יושי מודה שהוא כבר לא זוכר את החיים שלו מלפני אותה השבת השחורה. מסביר למה במה עבורו היא דבר שלא באמת אפשר להסביר במילים וחוזר להופעה אחת מול קהילת שורדי הנובה ומשפחות הנרצחים שבה מצא עצמו בוכה ביחד עם הקהל.

חוזר לתסריט חייו, ללימודי הפילוסופיה והרפואה שעזב לטובת היצירה. מדבר על החיבור המטורף למוזיקה העברית ולספרי השירים שהיו בבית ילדותו שאהב ללמד את עצמו לנגן אותם וליצירת האלבום הראשון שנכתב בכלל עבור זמרים אחרים

מספר למה בנקודת הזמן כיום הוא מבין שזה שלא שר במשך שנים זו הייתה חומת הגנה עבורו שלא במודע וכמה קל להיות השחקן הפוטנציאלי שעוד רגע יעלה על המגרש ויעשה קסמים. משתף בכמות הגדולה של הסירובים והסינונים שקיבל בתחילת דרכו, מה זה עשה לו ולמה גם כשדלתות נסגרו בפניו הוא תמיד ידע בדיוק מאיזה חלון להיכנס ולמה הוא יודע שהכל תמיד מדוייק ואם כל זה היה קורה בגיל מוקדם יותר לא היה מצליח לאסוף את עצמו אל מול קשיי המקצוע.

יוסי וולף חצבאני מנכ"ל FRIENDS מדבר על החזון בהבאת התרבות לפריפריה ולכל חלקי הארץ מצפון ועד דרום, על הקשיים שחווה בתחילת הדרך אל מול מה שמתרחש כיום. וכמה צריכת תרבות היא משימה לא פשוטה בטח בנקודת הזמן בה המדינה ואנשיה נמצאת כעת.

לילד שחלם, נשם ואהב את העולמות החברתיים והתרבותיים כאחד.

חוזר לשברים שבחייו, משחקי האגו שחווה בקריירה הצבאית רבת השנים שלו והתקף החרדה ששינה את המסלול, לתהליך היציאה מהארון ולתחושת החיים הכפולים שליוותה אותו בימים שלפני ולמחיר הבריאותי שהגיע איתם ולמה מאז לא תמצאו אותו משקר. למסע המאתגר שארך חמש שנים של תהליך הפונדקאות שעבר ביחד עם בן זוגו להבאת הילדים שלו ומסביר גם למה הרגישות שבו היא המנוע עבורו אבל היא לעולם לא תפריע לו בתפקוד היומיומי שלו.

לאה שנירר חוזרת לילדותה, לאמא שלה שורדת השואה שעברה ביחד עם התאומה שלה את הניסויים של ד"ר מנגלה, למשברי הנפש ולאשפוזים שלה שהגיעו כשהייתה קטנה. לאביה שגם היה שורד שואה, איש חיל האויר עד יום מותו ולמה עד היום התג והצבע מרגשים אותה.

לשבר שהגיע אחרי שאביה נפטר בגיל 65, ומה הבינה שיעזור לה באותה הנקודה ולאיזה מסע יצאה משם. ואיך רבי אלימלך מליז'נסק קשור לזה.

מסבירה איך החיים המוקדמים שלה שנסבו מסביב ל"משואה לתקומה" ציידו אותה בכלים לשנה האחרונה מאז שבת השבעה באוקטובר ולמה כיכר החטופים עבורה זה מקום של קדושה ובכל שישי היא מגיעה להדליק שם נרות רגע לפני כניסת השבת.

למה החליטה להוציא ספר האוטוביוגרפי שהוציאה ביום ההולדת האחרון שלה, למה היא מסרבת להתמסר לגיל הכרונולגי שלה ולתואר "תושבת ותיקה" ובטח לא תסתובב עם כרטיס ההטבות, ולמה באף תסריט אפשרי היא לא יכולה לדמיין את עצמה מתגוררת באף מקום אחר בעולם חוץ ממדינת ישראל.

אדם אברמוב, לוחם יחידת אגוז במילואים חוזר ליום שבו נפצע במהלך לחימה בעזה, שם גם איבד את חברו ליחידה רס"ר במיל דן ווידנבאום ז"ל.

אל תהליך השיקום בבית החולים, ולאהבה והחיבוק הגדולים שעם ישראל העניק לו ולכל הפצועים שם ולמה עד היום שומר את כל הציורים שקיבל מהילדים בחבילות המתוקות שקיבלו.

חוזר לילדות שלו, להורים שהתגרשו כשהיה רק בן 4, מסביר למה בגיל 9 החליט לחזור עם אמא שלו לסיביר ובזמן שהיא עבדה קשה גם הוא מצא את עצמו מוכר צעצועים וספרים בכדי לעזור בפרנסה המשפחתית שלהם.

נזכר איך כבר בגיל צעיר ידע שיחזור לארץ וששירות קרבי זה הדבר עבורו ולמה עד היום כשיראה חייל בודד שכמותו הלב שלו ישר מתחיל לעבוד.

רוי מילר חוזר לילדותו, לקשר הלא רציף עם אביו הגרמני. לסיפור ההיכרות של הוריו, לבית של סבא וסבתא בפרדס חנה כרכור שם נחת לראשונה כילד, ולקו הזה שבין ישראל גרמניה עליו בילה בילדותו.

נזכר מה קרה לו כשצפה בסרט "אבא גנוב" בזמן שאביו על הקו בין המדינות ומה קרה לאחר מכן באותו הערב. למה ביום אחד כשהיה עם אביו שם בגרמניה החליט לברוח מהבית ובמשך שש שעות צעד בשולי הכביש ומי מצא אותו בסוף ואיך כל זה עיצב את הרצון שלו עוד כילד בבניית זהות עצמית לצד השתייכות תמידית.

חוזר לבוקר ההוא כשהוא בחזרות להצגה חדשה ב"הבימה" ואמא של שירי אשתו על הקו עם הבשורה ״תגיע לבית החולים״, מספר על הרגע שבחר לשרטט "פקודת מבצע" כשהם בעיצומו של התהליך הרפואי שלה ואיך כל זה קשור לשייטת.

ולמה ידע מהרגע הראשון שפגש אותה ששירי אשתו היא הנפש התאומה שלו.

דפנה דקל נפרדת מחברה הטוב הזמר אדם שהלך לעולמו בשנה האחרונה, נזכרת בפגישה הראשונה שלהם.

חוזרת לאמא שלה ז״ל שמגיל צעיר ציידה אותה בהבנה עמוקה לאיך מתמודדים עם החיים ולמה אין מקום להתעכב על כל דבר. מסבירה למה על אף הפרידה מהוריה היקרים שהלכו לעולמם בנסיבות לא פשוטות ובצורה מהירה, עדיין השבעה באוקטובר הוציא ממנה משהו בעוצמות שהיא לא הכירה עד אז.

משתפת על הרגישות הגדולה שלה ועל הנוסטלגיה שהיא מנת חלקה ומדוע הילדים שלה לא מבינים למה חשוב לה לשמור את כל הציורים והיצירות שלהם מהילדות.

נזכרת בשירות שלה בלהקת הנח"ל, לתמימות שהגיעה איתה מהבית ולשוני שחוותה בינה לבין האחרים שהיו איתה בהרכב, ואיך כל מה שהרגישה הזכיר לה את הסרט "הלהקה" והיא "רק רצתה לשיר".

ולמה אף פעם לא הרגישה צורך לחשוף את החיים הפרטיים שלה והעדיפה לשמור על הפרדה מוחלטת גם כשידעה שאולי משלמת מחיר מקצועי על זה.

אהרון גבע חוזר לבוקר ההוא לפני עשרים שנה כשהוא רק בן 16 ובו איבד את אביו האמן דודו גבע ז"ל, לצירוף המקרים שבו היה במקרה בבית ונכח שם ברגע שלקה בליבו והתמוטט, לקורס העזרה ראשונה שנכח בו שבועיים לפני ולתחושת האשמה שלא באמת עוזבת אף פעם ולמה עד הרגע האחרון הוא ואימו ואחותו לא הצליחו לעכל שיש תסריט שזה יסתיים ככה.

לבית שבו גדל, לציפיות המאוד גדולות שהיו ממנו ליצור אומנות משלו ולמה דווקא מצידו הטלנובלות וגיא פינס היו הבריחה שלו בחדרי חדרים, ולמה היום הוא מבין את מה שלא הבין אז שלאף אחד מהאנשים שפגש בדרך לא איכפת שהבן של דודו גבע עובד בטלויזיה.

איך העבודה על הפודקאסט שלו ״השעשועון של גבע אהרון״ מאפשרת לו לפצות בתחושת שליטה אמיתית ואיך זה קשור לקרוהן שממנו הוא סובל.

על קרובי המשפחה הרחוקים שלו שנחטפו בשבעה באוקטובר מביתם בקיבוץ בארי ואיך דווקא בנקודה הקשה הזו בציר הזמן הצליח להגיע הכי קרוב שיש לאבא שלו ולזכרונות ממנו.

יונה אליאן חוזרת לילדותה ביפו בשכונה הלא פשוטה בה גדלה שעיצבה אותה ומסבירה למה היא הרגישה בזמנו סוג ב׳.

מתקשה לשכוח את המבט שהיה לאביה כששאלה אותו על המשפט שלמדה בבית הספר ״הובלו כצאן לטבח״

ולמה במשך שנים סירבה לשוב לפולין עד שהגיע המסע המדוייק עבורה.

נזכרת בערב יום הכיפורים שאביה בחר לשתף אותה במה שעבר כשהיא בעיצומו של ההריון השני שלה ועל הצוואה הרוחנית שהשאיר לה.

חוזרת לסיפור ההיכרות שלה עם ששי ולמה אבא שלו הקיבוצניק היה נגד הקשר ואיזה שיעור הם בחזרה החליטו ללמד אותו.

וכמה הלב שלה מתקשה עדיין אל מול ״ההפרד ומשול״ שמתרחש כאן במדינה ואיך כל זה בא לידי ביטוי בקריירה המקצועית שלה מ"נורית" ועד "סברי מרנן" ועל הדרך נזכרת בחבר הטוב זאב רווח שהלך לעולמו לאחרונה.

על החיבור המיוחד עם דני מירן אביו של עומרי מירן שנחטף מנחל עוז ועדיין נמצא בשבי

ולמה גם כשהיא ממש מנסה להחזיק פאסון עדיין הדמעות זולגות מעצמן בכל פעם כשהיא בכיכר החטופים.

נועם קליינשטיין חוגגת 24 וחוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה, מסבירה למה בילדותה לא הרגישה מאוד שייכת ואיך קרה כששיחקה ב"כבש השישה עשר" הרגישה לראשונה ילדה בחייה. נזכרת בגיל 14 ומה קרה שם במועדון בניו יורק כשעלתה לשיר על הבמה מבלי שאיש בקהל מכיר את היחוס המשפחתי שלה, כשאמא שלה יושבת שם נרגשת בקהל. מספרת בהתרגשות למה אבא שלה הוא המעריץ הכי גדול שלה וחוזרת לרגע שבו נאלצה להרים את הקול על מנהל המקום שבו התקיימה הפרמיירה של האלבום הראשון שלה וגם לשבעה באוקטובר ולחברת הילדות שלה יולי רייטר שבן זוגה אדיר מסיקה נרצח כששהו במיגונית ולשיר המרגש שיצרה מהמילים שיולי כתבה עליו.

אוולין וטוהר חיימוביץ' זוכי העונה השישית של המירוץ למיליון חוזרים לרגע שבו החליטו לצאת למירוץ ואל השבר הגדול שהתרחש בשנה שקדמה להחלטה.

ללידה של לני, בנם הבכור, לגילוי על התסמונת ממנה הוא סבל שהגיע אחרי ארבע חודשים וטלטל את חייהם. יחד הם נזכרים בציר הזמן שליווה אותם בתקופה ההיא, החל מחוסר הוודאות הנוראי של הימים הראשונים דרך הרצון להיות תמיד בכאן ועכשיו בדיוק כמו ביום הולדת השנה שחגגו לו ובענק. על הדיאלוג אל מול רגשות ההחמצה והעצב ועד לרגע שבו נפרדו ממנו והטיסה לתאילנד שהגיעה אחרי. מסבירים איך הביחד שלהם ניצח הכל אל מול קולות הרקע ואיך הרבי מיליובאוויטש קשור לזמן הזה עבורם ולמה לה חשוב להמשיך וללוות הורים אחרים שנמצאים בסיטואציה דומה לזו שלה ואיך עד היום שניהם עסוקים בשאלה האם הם היו מתקבלים למירוץ למיליון גם ללא הסיפור האישי שלהם.