מעלה בטוב

גדלתי להאמין שהיותי אישה לא משפיע בדבר על הבחירות שלי, על הרצונות שלי, על פוטנציאל ההצלחה שלי.

גדלתי להאמין שגורלי בידיי, ושהכל אפשרי, ואני בטח לא קורבן.

יותר פריביליגית, שצריכה לומר תודה והעריך את הקיים.

הייתי מוצלחת במתמטיקה, למדתי במגמה פיזיקלית. וגם אהבתי לקרוא ספרים, ולכתוב.

טיילתי לבד במרכז אמריקה. חברתי לאנשים שונים בדרך, ולפעמים מצאתי את עצמי לבד עם תרמיל בחושך של ארבע בבוקר בדרך לתחנת אוטובוס לנסיעה למדינה שכנה.

הילכתי בעולם בתחושת ביטחון פנימי ויכולת.

אירועים שבהם הוטרדתי לא נחוו אצלי כטראומה, גם לא צבעו את כל הגברים כמטרידנים פוטנציאליים. המשכתי להאמין באנשים ובעצמי: שיש בי חוסן וכוחות להציב גבולות ברורים, להרחיק מעלי מטרידים ולסלול את דרכי.

סטירת הלחי המצלצלת הגיעה דווקא כשהפכתי אמא.

ייסורים בבית וייסורים בעבודה.

ייסורים על אי טוטאליות בכל זירה.

לחץ להספיק גם וגם. מחסור בשינה שפוגע בתפקוד ובהוויה.

כעס. כמה כעס. עליו שממשיך כרגיל. לא נאות (ברגליים) לשאת בנטל.

לבד. לבד בהכל.

זו התקופה שסולידריות נשית נולדה בתוכי. החברות שלי הבינו. הן חיו באותה מציאות. כזו שמחייבת פשרות. תחושת בערך. חווית ליד.

כזו שבה את עובדת מבוקר עד לילה (וגם בלילה) ומרגישה בינונית ומרוקנת ומותשת.

יש לנו תפקיד ואחריות לעשות שיהיה לנו טוב. מיינדסט קורבני לא משרת או מקדם שינוי.

יש לנו תפקיד כיחידות לבחור באומץ, לקבל בהשלמה מחירי כל בחירה וויתורים.

יש לנו ציווי להציב גבולות, להגדיר מה כן, ומה ממש לא מתאים.

אבל בהיותנו חלק מחברה, אנחנו גם מושפעות.

שוק העבודה הוא גברי באופיו. מותאם לגברים של פעם. שעבודתם לא תלויה במציאות הביתית משפחתית.

אנחנו נכנסנו לזירה הזו לא מזמן. עד עכשיו ניסינו להתאים את עצמנו אליה.

עכשיו הגיע הזמן להתאים את שוק העבודה אלינו.

ילדים הם העתיד. הם המשאב הכי משמעותי בכל חברה.

אנחנו חיים בחברה שמקדשת ילודה, אבל לא תומכת בגידולם. לא מסייעת לאמהות. לא מכבדת אמהות שאינן קרייריסטיות. בחברה שבה נשים הן בדרך כלל ממולכדות. רובן רוצות לממש אמהותן, רובן רוצות לממש את עצמן.

חנה רדו היא יזמת חברתית שמקדמת ייצוג נשי, שוויון לנשים ומבקשת להתאים את עולם העבודה לנשים ולא את הנשים לעולם. היא הקימה את סופרסונה, את קבוצת 19 ואת בית הראשונות. ועוד ידה נטויה.

הדרך שלה מעשית. היא פשוט עושה. רותמת אליה עוד ועוד נשים, ויוצרת עסקים נשיים, קשובים שמאפשרים לנשים לשרטט בהם בגמישות את הגשמתן.

נפגשנו לשיחה על קידום נשי.

יש עוד דרך לסלול. מהפיכות לא מסתיימות ביום, הן תהליכיות ומתפתחות. חנה רדו הולכת את הדרך, ומספקת תשתיות ממשיות כמו גם מחשבתיות חדשות.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 39 היפנוזה עצמית עם ד"ר טליה לוי טיטיון

יש לנו אמונות בנוגע למה זו היפנוזה. ויז'ואלים של אנשים סהרוריים מוכי ירח? חוויה מסתורית ואנגימטית..

מתברר שהיפנוזה היא מצב ארצי וטבעי משחשבנו. כולנו מתהפנטים ביומיום שלנו.

ומה שעוד התברר לי הוא שאני כנראה מהפנטת את עצמי באופן תדיר.

נשימות מעגליות (ריברסינג), דימיון מודרך, תרגילי חזון ומדיטציות – מביאים אותי למצב תודעה שבו המוח שלי גמיש, ומאפשר להכיר בדברים לכשעצמם, לפני הפרשנויות והשיפוט. ובאמצעות ההכרה העמוקה – גם לייצר הקשרים חדשים ותפישות חדשות.

ד"ר טליה לוי טיטיון היא פסיכולוגית קלינית, ויש לה סיפור אישי נסי. היא ריפאה את עצמי ממחלת לב חשוכת מרפא. איך? באמצעות היפנוזה עצמית.

אז נפגשנו לשיחה נעימה בניסיון ללמוד מה עושים בהיפנוזה ולמי זה עשוי להתאים.

בסוף הפרק, טליה הנחתה אותי לעשות ריסטארט למוח, באמצעות דמיון מודרך.

אם תרצו לקבל את הקטע הזה בנפרד מהפרק ולתרגל בעצימת עיניים – תכתבו לי מייל ושם

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

סיפור מחשמל

אחד הפרדוקסים של העת הזו קשורה בעובדה שלאנושות מעולם לא היה בטוח יותר. השרדותית וויז. אנחנו חיים תחת קורת גג, נהנים משפע של מזון, מחיי נוחות, ובכל זאת אנחנו חווים חרדה, דכדוך דיכאון, אולי יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה.

איך זה מסתדר?

שרדנו בזכות מערכת מוחית מתוחכמת שמחווטת לזהות סכנות, להיות דרוכה תמיד, לתעדף התראת שווא על פני תוצאה עגומה.

ההגנה והביטחון וההשרדות לפני הכל.

נניח שאת מזהה נמר בסביבה?

את יוצאת מאיזון. הגוף שלך נכנס לסטרס.

הוא מתקצב חשמל לאמיגדלה, והיא מפקדת על מערכת ההשרדות ועל יצירת הלימה גופנית לאסטרטגיית הבריחה שלך.

הנשימות שלך יהפכו מהירות ורדודות.

משק הסוכרים יותאם, גלוקוז יופרש, ויועבר לשרירים.

לחץ הדם יעלה ל- 180 על 120.

Run Lola Run!!

את נוטשת את האחר כך, ועושה הכל כדי שיהיה אחר כך.

את שורדת!

הגיוני.

אבל מה קורה אם את בסטרס שלושים שנה?

מה קורה אם אתה מכבה שריפות כל חייך?

מגיפת סוכרת.

מחלות לבביות

מחלות במערכת העיכול

מערכת חסון מוחלשת

דכדוך, דיכאון, חרדה

יש מחירים למלחמה ארוכה.

נמרים אולי לא חיים ביננו, אבל בעת הזו אנחנו מתמודדים עם נמרים פסיכולוגיים באופן יומיומי:

המשכנתא, הסגר, המשימות שלא הספקנו, טלפון מהמורה, עמידה מול קהל, ועוד המון רגעים יומיומיים שמדליקים את אזור הפחד ומייצרים סטרס.

יש דרך לווסת את עצמנו. להזכיר לנו שאלה לא נמרים אמיתיים, אלה נמרים של נייר. יש דרך לתקצב את החשמל במוח. לכבות שלטר במקום אחד ולהדליק באחר.

השיחה עם אפרת שמר הייתה משמעותית ומרתקת. היא מייסדת שותפה בבית ספר NLP פלוס ללימודי נלפ, שיטה שעושה האקינג למוח שלנו, ודרכים לקידוד מחדש של הפרוגרמינג האוטומטי.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

במהלך השנה האחרונה, ניסיתי לפרוט את החשיבה היזמית לפרוטותיה. מה מאפיין מיינדסט יזמי.

אני מאמינה שמיינדסט כזה מספק תחושת שליטה וחופש, ומאפשר חיי הגשמה.

וכך, מתוך מחקר על יזמים שונים ועל מאפיינים שחוזרים על עצמם, מצאתי שישה מאפיינים:

- משבשים (פרדיגמות, קונבנציות, את הסדר הקיים)

- מחוברים לתשוקה (ה- why של סיימון סינק)

- נכונים לקחת סיכונים (הרצון ל.. מתעלה על הפחד מפני..)

- נוטים למיקוד שליטה פנימי (או לא סופרים פרדיגמות)

- משתעממים מהר

- לומדים את מה שמעניין אותם (בעיקר ורק)

וכשניסחתי לי את מודל המיינדסט היזמי, הבנתי שהרשימה שהתקבלה מזכירה קצת את המופרע החכם של הכיתה.

זה ששואל "למה", ולא ממש מקבל את הכללים, זה שמשתעמם ולפעמים מתנדנד בכסא או זורק גירים (כלומר, מעלה לטיקטוק סרטון תוך כדי שיעור), זה שלא ממש סופר סמכויות ומנהיג מלידה, זה שלומד אבל רק את מה שמעניין אותו (משחק מחשב? נגינה? או גלישה?), זה שפחות מחפש ביטחון, אבל צמא להרפתקאות וסכנות. אני כותבת "זה", אבל זו גם זאת!

בקיצור, היזמים שלי קיבלו פתאום צורה ופנים (וילדות בלגן).

ואז, בשיטוט בויקיפדיה תחת הערך היזמים, זה הופיע חד משמעי ומובהק. הקורולציה שבין הפרעת קשב וריכוז ובין יזמות.

מתברר שלא מעט ביננו הם אנשי קשב. כאלה שמתרכזים, אבל רק במה שמעניין אותם. כאלה, שיודעים בדיוק מה הם רוצים. אבל.. איך לומר, פחות מיושרים למה שהחברה מספרת להם ש"צריכים".

זה מעניין, חשבתי, כי בתהליכי התפתחות אנחנו מנסים לעזוב את ה"צריך" ולצוד את ה"רוצה" שבנו. אנחנו מבקשים להקשיב לקול הפנימי, ולהפחית באסטרטגיות חיים שמסתכלות החוצה, מבקשות הכרה וחיזוקים ואישורים. והנה, אלה, נולדו מפותחים דיים, אלא שהעולם.. העולם הוא עוד לא הסתדר לפי רצונם. ובתהליכי סוציאליזציה הם נדרשים לתלמידאות, לחיילות, לקבלת מרות. הם נדרשים להתארגן, לעמוד במילה ובהתחייבות, לגלות בגרות ואחריות.

אז נפגשתי עם ד"ר שירלי הרשקו לנסות להבין מהם האתגרים של אנשי הקשב. האתגרים האובייקטיביים ואלה החברתיים (מכורח תרבות והתניות). מתי המבנה המוחי שלהם מקשה עליהם להיות "בסדר" ומתי הם בולטים ממש, ופורצים גבולות.

עשרה אחוזים באוכלוסיה נולדו עם סינדרום קשב וריכוז. לא כולם מודעים, מאובחנים. הרבה מהם, הולכים עם גיבנת שלא באשמתם, אחרים, למדו לפצות בדרכים שונות.

מיהם אנשי הקשב? מה זו בכלל הפרעת קשב? למי היא מפריעה ואיך כל זה מתקשר ל- well being?

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

מלכותית ושתלטנית הגיעה לכאן נגיפה קורונית בלתי נראית, ושינתה את העולם שהכרנו.

והשינוי? הוא דווקא מאד נראה. מאד מורגש. מאד מוחשי.

הוא נוגע בכל אורחות חיינו. אנחנו יוצאים עם מסיכות. מוגבלים בתנועה שלנו.

אנחנו לא טסים לחו"ל. מתחבקים פחות. לא לוחצים ידיים. הילדים שלנו בבית במרבית השנה האחרונה.

במסכים. בזומים. מרחוק.

רבים מאיתנו עובדים מהבית.

אנחנו פחות בפקקים.

השנה לא ראינו הצגות, לא בילינו באירועי תרבות.

הצטמצמנו במרחב הפיזי שלנו, ומצד שני – למדנו להתרחב ברצפים אחרים.

כמה סתגלתניים אנחנו. כמה חיוניים ומלאי יוזמה ויצירתיות.

ממשיכים לנהל חיים במציאות שלא היינו מאמינים שתתרגש עלינו.

טלי סגל ואני המשכנו לשיחה שנייה על הגרסה הקורונית שלנו.

איך מנהלים את הנזילות החדשה במרחב ובזמן?

מתברר שאנחנו יותר פרודוקטיביים כשאנחנו עובדים מהבית. סימן קריאה.

מתברר גם שאנחנו עובדים יותר שעות...

מצד אחד, הרווחנו יותר חופש ויותר אוטונומיה.

מצד שני, אנחנו מרגישים פחות שייכים.

מצד אחד, אנחנו מבלים פחות בדרכים.

מצד שני, עייפת הזום.

מחירים ורווחים.

אז מה עושים?

איך ממזערים את הפחות ומגבירים ביותר?

אילו כלים קונקרטיים עשויים לתמוך בשינוי הגורף שהתחולל על מרחב המחייה שלנו ועל ניהול הזמן שלנו.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 35 איך לייעל את הזמן שלנו משמעותית? עם טלי סגל

היום זה היום האחרון בשנה האזרחית.

מה מיוחד ביום הזה דווקא?

לכאורה יום ככל הימים. רק לכאורה.

אנחנו מעניקים משמעות לזמן שלנו!

הזמן. אחת מחידות הקיום המרתקות שעוטפות אותנו.

ובכל זאת, בלי להבין את המימד הזה באמת, אנחנו חיים אותו. מהלכים בתוכו.

יצרנו לוחות שנה, בנינו שעונים.

ואיכשהו נראה שהזמן רק הולך ומתמהר. הכל עובר מהר יותר ויותר.

ותמיד חסרה לנו שעה ביממה. אולי אפילו שלוש.

הטכנולוגיה הפכה את חיינו לנוחים יותר, החליפה כוח אדם במכונות ובכל זאת, דומה שאנחנו נותרנו דווקא עם פחות פנאי ויותר משימות.

טלי סגל, ייסדה ומנהלת את בו בזמן – סדנאות לניהול זמן, ומתמחה באיזון בית עבודה, התארחה לפרק ראשון בנושא ניהול זמן או ליתר דיוק – ניהול חיים. והיא מאשרת – אין לנו באמת סיכוי להספיק הכל. בעידן הזה יש לנו יותר משימות ממיכל הזמן שלנו.

אז מה עושים?

מייצרים סדרי עדיפויות, מאתרים מתודה נוחה ומותאמת לניהול משימות, מפחיתים הסחות דעת ו... משנים את השיח הפנימי שלנו. מה כן הספקנו היום?

ואולי הכי חשוב - מוודאים שהשיטות תואמות את הטבע שלנו, את השעון הביולוגי שלנו!

היכונו לפרק שהוא הרבה יותר מהשעה שהוא מוקלט בה. עמוס כלים חדשים ורעיונות להתייעלות.

מה זה פע"ע? או טכניקת פומודורו? על זומיסיטר שמעתם? ועל שיטת מת-חי?

אני כבר החלתי הרגל חדש (ווטסאפ זירו).

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 34 איך מתחילים להכיר את הגאונות שבך?

עם עדי סקופ כרמון

כשעבדתי בעיתון היה לי עורך שבישיבות היה קורא לנו להתאבד על כתבות.

התאבדתי.

זה עבד.

בדרך גם אבד.

הרצון. החלום להיות עיתונאית.

אבל את הז׳רגון אימצתי והמשכתי להתאבד.

על עסקאות. על לקוחות. על ג׳ינגול בית עבודה.

התאמצתי והתייגעתי. הייתי קשה איתי.

והצטיינתי.

יש רווחים למאמץ. למצוינות.

רק כשנשמתי הבנתי כמה טעונה היא המילה התאבדות. וכמה היא מנכיחה מציאות.

הפסגה נכבשה- התשוקה מתה. גם ההנאה קפצה מהגג והחזירה נשמתה לבורא.

אנחנו חיים בעולם שבו האיש העשיר בעולם שעיני כל נשואות אליו מדבר במושגי: ״אובססיה ללקוח״.

בעולם שבו מנכ״לים מטיפים לעובדיהם להראות נוירוזה. הורים לומדים עם ילדיהם חודשים למבחני מחוננים בכיתה ב׳.

No pain no gain

מקועקע לנו באונות.

אז אנחנו סובלים לתפארת למען מטרה עמומה ולא תמיד מוגדרת (ובדרך כלל - של מישהו אחר. בעל חזון. בעל חלום. בעל המניות. אבא. אמא).

מצויין.

אבל לא גאוני💡

מה אם יש דרך אחרת?

הפוך גוטה, הפוך

דרך שבה דווקא המימוש המלא- נרכש בלי מאמץ

שהיצירתיות - נובעת מתוכנן חדשנית וזכה

מקום שבו אתה- אתה

ואת- את

מה אם כולנו רקמה אנושית וכל חוט בה צבוע בצבע אחר וחלק מתמונה כוללת וצבעונית?

או שאנחנו פאזל רב חלקים וכל חלק בנו - הכרחי. ייחודי. ואנחנו לא יכולים לדרוך לאף אחד על המשבצת. לאיים או לייתר.

מה אם המשחק הוא לא סכום אפס?

ויש מקום לכולם?

ד"ר גיי הנדריקס טבע את אזור גאונות

(מילה נרדפת לייעוד או לשליחות) בספרו the big leap

הוא גם פורש את הדשן שמאפשר לנו לצמוח למימוש הפוטנציאל שלנו:

בטיפוח תודעה טהורה. במידטציות. בנשימה.

בהקשבה להנאה, לרגעי חסד (בניגוד למחיאות כפיים או אישורים חיצוניים. אל דאגה ממילא הם מגיעים אלינו כשאנחנו גאונים).

עדי סקופ כרמון מחזיקה בכל מיני תארים ובאזור גאונות מנוסח. בפרק 2 היא התראיינה על צמצום שעות העבודה, ומאז כבר הספיקה להקים את אמץ רופא - מערך מבוזר ויעיל לסיוע לכוחות הרפואה עם פרוץ הקורונה.

בדרך היא הפכה לחברה שלי. החברה הגאונה שלי, והיא השלימה את המודל של הנדריקס באמצעות ארבעת היסודות: אש, אוויר, מים ואדמה.

וביחד נפגשנו לשיחה מאירת עיניים ומעוררת למחשבה חדשה.

ההתחקות אחר אזור הגאונות הוא מסע חיים

הוא לא נולד מתשובה על שאלה

גם לא מהאזנה לשעת פודקאסט

אבל הוא מתחיל משם. מנכונות להרחיב מחשבה. להטיל ספק. לשבש את המוכר והקבוע.

להסכים להאמין שהסימנים הם פשוטים.

כמו במשחק חם קר.

נעים לי? לא נעים לי?

נטול מאמץ? או קשה ומזיע?

אישית, זו אחת השיחות המהנות והמשמעותיות עבורי!

יצאתי ממנה מטפסת על אוורסט. אווירית ואדמתית. התובנה הזו דייקה לי המון ומלווה אותי מאז.

מתוך הבשורה על פי תומאס:

אם אתה מביא את מה שבתוכך, מה שאתה מביא יציל אותך. אם אתה לא מביא את מה שבתוכך, מה שאתה לא מביא יהרוס אותך.

ובקשה: אהבתם? קיבלתם ערך? תסייעו לי לממש את ההשקעה בפרקים ובהפקתם ותפיצו הלאה שגם אחרים ייתרמו? תודה על החיווים, על המשובים ועל מילים חמות שאתם טורחים לשלוח אלי ולחייך את ימיי.

זכיתי!🙏

פרק 3, יזמים בטוב עם דקלה גולדשטיין מלמוד "החברים של דקלה"

תמיד אנשים סקרנו אותי: מקורות המוטיבציה שלהם, הרצונות הכמוסים, הסודות, השקרים, הגאוות, האמונות. מאז שאני זוכרת את עצמי, הצלחתי להתחבר לאחרים באמצעות הכרות אחד על אחד מעמיקה, אישית ואינטימית.

בהתכנסויות חברתיות, הביישנות ניצחה, ולמדתי לפצות עליה במה שאחרים פירשו כהתנשאות ובעבורי זו הייתה בעיקר התבוננות מהצד, הפשרה איטית ובטוחה, המתנה פאסיבית ליוזמה נדיבה של האחר להכיר אותי.

בהקשר החברתי, הרגשתי לא פעם שיש פער עצום בין איך שאני תופשת את עצמי לבין האופן שאחרים.

נדמה לי שהשתפרתי בזירה הזו, אבל זה לא אזור הנוחות שלי- השלב הראשון של ההכרות, ההתנעה. בכל סדנה או קורס כשמגיע תורי להציג את עצמי, הלב שלי דופק, ואני מתכננת מה לומר. ואחר כך עסוקה בלבקר את הבחירה שלי – הייתי מתומצתת מדי? משעממת מדי? פלצנית? בומבסטית? שחצנית? יומרנית?

מכירים את האנשים האלה שזורחים בשלבים הראשונים? שמחייכים מיד? מחבקים מיד? לא מחכים להזמנה וניגשים? האנשים האלה שנראים בטוחים כל כך, אותנטיים למדי וטבעיים?

אז כזאת – אני לא. לעומת זאת, דקלה מלמוד גולדשטיין - היא שמש כזו בדיוק: חייכנית, מזמינה, סופר אותנטית ולא מתיימרת להרשים (והכי מרשימה!). היא מישהי שנדמה לי שכולם רוצים להיות חברים שלה.

היא מחוברת, היא מחברת, חברותית, חברה.

והיא יזמת חברתית שיסדה את "החברים של דקלה".

אפשר להבין מהו אזור הגאונות שלה, מתי היא באלמנט זון שלה.

שמתם לב שאנשים שממשים את הפוטנציאל שלהם, שעוקבים אחרי התשוקה שלהם ונובעים יצירתיות – ממציאים את ה- job title שלהם?

אז נפגשתי עם דקלה כדי לפרק את האיכות המחברת חברותית הזו. ולהנות מזמן של חום ואור.

מה אפשר ללמוד מה- connectors?

תהיו חברים ותתחברו לפרק הזה!

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 33 למה הם בוכים בלילה? על הדרמה הממלכדת של הגברים עם ד"ר אורן גור

הוא הגיע אלי לקליניקה, והניח את המשפט הזה מיד כשהתיישב: "אני לא מאמין בטיפולים".

אז מה אתה עושה פה? שאלתי, והוא ענה שהוא חשב שאעזור לו להבין איך לשכנע את אשתו לא להתגרש.

מהי הדרמה הממלכדת של גברים?

אתה גבר? אסור לך להודות בחוסר אונות או באי ידיעה

אתה גבר? תסתדר לבד, אל תבקש עזרה

אתה גבר? גבר אמיתי? אל תראה מצוקה. אל תזדקק.

לא צריך אף אחד! אני לבד! להיות גבר! להתגבר!

גברים נהנים מדומיננטיות מעמדית. רק שבמאה שחלפה, נשים הרעידו את האדמה, הזיזו יבשות, ואילצו גם גברים לזוז בעולם החדש. התנועה של גברים היא פאסיבית, תופעת לוואי, לא ממש מדוברת.

ציפיות חדשות נוספו לגבר החדש: להביע חברות בזוגיות, לשמש אבא נוכח ופעיל.

ארגז הכלים שלו, לעומת זאת, נותר מוגבל.

בתהליך ביוש שמתחיל בילדות, גברים לומדים להתנכר לפנימיות הרגשית שלהם.

מחירים נוקבים הם משלמים על ההגמוניה המפוקפקת הזו, הגברים.

יש יותר גברים עבריינים (18,000 לעומת 300 נשים), גברים מדוכאים יותר (פי ארבע!), ובסוף - הם גם חיים פחות.

בשיחה עם ד"ר אורן גור דיברנו על התכונות המצופות מגבר, והאם הן נטועות בטבע הדברים או בהסללה תרבותית.

מהי הדרמה הגדולה?

למה גברים בוכים בלילה?

מה תפקידה של קבוצה בטיפול בגברים?

כיצד אפשר לגדל את האבא שאתה רוצה להיות?

שיחה מרתקת, שמספקת נקודת מבט משמעותית וחדשה.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

כשקרן ואני נפגשנו לדבר על מנהיגות, השיחה נעה בין עולם העבודה לעולם ההתפתחות אישית.

נראה שהאחד לא יכול ללא האחר.

מנהיג הוא, אולי לפני הכל, מי שמנהיג את עצמו (ועל יהא הדבר קל בעיניכם).

האש שהוא מחובר אליה, האותנטיות, ההבנה שהוא חלק ממרקם אנושי, שיש greater good שהוא משרת - כל אלה מדבקים גם אחרים ללכת אחריו.

המחקר שעשתה ד"ר קרן צוק נגע בשאלה איך מנהיגים במאה ה- 21 משלבים בין חיבור למוטיבציית העובדים ובין השורה התחתונה.

שלושה איפיונים היא מזהה במנהיגים:

היכולת להיות בנוכחות

היכולת להחזיק מתחים

הפגנת שירותיות כלפי הלקוחות כמו כלפי העובדים

לינק לאתר של קרן צוק www.wisdomtolead.co