מעלה בטוב

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

המציאות הסטטיסטית עגומה. אחת מכל אחת נשים חוותה הטרדה בחייה.

השוויון והתנועה לשחרור נשים שרטטה מציאות חדשה. וב 2017, ובעקבות מעצרו של המפיק ההוליוודי הארי ויינסטיין, התפשטה תנועה חדשה וויראלית ברשתות החברתיות תחת MeToo# ובמטרה להנכיח את השכיחות הגבוהה של אלימות גברית.

התנועה הזו לא בוחלת באמצעים, היא מפרסמת שמית סיפורי מקרה.

והיא מייצרת מהפיכה. כזו שמערערת את הקודים הישנים.

מה זה גבר? מיהי אישה? מהם התפקידים שלנו? מה מותר? מה אסור?

"אישה אינה נולדת אישה - היא נעשית אישה" כתבה סימון דה בובואר בספרה החשוב "המין השני".

הגם שרוב הגברים, נורמטיביים לגמרי, ממש בסדר, יודעים להבחין בין רוצה ללא רוצה, בין מעוניינת ל"לא תודה", מי טו השאירה אותם מבוהלים מעט. ופאסיביים.

הזמנתי את תמיר אשמן לדבר בשיחה אישית ואינטימית על מקורות האלימות. על המושתקות הגברית וההתנהגות המתפרצת. על הצרכים הדומים שלנו גברים ונשים, בעין טובה, במבט חמל, במרחב בטוח.

תמיר אשמן, מנהל הפורום ללימודי גברים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ומומחה לטיפול בגברים.

הפרק הזה הוקלט מול קהל חי בטוקהאוס נמל תל אביב, וגרף אנחת רווחה מצד לא מעט גברים (מישהו מדבר בשבילם, מסביר אותם, רואה אותם), והרבה מאד חיוויים מופתעים מצד נשים שלראשונה שמעו את ה"צד הגברי".

והמסקנה הכי משמעותית? אין באמת צדדים. כולנו באותו צד.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

אליס בארץ הפלאות

לפני שנתיים וחצי, בביקור בניו יורק, הלכתי להצגה Then She Fell

זו לא בדיוק הצגה אלא יותר חוויה תיאטרלית. אחרת.

מבנה בן שלוש קומות בברוקלין. קהל שמנה חמישה עשר אנשים. מהרגע שהוכנסנו למבנה, קיבלו את פנינו אנשים זעופים משהו (כולם היו שחקנים). אנחנו - הפכנו חלק בתסריט, שמבוסס על סיפורו האישי של לואיס קרול (שם עט), מי שכתב את אליס בארץ הפלאות. הסיפור האישי שלו נשזר בדמויות מאליס בארץ הפלאות.

פיצלו אותנו בין חדרים שונים. בכל חדר התקיימה סצנה אחרת: משוחקת במחול דרמטי. מצאתי את עצמי לפעמים לבד בחדר מול שחקן יחיד.

היו פעמים שחיכיתי בחדר עמוס בפרטי תפאורה, מכתבים. הכל - חלק מהתסריט.

הצגה משוגעת בגדול. סיפור משוגע (יש סברה, לפיה, לואיס קרול, או בשמו האמיתי, צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון, היה מאוהב באליס, הבת של דיקן אוניברסטת אוקספורד, שבה שימש מרצה למתמטיקה. אליס. למענה כתב את הספר. היא הייתה בת שמונה, עת התאהב. כשמלאו לה שמונה עשרה הוא ביקש את ידה. וסורב).

חוויה מרגשת. משובשת. הרפתקנית.

כלום לא הומצא מאפס - תסריט, קהל, שחקנים, תפאורה. והכל אחר - הכמות של הקהל, ה"במה" שמחולקת לחדרים, הפיצול של הקהל לסצנות שונות, סיפור המסגרת והספר המוכר מעורבבים זה בזה.

י צ י ר ת י ו ת

פתרון בעיות בדרך אחרת. פירוק והרכבה מחדש. שיבוש.

ג'ורג' לאנד, פסיכולוג אמריקאי, ערך מחקר מאוד מעניין על פני 15 שנה. בשנת 1968 הוא ערך מבחני יצירתיות לילדים בני חמש, ומצא ש-95% מהם בעלי פוטנציאל להיות יצירתיים. הוא חזר על אותו מבחן אחרי חמש שנים, ומצא שאחוז הפוטנציאל בקרב אותם ילדים, כעת בני 10, ירד ל-30%. הוא שב וחזר על המבחן בשנת 1978, ומצא שרק 12% מהילדים בני 15 יצירתיים. עם סיום המחקר, כשהילדים היו כבר בני 20, רק 2% מתוכם נמצאו כבעלי פוטנציאל ליצירתיות. אז מה קרה בזמן הזה?

ואיך יצירתיות קשורה לאושר?

המחקר מבסס את הקשר בין יצירתיות ואושר - אנשים יצירתיים הם אנשים מרוצים ומאושרים יותר. הם מצליחים לאלתר ולמצוא פתרונות טובים יותר לבעיות, הם יוצרים ערך רב יותר בעבודה, הם הרבה יותר מקוריים, ובעיקר מרגישים משמעות ורלוונטיות.

אז איך עושים יצירתיות? איך מחזירים את היכולות מגיל חמש לקדמת הבמה?

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 47 משמעות החיים – מהי? ואיך מחלצים ומנסחים אותה?

החיים מכילים מתח בלתי נפסק: אנחנו נאחזים בחיים ויודעים שיום אחד נמות.

אנחנו מרכז הבריאה וגם עפר ואפר.

איך יוצקים לחיינו משמעות? מהי בכלל?

"מי שיש לו למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כל איך" טבע ניטשה.

חיפוש המשמעות הוא מסע חיים.

הפילוסוף הדני האקזיסטנציאליסט, סרן קירקגור, הניח כי לאדם יש חופש לבחור את דרך חייו. הוא מזהה שלוש דרכי חיים או מעגלי קיום:

משמעות מתוך קיום אסתטי – האני במרכז

משמעות מתוך קיום אתי – המחויבות המוסרית במרכז

משמעות מתוך קיום רוחני – האוניברסלי במרכז

הזמנתי לשיחה משמעותית על משמעות את ד"ר תמי יגורי, מרצה במכללה האקדמית לחברה ואמנות, מומחית בפילוסופיה אקזיסטנציאליסטית ובסוגיות משמעות בחיים, ומי שכתבה את הספר: "פתרון חידת המשמעות".

תמי פיתחה כלי לחילוץ משמעות חיים באמצעות ראיון.

במחציתו השנייה של הפרק היא מראיינת אותי, ועוזרת לי לחדד תובנה מהותית. השיחה הסתיימה, ותמי הרגישה שעוד לא דייקנו די. כשהמיקרופונים נכבו, הפיצוח היה מרעיש באמת: ציד פרדיגמות (זיהוי מגבלות או תבניות) זה בתכלס ה- fun play שלי. זה מה שאני עושה בקליניקה, בפודקאסט, בקורסים, עם הילדים שלי, בשיחות עם בן זוגי וחבריי. זו משמעות חיי.

הנושא הזה של משמעות מרתק. פילוסופים והוגים שונים הפכו בו לאורך שנותיה של האנושות. אנחנו נגענו רק בנקודות ובדגשים. ומי שמבקש להרחיב דעת, ימצא סקירה מקיפה ומרתקת בספר "פתרון חידת המשמעות".

לינקים לספר בגרסה מודפסת ודיגיטלית:

https://carmelph.co.il/book/pitron_chidat_hamashmaut/

https://www.e-vrit.co.il/Product/5201/%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%97%D7%99%D7%93%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

בסוף המאה הקודמת נולד רשמית ענף חדש של הפסיכולוגיה: פסיכולוגיה חיובית.

במקום לשאול מהו מקור הסבל, עבר הזרקור ל- מה מזרז הגשמה? שגשוג. מוטיבציה? אושר?

במקום לבחון את החולי, החלו לבחון את הבריאות (המנטאלית).

לבחון באופן מחקרי.

פסיכולוגיה לאנשים נורמטיביים שמבקשים לשפר את חווית חייהם, לשגשג.

כששאלות חדשות צפו, תשובות חדשות התגלו.

והן פורצות דרך, ומשנות עולם.

ד"ר דינה ניר היא יועצת ארגונית בכירה, ראש תואר MBA בקריה האקדמית אונו, חוקרת ומרצה בתחומים של פסיכולוגיה חיובית, משא-ומתן, וקבלת החלטות באונו ובבינתחומי.

וביחד, שוחחנו על תגליותיה של הפסיכולוגיה החיובית.

מה משפיע על אושרנו.

מהו אושר. מתי הוא נחווה כהנאה פאסיבית, ומתי הוא מבסס את תחושת הערך שלנו ונובע מאקטיביות.

למה אנחנו מתייחסים לביקורת כאל אמת צרופה? ולמחמאה – כאל חנופה ריקה?

איך אפשר לשנות את העיוות התפישתי הזה?

מה חשוב בחמלה עצמית?

ואיך לנהל מערכת יחסים עם עצמי, משל הייתי חברה טובה.

על ההשוואה החברתית כמשבשת אושר, והנטייה להשוות את "מאחורי הקלעים" שלנו עם "ההצגה" של זולתנו.

ומה בכל זאת מסמנת לנו ההשוואה החברתית (במופעה הרגשי – קנאה)?

רוצים להכיר את החוזקות שלכם?

כנסו ללינק ובחרו בשפה העברית בצד שמאל

https://www.viacharacter.org/survey/account/register?registerPageType=popup

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 45 איך השפה מעצבת מציאות? עם ד"ר אורלי פורמן

אחת האהבות הגדולות שירשתי מבית היא - לטייל בעולם.

כשנסעתי למקומות רחוקים, פגשתי אנשים אחרים.

צ׳ולות בפרו ובבוליביה.

אינדיאנים משבט המאיה ביוקטאן ובגוואטמלה.

בני שבט המסאי הנוודים בטנזניה.

פרצופים אחרים, שפות שונות, אמונות מובחנות.

בדעיבד הגעתי למסעותיי כמו האדם הלבן הטיפוסי: אדנותית, פטרונית, מתנשאת.

בהשקפת העולם הלינארית שהתחנכתי אליה יש טובים יותר ופחות. חכמים יותר ופחות. מוצלחים יותר או פחות.

האנשים החדשים נחוו תחת עיניי (הביקורתיות והמוגבלות) כ- פחות: נחשלים. פרימיטיביים. לא מפותחים.

לא ידעתי את מה שלא ידעתי.

הבטתי בהם דרך המשקפיים הכולאות שהרכבתי.

השפה האנכית לינארית התבטאה גם בחיי היומיום בלי מודע. היא הפרידה אותי מהאחרים שסביבי. יצרה תחושות של נחיתות או התנשאות.

היא הפכה אותי לבורה ונבערת. לכזו שלא יכולה לראות את השפע הגאוני של האינדיאנים מהרי האנדים בעשבי מרפא. את הגאונות של האבוריג׳ינים באוריינטציה מרחבית. את תפישת הזמן של בני שבט המאיה.

למען האמת, אני עודני בורה ונבערת ולא מכירה את דקויות הידע של עמים אחרים.

אבל אני יודעת שאני לא יודעת

זו התקדמות

איך כל זה קשור לשפה שלנו? בפרק הזה. על התודעה, על גבולותיה, ועל החופש שאולי בכל זאת יש לנו.

*אזהרה: השיחה הזו מעמיקה אינטלקטואלית ומבקשת קשב דרוך.

והתגמול? עוד הצצה לרזי התודעה, למגבלות ההכרה, ולבחירה שיש לנו (בתוך המגבלות).

עוד סימני שאלה מול ה״אמת״ שאנחנו ״יודעים״

מי אמר גלולה אדומה?

מטריקס זה פה

ובבקשה תחוו ותשתפו - לומדת מכם.

האזנה נעימה

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 44 שפת הגוף שלנו עם ורד פלדמן

ההבנה שהמחשבות שלנו, נחרתות בדפוסינו הגופניים- דפוסי נשימה, מתאר הגוף, שפת הגוף- הייתה עבורי גילוי מרעיש.

אלה לא רק המילים שלי שאני מתקשרת החוצה. בעיקר לא הן. רוב המסרים התקשורתיים שלנו הם בלתי מילוליים.

אז כשאני יושבת שחוחה, שלובת ידיים ובסיכול רגליים- רואים לי.

רואים לי את הקטנה שאני חשה, רואים לי את האסופה.

הגוף בשירות מה שאינו פיסי. הרוח שלנו מתבטאת בפיסיות שלנו:

גוון קול ילדי וטון מתפנק יכולים ללמד עלינו

כתפיים שחוחות יכולות ללמד עלינו

עמידה פשוקת רגליים או מצומצמת

לחיצת היד שלנו

החיבוק

המבט

אלפי מחוות שאנחנו עושים. הבעות. מיני הבעות.

כשמשנים מחשבות או דפוסים, כשמרחיבים התניות - הגוף משתנה איתנו.

מה שמרתק הוא שגם ההפך נכון. הגוף והמיינד עובדים בסנכרון .

אז גם כשאנחנו ״מזייפים״ מנח גופני אחר באופן מודע- משהו קורה.

שפת הגוף. היא אוניברסלית וכולנו דוברים שלה.

היא אותנטית ומהימנה, והיא מייצגת אותנו באופן בלתי מודע.

מה שפת הגוף שלנו מספרת לנו? וכיצד אנחנו יכולים ללמוד להכיר אותנו יותר באמצעותה, ואולי גם להשתנות בעזרתה?

ורד פלדמן היא שחקנית, שמתמחה בשפת גוף (איך היא הגיעה לזה? תאזינו לפרק, יש לורד סיפור אישי מפתיע ממש) .

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

כששואלים מנהלים ובעלי עסקים אם העובדים שלהם מאושרים, הם בטוחים שכן.

רק שייתכן שמנהלים ובעלי עסקים מחילים על עובדיהם את תחושתם שלהם. לפי סקר שערכה חברת onepoll בשיתוף חברת מיינדספייס 73 אחוז מהעצמאיים מאושרים בעבודתם לעומת 25 אחוז בלבד מקרב השכירים.

עובדים מאושרים עושים את בעל המניות מעושר.

ועדיין אושר בעבודה (כמו אושר בכלל) הוא נושא חמקמק.

כי אושר הוא תחושה סובייקטיבית.

אז על מי נחה האחריות? על העובד? על הארגון?

ומה משפיע על אושרנו בעבודה?

רמז: לא מדובר בארועי רווחה או בתנאי שכר.

אנחנו זקוקים לאתגר, להתפתחות, לתחושת משמעות ולאוטונומיה.

תשאלו את עצמכם: האם הייתם ממשיכים בעבודתכם אם היה לכם ביטחון כלכלי מובטח ללא עבודה?

מה הייתם עושים אם כסף לא היה פקטור?

באיזה אופן אתם רואים את עבודתכם- מקור פרנסה? אולי קריירה? או שמא ביטוי לייעוד שלכם?

נפגשתי עם אורן אפל מייסד חברת פלוס לקידום אושר ארגוני, כדי לשפוך אור על המושג ולקבל כלים מעשיים לעשות ארגון שמח.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

"החדשות הטובות הן, שאם נדבר על המוות - זה לא אומר שנזמן אותו. החדשות הרעות הן שגם אם לא נדבר- הוא בסוף יגיע", כך לין חלמיש, תנטולוגית.

מנבא המוות הברור ביותר הוא - הלידה.

אלה חוקי הפורמט. אנחנו נולדים מתישהו ואנחנו נמות מתישהו. באמצע, נחיה וגם נפרד מאחרים סביבנו.

וזה מפחיד למות. ומפחיד לאבד. וקשה להפרד.

זה גם טבעי לפחד.

אם לא היינו פוחדים- לא היינו שורדים.

לדבר על המוות - זו דרך בטוחה להקל, לפורר את הבדידות, לפרק מעט מהפחד.

אז נפגשתי עם לין חלמיש לדבר על נושא טעון, שהוא חלק אינהרנטי מהחיים- המוות. השכול. האבל.

איך מדברים עם קרובים בדרכם למותם?

כמה זמן לוקח האבל?

כמה זמן לוקח לנו לעכל את מות קרובנו?

איך נפרדים?

איך מתווכים לילדים?

מאחורי המפעל הפסיכולוגי יש רעיון אחד, כותבת לין חלמיש בספרה "הערבה הבוכייה":

עצם הדיבור על רגשות מפחית מעוצמתם. וזה תקף גם לגבי דיבור על מוות.

אז דיברנו. על המוות.

ואתם מוזמנים להקשיב!

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

פרק 41 - איך לגדל אנשים מאושרים? המודל הדני עם שני שביט

אי אפשר לחיות כל הזמן מחוץ לקופסא,

נטולי משקפיים מפלטרות,

נעדרי פרדיגמות, שמסייעות לקטלג ולהבין את המציאות.

כולנו מחזיקים בתפישות עולם ובמחשבה על how should life be.

רק ששינוי מתרחש כשאנחנו מוכנים לנטוש תפישה ישנה ולבסס חדשה תחתיה!

אנחנו מאמינים ש"ככה זה":

חייבים לעבוד מהמשרד כי אחרת יווצר כאוס. ככה זה

חייבים לעבוד הרבה שעות בכדי להצליח. ככה זה

גברים חייבים להיות בראש הפירמידה. ככה זה

חוסך שבטו שונא בנו. ככה זה

תחרות היא מנוע צמיחה. ככה זה

ככה זה היום וככה זה היה תמיד

האמנם?

מתברר שרוב הדברים שאנחנו מניחים שהם פשוט ככה

לא אחוזים בטבע הדברים או בבוחן מציאות

לא חייבים לעבוד מהמשרד כדי להראות פרודוקציה ויעילות

לא חייבים לעבוד 12 שעות ביממה כדי לעמוד ביעדים או לבסס כלכלה עשירה

לא חייבים להעניש

לא חייבים להתחרות

אפשר אחרת

ואיך משכנעים שיש מקום לתפישה חדשה?

באמצעות דוגמא מפריכה

אז דנמרק

מתברר שלא כל כך רקוב בממלכה הצפונית

אמנם קררר שם, ותשלומי המיסים הם הכי גבוהים בעולם (70%),

אבל יש המון מה ללמוד מהדנים.

המודל הדני הוא יישום מרתק של חברה שמספקת תנאים לאושר, להגשמה, לסולידריות ולאחריות.

מה יש בדרכי החינוך הדניים שיוצרים עם מאושר, ילדים שמחים, קפיטליזם שפוי וכלכלה מבוססת?

לא נהפוך לדנמרק, לא בדור ולא בשניים. הסיפור שלנו אחר. וזה בסדר.

אבל אולי אפשר ללמוד מחקר דנמרק ולקחת טיפ, מחשבה, רעיון. להנכיח ממלכת דנמרק אצלנו בבית? להתחיל לכרות שלום, לפחות בבית שלנו- ביננו ובין עצמנו?

לפעמים, זה מספיק. משהו אחד קטן שמשנה חיים.

לתוכנית "איך לפעול באיזור הגאונות שלך" https://danaregev.ussl.co.il/danaregev/#form

משברים מפגישים אותנו עם נמוך, כואב, לפעמים מעליב, לפעמים שומט ביטחון או אונים.

משברים הם חלק אינטגרלי מהחיים, והם רגעים לא פשוטים.

לפעמים המשברים שלנו עוקבים שינוי שהתרחש ושאנחנו צריכים להתאקלם אליו: גיל ההתבגרות, משבר אמצע החיים, משבר ילד ראשון, גירושי הורים.

לפעמים גורם חיצוני שובר בתוכנו משהו – פיטורין, מחלה של קרוב, אובדן, תאונה.

לפעמים המשבר מסמן, שמה שעבד לנו בעבר כבר לא רלבנטי. תקיעות בעבודה. שחיקה. משבר זוגיות.

הפירוש למילה משבר בתנ"ך הוא מקום מושבה של היולדת בעת הלידה.

אנחנו נוטים להתייחס למשברים כאל משהו שלילי, מפריע ברצף החיים, מיותר, אבל אולי למשברים יש פונקציה? אולי הם נועדו להזיז אותנו, להיטיב איתנו, לאפשר לידה של משהו חדש?

הקטע הוא, שבדעיבד ובפרספקטיבה - משברים גם מצמיחים.

ולאחריהם, אנחנו מעריכים יותר את החיים, משנים סדר עדיפות ומוקירים את מה שהיה עד לא מזמן מובן מאליו.

היחסים שלנו עם אחרים משתפרים, מתרככים.

אנחנו מרגישים חסינים להתמודדות עם אתגרים.

אנחנו נחשפים להזדמנויות חדשות.

ואנחנו מתפתחים רוחנית, יוצקים משמעות למשבר, מייחסים לו סיבה גבוהה, שיעור שהיה עלינו לעבור.

מה מאפשר לנו לצמוח?

מה מקל על ההתמודדות עם משבר?

ד"ר קרן אור חן, פסיכולוגית ומרצה, שכבר הכרת בפרק על שינה וטיפוסי שינה, הביאה איתה שוב את הרוח המיוחדת והאנרגיה הבלתי מתכלה והמדבקת.