יובל אידו טל מגיע אלינו לאולפן בתל אביב ואיתו הזמנו למפגש עם מורה יפני בן המאה ה-18, האקואין אקקו, נזיר, קליגרף, סופר חתרן יוצא דופן, וחבר משכבר הימים בארץ רחוקה.

על עולם הזן, בזמנים אחרים וביום יום שלנו, על מורים אנושיים, שאינם מושלמים, על התמסרות ונחישות, על מורכבות וחיבור, על ההסכמה להישען על אחרים ועל העולם, ועל אימון בשחרור שליטה. 

מה אני מוצאת כשאיני מחפשת דבר? בפרק זה מספרת לילה קמחי אודות מסעות ברחבי העולם אליהם היא יוצאת, לעתים לבדה ולעתים עם תלמידיה, ריטריטים שאינם פורמאליים אלא נטועים בדרכים ובמפגשים עם אנשים ותרבויות אחרות. על מסעות נפש ותודעה ברחבי הטבע, על מפגשים עם עצים ובעלי חיים, על קרחונים ויערות, וגם עלי אדמות - ביתה של לילה במושב לוזית, אשר בפני עצמו הוא סוג של פורטל לחיבור לטבע וללב. 

אם אתה לובש את בגדיו של יאו, אומר את מילותיו של יאו, ומבצע את פעולותיו של יאו- אתה פשוט יאו. (מנציוס) 
הזן בודהיזם הוא עולם שלם של ריטואלים, חושים, צלילים, טעמים, מחוות ואמונות. בפרק שצולל אל מרחבי מנזרי הזן היפניים, שוחחנו עם ד"ר ארז יוסקוביץ' על טקסים במנזרי זן והדרך בה הם מהווים חלק בלתי נפרד מכל רבדי החיים. כיצד הריטואל איננו רק עניין דתי, אלא אסתטי, רגשי, תודעתי וגופני גם יחד? שוחחנו בין היתר על טקס הדרשה והדרך בה מאסטר הזן מהדהד בדבריו ופעולותיו את המורים הקדמונים ואת הבודהה עצמו, על כלי נגינה, צלילים ושתיקה, על פרפורמנס ומציאות, ועל הדרך בה פעולותינו במרחב מעצבות את תודעתנו וגופנו גם יחד.

בימים של משבר וסכסוך ניתן לשים לב עד כמה מלים בעלות כח. הן יכולות לעורר בנו תקווה והשראה, ומאידך לייצר כעס, איבה ופחד. 

בדרך כפולת השמונה אותה מציע הבודהה מהווה הדיבור הנכון נתיב בפני עצמו, אותו מומלץ לטפח ולתרגל.

דיבור נכון כרוך בהקשבה טובה, ונוגע בדיבור הפנימי שלנו, בינינו לבין עצמנו,  והן בדרך בה אנו מתבטאים בעולם. 

אורחת הפרק, איילת שמולביץ׳ מזמינה אותנו דרך הדיבור הנכון למודעות, בחירה ואחריות. 

הקליגרפיה, או בשמה היפני "שודו" (דרך הכתיבה) היא אחת מאמנויות הזן היפני. מזה שנתיים, באופן יום יומי, יובל אידו טל מתאמן, לומד ויוצר קליגרפיה בקיוטו שביפן. בפרק שכולו מוקדש לאמנות זו, שוחחנו על רגישותו של מכחול, ועל יצירה לשם היצירה. בשיחה זו כדאי לצפות ולא רק להאזין, כדי להתוודע לשכיות החמדה ממסעותיו של יובל לשווקי פשפשים יפניים, לצד יצירות הקליגרפיה. ברוח אמנויות הזן, זוהי שיחה עם הרבה אוויר ומרחב. 

בעולם של ניגודים, אנו מחפשים אחר דרך האמצע, אך האם היא באמת נמצאת בין הקצוות? בשיחה מעמיקה עם ד"ר סטיבן פולדר, נבחן את האפשרות שדרך האמצע אינה פשרה אלא אופק אחר של הוויה – מרחב שבו איננו נמשכים אל קצה זה או אחר, אלא שוהים בתוך מה שיש, נוכחים בחוויה עצמה.

איך נוכל ללמוד מתוך ההווה, מתוך מה שמתרחש כאן ועכשיו, במקום להיצמד לרעיונות ולתיאוריות? כיצד הדוקהה יכולה להפוך לא למכשול, אלא להזמנה לחקירה אמיצה של המציאות?