומדים מדיני מעילה ששם יש שליח לדבר עבירה?!

גם האשה וגם הגבר יכולים להיות נוכחים לבצע את הקידושין או כל אחד מהם יכול לשלוח שליח לבצע את הקידושין במקומם. אב יכול לקדש  את בתו כשהיא נערה, אפילו באמצעות שליח. מדוע צריכה המשנה להזכיר שהבעל יכול לעשות את הקידושין בעצמו? זה ללמד שמצוה בו יותר מבשלוחו. יש שסוברים שאסור לגבר לשלוח שליח לבצע קידושין מפני שאולי כאשר יראה את אשתו לאחר הארוסין, היא לא תמצא חן בעיניו והוא לא ירצה לשאת אותה לאשה. לגבי האשה אין את החשש הזו שכן ריש לקיש מסביר שטוב למיתב טן דו למיתב ארמלו, ז"א שנשים תעדיפו להיות נשואות מאשר לא נשואות. המשנה קובעת שהאב מקדש את בתו כשהיא נערה, אבל לא כשהיא קטנה, למרות שהוא יכול לעשות זאת גם כשהיא קטנה. מבינים מתוך זה שאסור לאב לקדש את בתו כשהיא קטנה עד שהיא גדולה מספיק להביע הסכמתה לקידושין. האם שליח יכול למנות שליח אחר? מהיכן אנו לומדים שיש מושג של שליחות וששלוחו של אדם כמותו?