תופעת החרדה מאפיינת כחמישה עד שבעה אחוזים מהאוכלוסיה: מחשבות שגועשות בתוך הראש ומערפלות את היכולת להבחין בין הסיטואציה בפועל ובין החוויה הפנימית. מתי הופכת החרדה מרגש לגיטימי וטבעי לתופעה שיש לטפל בה? איך משרטטים קוים לדמותה? ומדוע דווקא נקודות התורפה שלנו, יכולות להאיר את המצב?