המילה 'איכה' מחזירה אותנו מיד אל ליל תשעה באב. אורות מעומעמים, ספסלים הפוכים וכולנו יושבים על הרצפה ומקוננים על חורבן הבית.

שלשה ממנהיגי עם ישראל אמרו עליו "איכה" - משה רבינו, ישעיה הנביא וירמיהו הנביא. כל אחד מהם ביטא בכך תימהון והשתוממות לנוכח המחזה שראה בעם.

כל קריאה כזו מלמדת אותנו משהו על אופיינו כיהודים. על היכולת שלנו לעלות 'עד השמים' בשגשוג בהצלחה ובדבקות בבורא, ומנגד, ליפול עד עפר ולרדת נמוך כל-כך בחטא ובחיסרון, כדברי התלמוד.

בשיעור מרתק לפרשת דברים, מנתח הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון את קריאת איכה של מנהיגי עם ישראל לדורותיהם דרך שלשה פירושים מאלפים, ומפיק מהם הוראות ותובנות שיסייעו לנו לנצל כראוי את ימי בין המצרים, להתנהג בהם אחרת ולהביא גאולה לעולם

מה תחשבו על אדם שמתייחס אל עצמו ככלום ושום דבר, אינו חס על שמו, נותן לאחרים לרמוס אותו ומאפשר לכולם לפגוע בו?

האם זו ענווה יוצאת מן הכלל, אפס אגו, שמי שמתאפיין בה ראוי לכל הערכה?

ובכן, זה דבר גרוע ביותר! זוהי 'עבודה זרה' חמורה שעלינו להיזהר מפניה. ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקילס היא שהחריבה את בית המקדש, שעליו אנו אבלים בימים אלה.

פרשתנו מספרת על מלחמת משה במדיינים, המסמלים את ה'ענווה' הבעײַתית, שיש להילחם נגדה בעוז.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאיר עיניים שמסביר איזה סוג ענווה הוא רצוי, חיובי ומפרה ואיזו ענווה היא הרסנית ומסוכנת

כמאה שנים אחרי שטבעה במצולות אוניית הפאר "טיטניק", הצוללת "טיטאן" ועליה חמשה אנשים שיצאו לצפות בשרידי האונייה במעמקי הים, קרסה והתפוצצה.

נראה כי הגורם האנושי שהביא לטביעתה של הטיטניק שיחק תפקיד מרכזי גם בטביעת הצוללת. הטיטניק התנגשה בקרחון ענק, אך האמת היא שמה שהטביע אותה זו יהירות וגאווה של העומדים בראשה.

מהי הזהירות הנדרשת ממנהיג שאחראי לשלומם הגשמי והרוחני של רבים אחרים?

פרשתנו מספרת על בנות צלפחד ששטחו בפני משה רבנו את טענתם בדבר ירושת הנחלה של אביהן. משה לא התמודד עם הסוגיא המשפטית בעצמו ופנה לקב"ה כדי לקבל תשובה עבורן. בכך העניק לנו מי שהנהיג את עם ישראל במשך ארבעים שנה, שיעור מאלף בצניעות הנדרשת ממנהיג.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאלף ומרתק לפרשת פנחס.

פרשת חוקת • איך מתמודדים עם אובדן של אדם קרוב?

מה אתה חולם להיות כשתהיה גדול?', כך נשאלנו כשהיינו ילדים ומבחינה זו ניתן לומר שנשארנו ילדים. כל אחד מאתנו נושא עד היום חלומות ושאיפות לעתיד טוב יותר – משפחה חמה ומלוכדת, זוגיות מאושרת וצמיחה והתעלות בעבודת השם.

הבעיה מתחילה כשאנחנו לא מצליחים להגשים ולהשיג את כל החלומות שלנו ואז, יחד עם תחושת ההחמצה, עולה בליבנו הייאוש והמחשבה שלעולם לא נצליח לחיות את החיים שרצינו לעצמנו וכדאי שנתחיל להנמיך ציפיות. ניתן לחיים לזרום כמו שהם ואולי 'כשנהיה גדולים' הם ייראו אחרת.

סיפור המחלוקת של קרח וחבורתו על משה ואהרן מלמד אותנו שיעור מאלף בהתייחסות שצריכה להיות לנו לשאיפות שלנו ולחלומות של הסובבים אותנו. לעולם אל תתעוררו מהחלום. אסור לנו להתייאש ולהפסיק לחלום, כי החלום, גם כזה שלא מושג, משמש עבורנו כמורה דרך ומצפן לחיים.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מרתק ומאלף לפרשת קרח.

אחד הרגעים הכואבים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל הוא סיפור חטא המרגלים המופיע בפרשתנו. קבוצת אנשים מובחרים ששלח משה רבנו לארץ, חוזרת ואומרת פה אחד: אין סיכוי לנצח את היושבים שם. העם מאמין להם, מקבל את הדברים ופורץ בבכי שממשיך ומלווה אותנו עד היום.

איך ייתכן שדווקא אלה שזכו לחוות את הניסים הגדולים ביותר בהיסטוריה, לאכול מן משמים ולזכות להתגלות אלוקית מופלאה – פקפקו ביכולותיו של אלוקים להביאם אל הארץ המובטחת?

האמת היא שהמרגלים לא פחדו מכישלון במאבק על הארץ, הם חששו דווקא מההצלחה. הם ידעו היטב מה מצפה להם ברגע שאחרי כיבוש הארץ וזה מה שכל כך הרתיע אותם.

הבנת טעותם של המרגלים תעניק לנו שיעור מאלף וטעם אלוקי לחיי השגרה והחולין שלנו.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מרתק לפרשת שלח

לקבלת עדכונים משיעורי הרב בוואטסאפ (קבוצה שקטה): https://bit.ly/3LwENf4

לכל אחד מאתנו יש אדם שעיצב את חייו, או לפחות פרט מהם. לכל אחד יש בעברו איזו דמות שהייתה שם עבורו ברגעים בהם היה זקוק ליחס, לחום ולאכפתיות. כל אחד יכול להתבונן בהיסטוריית החיים שלו ולמצוא הרבה אנשים טובים שעמדו לצדו בדרך.

השאלה היא עד כמה טרחנו ליידע את אותם אנשים בחשיבות של מעשיהם לחיינו. הפידבק אותו אנו יכולים וצריכים להעניק להם הוא המינימום של הכרת הטוב הנדרשת מאתנו, ופעמים רבות הוא יכול להוות עבורם את קרש ההצלה שהם העניקו לנו.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאלף לפרשת בהעלותך על הפידבק המיוחד שהעניק השם למשה רבינו.

אחיתופל, שהיה יועצו של דוד המלך, בגד בו וחבר לבנו של דוד, אבשלום, שמרד באביו. הוא חשש שבשל בגידתו יוטל עליו עונש מוות והוא מחליט להתאבד בחניקה. רגע לפני כן הוא מותיר לילדיו צוואה תמוהה ביותר בת שלשה סעיפים – א. להימנע ממחלוקת ; ב. לא למרוד במלכות בית דוד ; ג. כאשר מזג האוויר בחג השבועות נוח והשמים בהירים, עליהם לזרוע חיטים.

איזה לקח מנסה להעביר אחיתופל החכם לילדיו ברגעים האחרונים שלפני מותו? האם עצה חקלאית היא הדבר שעמד לנגד עיניו באותם רגעים דרמטיים?

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון, בשיעור מאלף לחג השבועות, מנתח את צוואתו של אחיתופל ומגלה את המסר המיוחד אותו ביקש להעביר באמצעותה.

אף פעם לא קל לקבל האשמות. בפרט לא כשהם מגיעים מהילדים שלנו. נדמה שכיום, יותר מאי פעם, ילדים מרבים לפנות אל הוריהם בכעס, להתלונן, להאשים ולהשליך עליהם כל בעיה או חיסרון שיש בהם או בחייהם.

איך עלינו להגיב להאשמות אלו? אולי עלינו לראות בהם 'חוצפה של דור מפונק'? והיכן עובר הגבול בין הכלה לקבלה לבין העמדת הילד על מקומו?

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מאלף ומרתק לפרשת במדבר על תקשורת נכונה ועל צמיחה והתעלות של ההורים שמגיעה דווקא בכח הילדים

הפרדת דת ומדינה: גם בקרב ציבור שומרי המצוות רווחת ההנחה שיש את חיי הקדוּשה - הזמנים בהם אנו עוסקים בתורה ובתפילה, המוקדשים לאלוקים; ויש את חיי המעשה - זמני החולין, החלק ביום או בשבוע שבו אנו עוסקים בעניינים שאינם קשורים לקב"ה.

אבל מהדרך הייחודית שבה מצווה אותנו התורה להקדיש עשרה אחוז מהבהמות שנולדות לנו לאלוקים, אנו למדים מסר עוצמתי ורב משמעות: אין חלק בחיים שלנו שאלוקים לא נמצא בו.

בחוּלין כמו בקדושה, בחיי המעשה כמו ברגעים הרוחניים, בזמני שמחה וגם בזמני צער - תמיד אלוקים אתנו, ברמת נוכחות מקסימלית.

הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מעמיק לפרשת בהר-בחוקותי