פגיעה או עלבון שחווינו ממישהו נצרבים עמוק בלב ולא ממהרים להישכח. וכעומק הפגיעה, עומק הצריבה.

כל עוד מדובר בנקמה בפוגע, כנראה שנוכל לשלוט בעצמנו ולהימנע ממנה, אבל התורה מצווה עלינו גם שלא לנצור את הפגיעה בלבנו - לא תִקּוֹם ולא תִטּוֹר.

- איך התורה יכולה לדרוש מאתנו להתעלם מהרגשות שלנו ולהתייחס אל הפוגע כאילו לא אירע דבר?

- איך אפשר להתנקות מהרגשות שליליות שיש לנו כלפי אדם מסוים?

- ומה פשר מאמר התלמוד "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם"?

הרב שבתי סלבטיצקי בשיעור מרגש ומאלף לפרשת קדושים.