עד גיל שנתיים בערך לבנים ולבנות יש רשות דומה: מותר להם לבכות כשהם עצובים או נעלבים, מותר להם לפחד כשהם הולכים לאיבוד. מותר להם להיות חסרי אונים ולבקש עזרה. אחרי גיל שלוש קורה משהו. בנים צעירים,"פרחי גבריות", לומדים שיש טווח שלם של רגשות שלא כדאי שיראו בציבור, הם לומדים לבלוע את הגולה בגרון.  הם מבינים שהם נולדו למגדר שקוראים לו "המין החזק" ושמצופה מהם להתנהג בהתאם לכללי החוזק. אבל זה לא באמת עובד. להדחקה - יש מחירים כבדים. בפתחה של 2020 הזמנתי את תמיר אשמן, מנהל הפורום ללמודי גברים באוניברסיטת ת"א, מרצה מטפל ומנחה קבוצות - לשיחה על דיוקן הגבר העכשווי. מה מטריד אותו? למה הוא זקוק? מהו דיכאון גברי סמוי? נגענו גם בשאלה איך לגדל את הבנים שלנו? מה תפקידם של האבות והאמהות של היום? מה יעזור לילדים שלנו לצמוח לאנשים חזקים באמת - כאלה שלא מפחדים להביע נזקקות, להכיר בטווח הרגשות המלא שלהם, ובכמיהה האנושית של כולנו, נשים וגברים כאחד, להיות בתוך קשר