מעלה בטוב

פסיכולוגיה - המודל היהודי

בן אדם מצווה לשמוח, על פי ההלכה.

אם אינו שמח, מוטב ש"יפשפש במעשיו". מהו חטאו? איזה שקר הוא משקר לעצמו? מיהו אליל השווא אותו הוא עובד?

אביו? אמו? העבודה שלו? אולי כספו?

או אולי אלילים פסיכולוגיים, כמו: נורמליות, או אותנטיות?

לעתים, ניצב האדם ב"ניסיון" - נסיבות חיים קשות שאינן קשורות במעשיו - מחלה קשה או מלחמה. אז נדרש אדם "להתגייס" לטובת עמידה ב"ניסיון", בתוכנית האלוהית שאינו מודע לתכליתה.

שיחה מרתקת עם ד"ר יאיר כספי, על פסיכולוגיה ויהדות, וכיצד הן משלימות זו את זו.

ילדותו של כספי היתה "ניסיון" לא פשוט. בבגרותו יצא למסע בחיפוש אחר אושרו. כשהגיע למורו, ישעיהו לייבוביץ', מצא את שביקש, ומאז למד והשכיל בפילוסופיה היהודית, ויזם מודל פסיכולוגי המושתת על עקרונות ההלכה היהודית.

כספי הוא מחבר הספרים: ״לדרוש אלוהים״, ״ניסיון- פסיכולוגיה ויהדות: מסע תיקון״ ו-״הילד שכמעט הציל את אמו״.

שיחה על הצורך של האדם באלוהים, ועל האלילים המשעבדים אותנו כשאין לנו אלוהים.

על משמעות החופש ועל התפקיד שלנו כרכיב מהותי מהחופש היהודי.

על החוויה האנושית, שהיא בבסיסה המתח הנצחי שבין האלוהי לחייתי, בין הציווי לבחירה.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

הייתה תקופה שהסתובבתי בעולם עם החלום - למצוא חלום. אם רק יימצא החלום, ידעתי, שלהגשים אותו זה החלק הקל.

הרצאת טד שנתקלתי בה בנושא "איך לבנות את עבודת חלומותייך" הסתיימה בשאלה אחת, קצת מורכבת אבל מאד גאונית: מה את לא יכולה שלא לעשות?

מה אתה לא יכול שלא לעשות?

המרצה הציע לסקור מבוקר עד ערב את כל הפעילויות שלנו. מצחצוח השיניים, דרך העבודה, הילדים, ההתעמלות, האוכל, הסדרות - ה כ ל. ולשאול: מבין הפעילויות האלה, על מה אני לא אוותר?

התשובה לשאלה הזו הייתה מרעישה עבורי. רמז לחלום.

הבנתי שבסוף כל יום: אחרי עבודה במשרד, זמן עם הילדים, ארוחת ערב, התעמלות, בכל ערב ניהלתי שיחה (פרונטלית או טלפונית) עם חבר או חברה.

ואלה היו הרגעים שהנשמה שלי פרחה.

ואלה המקומות שבהם הופקדו באוזניי סודות. חבריי שיתפו אותי בפגיעות שלהם, בהתלבטויות שלהם וגם בגאוות שלהם.

וגם אני שיתפתי אותם. וכשדיברתי והקשיבו לי - התנסחתי, התפתחתי, הבנתי דברים שלולא השיחה לא הייתי מבינה.

כשהבנתי שאלו בדיוק הרגעים שאני מחכה להם בכל יום, הבנתי משהו על החלום שלי: שיחות עם אנשים, הקשבה.

מאז, זה מה שאני עושה. בעיקר.

משוחחת. מקשיבה.

שיחות והקשבה שמולידות יוזמה ומציאות חדשה.

כי הקשבה היא מיומנות טרנספורמטיבית.

והיא לא זקוקה רק לזוג אזניים אלא גם ללב פועם ולעיניים טובות.

אז מה כל כך מסובך בהקשבה?

שיחה אחרת עם פרופ' אבי קלוגר, פרופ' להתנהגות ארגונית בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטה העברית בירושלים. אני אוהבת לראיין אנשים ש walk the talk. אבי הוא אחד כזה, שהקשיב לי בכמה רמות: למה שנאמר, וגם למה שלא, לאנרגיה שלי. והוא גם בחר להציג את הנושא באופן יצירתי.

הנשמה שלי פרחה. שיחות עם אנשים. הגשמה של חלום.

נהניתי מכל רגע. מקווה שתהנו גם!

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

לפעמים אנחנו מעורפלים, מבולבלים, לא בהירים, חשים תחושה של תקיעות או של תסכול.

הפילוסוף יוג'ין ג'נדלין ערך מחקר אמפירי בשנות ה- 60 בו הקליט שיחות עם מטופלים על מנת לבחון מתי הטיפול אפקטיבי ומחולל תמורות ומתי פחות. הוא מצא שדווקא מטופלים שחוו חוסר מיקוד וערפל - הגיעו בטיפול לתנועה משמעותית יותר. מטופלים כאלה התבטאו במונחים מופשטים ובשפה גופנית כמו: מועקה בגרון, גוש בבטן וכיוב'

תוצאות המחקר הובילו את ג'נדלין לגבש את שיטת ההתמקדות ולהביא לעולם מושג חדש felt sense או תחושה מורגשת.

לאחרונה, מצאתי את עצמי מעורפלת באשר למשהו לכאורה טכני. לא ידעתי איך להגדיר את מה שאני עושה, מה הטייטל שראוי לתת לעבודתי. הערפל הזה השפיע עלי מאד, בלבל אותי ועצר את המשך התקדמותי. בתהליך מיתוג שאני עוברת עם שרון בג, עשינו התמקדות (בלי שידענו). ניהלנו חילופי דברים, הקשבנו למה מכווץ אותי ומה מהדהד בתוכי. ואז שרון זרקה לחלל האוויר מילה אחת, שעבורי עשתה הבדל גדול.

כי הערפל הזה לא היה טכני באמת אלא מהותי מאד. כשהבנתי מהי המילה האחת שמאגדת את כל מה שאני עוסקת בו - החיוך התפשט ואיתו גם תחושת המיקוד והנכונות לנוע.

מה המילה אתם שואלים? יזמות. ועוד תשמעו על זה, מבטיחה.

בשיחה על התמקדות עם ד"ר יעל בר לב שוחחנו על עצם ההתנסחות והחיפוש אחר מילה שמדייקת חוויה גולמית כ- תהליך של התפתחות.

שוחחנו על תסכול כרגש שיכול להחוות כסימן לליקוי במציאות, אבל ברגע שמבינים שהוא מסמן על ידיעה מעורפלת למשהו חדש שרוצה לקרות - אנחנו עשויים לחוות אותו כרגש מקדם.

יעל גם שיתפה בסיפור מקרה של מירי, אשת קריירה שההתמקדות הביאה אותה להרחיב פרדיגמה ולשנות דרכי פעולה.

האזנה נעימה!

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

מיהם ה"אנכיסטים"? (רמז: כולנו) ואילו מחירים הם משלמים על התחרותיות והביקורתיות?

עם מיה לויט פרנק

תחרותיות. אנחנו נולדים לתוכה. וקשה מאד לדמיין עולם נטול תחרות בחיינו.

מגילאים צעירים משווים ביננו, מכתירים מנצחים, מהללים את ה"הכי". התלמידה הכי טובה. הילדה הכי יפה. הרץ הכי מהר. התלמיד הכי מבריק במתמטיקה. מגיל צעיר, אנחנו נחשפים לסולם, שבראשו נמצא איזה אחד שהוא "הכי" ומתחתיו סתם ילדים. ילדים סתם. שגדלים להיות סתם אנשים. אנשים סתם.

אנחנו.

חלקנו נאבקים להוכיח שאנחנו ראויים, מחפשים את הדבר שאנחנו הכי הכי בו, מתאמצים בטיפוס.

וחלקנו האחר? פשוט מוותרים. למה להתאמץ? רק ל"הכי" יש מקום, וזה מקום אחד, ומה הסיכוי שאני מכולם?

אז פוס ולא משחקים.

פרפקציוניזם. זוכרים את התכונה הסקסית שבראיונות עבודה מאפשרת לנו להתחמק באלגנטיות מהשאלה "מה התכונה השלילית שלך?".

אני דנה ואני פרפקציוניסטית. כלומר, בדימוס, כלומר עובדת על זה.

ואני מלווה אנשים שברובם נגועים באותה תסמונת. ולפרפקציוניזם יש נגזרות: היי ודאון (במצבי הרוח וגם בעשיה). רגע אתה בשיא, מקבל את "המנה" כשהגעת לפסגה ובשנייה הבאה אתה כבר down the hill. הכל או כלום. או שאני מלכה או שאני אפס. אין באמצע. הפרפקציוניזם מלווה את התחרותיות ואת ההשוואתיות והיא צועדת יד ביד עם בת הלוויה משביתת השמחות - הביקורת.

איזו ביקורת אתם שואלים? זו הבונה או זו ההורסת?

"ביקורת בונה רק את נותן הביקורת" אמרה מיה לויט פרנק. אין ביקורת טובה או חיובית או בונה. ביקורת תמיד מכווצת.

הביקורת שנתקלנו בה בחיינו נטמעה כל כך, שהפכה לקול פנימי שלנו, מלקה, מצליף.

רק ש... ככל שאנחנו מבוקרים יותר כך גם היכולת שלנו לנוע, לפעול - פוחתת.

שוחחתי עם מיה לויט פרנק, פסיכותרפיסטית ומנהלת ביה"ס לאימון במכון אדלר על מחירי הביקורת והתחרות, על סולם אנכי שמייצר סבל ועל חלופות אפשריות: עידוד, למידה ושיתוף פעולה.

זה לא פשוט להחליף שפות. זה לא פשוט לנפץ פרדיגמות בסיסיות. זה לא פשוט וזה לא בינארי, אבל זה כן אפשרי.

וכמו כל דבר, זו עבודה שדורשת אימון.

קחו לכם שעה ותקשיבו לזה באוזניים כרויות. זה תקף לכולנו. וכשמתחילים להתאמן על עידוד במקום ביקורת על בקשה במקום תלונה על למידה במקום תחרות - החיים משתנים.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

"כל המלחמות - מקומן על הנייר"

ביירון קייטי סבלה מדיכאונות, התמכרות לאלכוהול והפרעות אכילה.

במהלך אשפוז במוסד לטיפול בהפרעות אכילה, חוותה לטענתה התעוררות רוחנית.

ומאז, היא מורה רוחנית מוכרת מאד ובעלת שם.

קייטי הבינה שהזדהות עם מחשבותיה מייצרת סבל. היא למדה להרחיק את עצמה ממחשבותיה ולהטיל בהן ספק. מחשבות יוצרות מציאות. איך? הן מחוללות בנו רגשות, ואלה מהווים דלק לפעולות.

היא גם למדה שקבלת המציאות כמו שהיא ללא התנגדות מקלה על הסבל האנושי.

ושהיחיד שיש לי שליטה עליו הוא - אני.

הדרך שהיא מציעה מחזירה את האחריות לידנו, ומספקת תחושת בחירה.

עד כאן, כלום לא חדש. מסורות שונות מצביעות על אותן הבחנות. ובכל זאת קייטי מציעה מהפכה בכל מה שקשור ליחסים (והכל בחיינו מושתת על יחסים).

מה שעניין אותי מאוד אצל קייטי הם שלושה דברים:

1. העבודה שהיא מציעה היא מדיטציית כתיבה. מעצם כתיבת "המלחמה", כבר מתרחש יותר שלום.

2. היא מתחילה מחקירת הרגש החם והשלילי - כעס, עלבון, האשמה, השפלה, זעם, ייאוש וכו'. היא אומרת לנו, תשפטו את האדם שאתם כועסים עליו / נעלבים ממנו / מאשימים אותו. תבקרו אותו. תכתבו על הנייר את כל מה שאתם חשים כלפיו, בלי הנחות, בלי הכנעות. כמו שזה בראש שלכם.

3. היא מספקת כלי עבודה מעשי מובנה וסכמטי ובכך יוצרת גשר בין התיאוריה לפרקטיקה.

אני נעזרת ב"עבודה" של קייטי ביומיום שלי. בעבור עצמי. ובעבור מתאמניי.

כש"עובדים" מגלים שהחלק שלנו במשוואה (גם אם הוא קטנטן) הוא סופר משמעותי. מבינים שבלי מודע, אנחנו משחזרים כל הזמן את אותו הסיפור בכל אינטראקציה.

זה שמשחזר חווית נבגד. זאת שמשחזרת נטושה. ההוא שתמיד מרגיש מנוצל. ההיא שמרגישה שכולם טובים ממנה.

אין קסמים. יש תהליכים. והם דורשים זמן. ליווי. התמסרות.

הדרך של קייטי היא יחסית מהירה וממוקדת.

בשיחה עם ד"ר שחר לב ארי ונורית פרי, ניסינו להבין את העקרונות שמאחורי העבודה, ואת העבודה עצמה.

וגם הדגמנו חקירת מחשבה כדי להמחיש את האיך.

להשתלמות השנתית בשיטת העבודה לחצו כאן: https://www.theworkhealth.com/

לדפי "העבודה": https://thework.com/instruction-the-work-byron-katie/

למעוניינים בדפים מתורגמים בעברית, מוזמנים לשלוח אלי מייל.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

נוסטלגיה. הבזקי מילים, רסיסי תמונות. הגן שלי. בית הספר. החברה הכי טובה עם השיחות הארוכות בשדרה. הבובה האהובה. יום רביעי עם אבא - כיף חיים. הבדלה אצל סבתא וסבא.

מה הם מספרים עלי? זיכרונותיי? למה דווקא אותם אני זוכרת?

כשלקחתי את הקורס "זיכרונות ילדות מוקדמים", התאהבתי בכלי, והוא הפך חלק מתהליכי האימון שאני מלווה.

בפרק הזה, מתארחת ד"ר דפנה פקר, שכתבה את הספר "כוחם של זיכרונות ילדות". אחרי הסבר תאורטי באשר לעבודה עם זיכרונות, קפצנו למים, והתנסינו בניתוח זיכרון שלי. הדמעות הפתיעו וליוו את הפרק עד סופו.

הזיכרון שהצפתי בפרק הזה מגן דיצה הולך איתי שנים (מאז שהתרחש). כשדפנה אמרה את המילים "יחס לסמכות" הדמעות זלגו עוד לפני שהבנתי למה. כששאלה מה הרגשתי, "מלכוד" השבתי, ופוענח פיצוח שקשור לקונפליקטים ולדילמות שהתמודדתי איתם כל חיי כולל בשבוע שבו הקלטנו את הפרק.

התובנה הזו שחררה אותי. ממש. "עולם המבוגרים" התפרק ונשארתי אני, מבוגרת, שיודעת לסלול את הדרך שלי ואפילו בנחישות.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 8 - איך לעקוף הטיות בקבלת החלטות עם פרופ׳ יוסי יסעור

איכשהו תמיד הרגשתי מעולה בזה, אני ״חותכת״ החלטות. קאט קליר. בלי יותר מדי היסוסים.

רוב ההחלטות לא הרות גורל בעיניי. וגם אם כן, אני לוקחת בחשבון שאני לא יכולה לדעת הכל עכשיו.

בכלל, ברור לי שאני עיוורת לתוצאות החלטותיי. כמשקיעה, אני די סולידית. מפזרת את הביצים. נכונה לתשואות נמוכות בתמורה לסיכונים נמוכים. אם הסיכון מאד גבוה- ההשקעה שלי נמוכה.

היום, אני מוכנה לקחת סיכונים גם בחיי האישיים. מוכנה לחשוף רגשות, מוכנה לחלום בגדול, מוכנה לקום

וליפול. אבל.. זה לא תמיד היה ככה, עד לא מזמן הפחד מכישלון הנחה לא מעט מהחלטותיי, בלי שהייתי מודעת לכך.

בסגנונו הישיר והנחרץ, מעלה פרופ' יוסי יסעור דוגמאות מחיי היומיום, ומגלה חשיבה רציונאלית לצד הבנה מעניינת באשר לחשיבות הרגשות בתהליך.

מהי החלטה אקטיבית ומהי החלטה פאסיבית?

מתי שווה לשים את רגשותינו בצד, ומתי דווקא מומלץ להעזר ברגש כאינדיקציה למצפן הפנימי?

שאלנו, מה זה אינטואיציה?

הייתה גם בשורה משמחת ופמיניסטית (בחסות המחקר): נשים מנהלות טובות יותר!!!

ואפילו התחדשתי בהגדרתו של דניאל כהנמן למיהו חבר טוב.

לספרו "פיצות, איקאה ודילמת האיש השמן" - https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=995069

לספרו "גם לכם לא היו מים חמים?" https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=904580

לאתר של פרופ' יוסי יסעור: https://nyassour.wixsite.com/yossi-yassour

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 7 מה הקשר בין פיזיקה לבין בחירה חופשית? עם אלון הלפרין

אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים. מה השאלה? ברור שאנחנו בוחרים. אבל אולי זה רק תעתוע של הדמיון? אולי אנחנו מותנים לבחור כך או אחרת? ובעצם - הכל צפוי?

עד לפני מאה, גילויים בפיזיקה המודרנית, קבעו נחרצות ש.. התחושה שלנו היא פיקציה. אנחנו לא באמת בוחרים. טבע הדברים נתון לשרשרת סיבות ותוצאות מכאניסטית.

גם הדת מכילה סתירה בין האל יודע הכל ובין חופש הרצון. הכל צפוי והרשות נתונה, אמר רבי עקיבא.

בתחילת המאה העשרים החלו להצטבר תוצאות מחקרים על "הדברים הקטנים", המיקרוסקופיים - אלקטרונים, פוטונים, פרוטונים. התגליות היו מרעישות. המדע נשאב למחילת הארנב, ועולם שלם שמתנהג אחרת לגמרי התגלה.

תורת הקוונטים, מביאה עמה תקווה מחודשת לביסוס התחושה האינטואיטיבית שלנו כבוחרים.

בפרק הזה, ביחד עם אלון הלפרין, פילוסוף של המדע ושל הפיזיקה בפרט, אנחנו סוקרים ראשית את המושגים ולאחר מכן, צוללים למדע הפיזיקה.

לא פיצחנו, אבל בוודאי הארנו על שניים מהנושאים המרתקים לתפיסתי - בחירה ופיזיקה, ומה שמביא החיבור ביניהם.

הסרט What’s the bleep we know https://www.youtube.com/watch?v=ynP7tXDG3MI

הרצאה של נאסים הרמיין: https://www.youtube.com/watch?v=W7UOCw-FsIc

הזמנת הספר: http://www.matarbooks.co.il/index.php?book=2111

אתר האינטרנט: www.alonhalperin.com

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 6 המדע של האהבה עם ד"ר ליאת יקיר

בפרק הקודם דיברנו על עולם הדייטים מתוך השטח וההתנסות, בפרק הזה אנחנו נותנות את הבמה למדע. שיחה סופר מעניינת על הצד הביולוגי של הרגשות שלנו.

ד״ר ליאת יקיר שחוקרת את השורשים האבולוציוניים של ההתנהגות האנושית תענה על שאלות, שאולי אפילו לא חשבתם לשאול כמו למה אנחנו מתנשקים? למי אנחנו נמשכים? מה ההבדל בין גברים לנשים בכל מה שקשור לאהבה?

למה אמהות שומעות כל רחש של התינוק לעומת האבות?

וגם - תעלומת הזכר: האם סיפור הבריאה הפוך? נקבות היו פה קודם? למה בכלל יש זכרים בעולם?

נדבר גם על אפקט קולידג׳ שסביר מה קורה למשיכה עם הזמן, והאם האהבה היא בעצם רק תגמול למטרה האמתית של העולם - התרבות?

פרק שמעלה את המודעות לשוני בין המינים, מה שעשוי להפחית את החיכוכים ולתאם את הציפיות בתוך הזוגיות.

מוזמנים להאזין וגם להצטרף לקבוצת מעלה בטוב, ללמידה משותפת ודיון מאתגר בנושאי well-being

https://www.facebook.com/groups/2775884105772074/?ref=share

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

אתרי אינטרנט ואפליקציות מספקים פוטנציאל עצום להכרות בני זוג. הרבה יותר מההיצע שעמד לרשותו של גבר או לרשותה של אישה רק לפני עשרים שנה.

רק ששפע ההזדמנויות מגיע עם עדויות על קושי הולך וגדל בעולם המערבי ביצירת יחסים. ביפן, שליש מהצעירים נמנעים מיחסי אהבה, ומעדיפים את חברת עצמם.

אז איך צולחים את הפער הזה? ומה ראוי שנבחן בעמדותינו?

מאמנת היחסים האדלריאנית יוכי דדון-שפיגל בשיחה מהשטח על חשיבות האותנטיות (כנות עם עצמנו ואחר כך עם מי שמולנו), ויתור על עמדה אינסטרומנטלית לטובת שיח דיאלוגי- אישי- סקרני. וגם עצות פרקטיות בנוגע להפחתה במספר הדייטים, מה כותבים בפרופיל וכיצד בוחרים תמונה.

אחרי שהרגנו קצת את הרומנטיקה, הבנו מהי התמורה לסבלנות, לאורך רוח. אהבה ושותפות. 

נהנינו ביחד גם מהקשבה לקטע פואטרי סלאם שכתבה יעל שגב, באדיבותה ובאדיבות פואטרי סלאם ישראל.

המלצת הקריאה של יוכי: "התאהבות" מאת איילה מלאך-פינס https://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=26254#.XZNX6CgzZPY