פעם הייתי מתרגש עד דמעות בתפילה, הרגשתי כל מילה בסידור מדברת ישירות ללבי – והיום? שגרה. מילים ריקות. תפילין שמניחים מתוך הרגל. התחלתי לחשוש שמשהו בי התקלקל, שאיבדתי את הקשר החי עם בורא עולם.

זוהי חוויה מוכרת לרבים מאיתנו: הירידה מהתלהבות ראשונית לשגרה יומיומית שלעתים נדמית יבשה וחסרת חיות. בלימוד תורה, בקיום מצוות, בתפילה – פתאום נעלמת אותה התרגשות שליוותה אותנו בתחילת הדרך, ובמקומה משתררת תחושת ריקנות מטרידה.

אך מה אם תחושת היובש הזו אינה סימן לריחוק, אלא דווקא עדות לקשר עמוק ואמיתי? בשיעור מרגש זה, לפרשת תזריע מצורע, הרב סלבטיצקי חושף את הסוד המפתיע של "הלובן הרוחני" דרך פרשת הנגעים, ומגלה שדווקא הכאב שאנו חשים על היעדר הרגש מעיד על בריאות הנשמה.

דרך רעיונות, משלים סיפורים מרתקים וניתוח מעמיק של דיני צרעת, נלמד לראות את היובש הרוחני באור חדש לגמרי – ולגלות שדווקא ברגעי המשבר הרוחני טמון המפתח לצמיחה עמוקה יותר.