מיינדפולנס ומדיטציות מהדרך הבודהיסטית - טלי בן יצחק

תרגול תובנה שמתאים למתרגלות.ים עם נסיון:

נתחיל בהתבססות בגוף ובחושים - במה שכאן, חי עכשיו.

נתבונן בשלושת המאפיינים שהבודהה הצביע עליהם, נובעים זה מזה: 

אניצ'ה - הטבע המשתנה, ארעי ונע של הדברים. 

דוקהה - בהקשר הזה, אין דבר שמכיל סיפוק יציב וקבוע.

אנאטה - הטבע נעדר העצמיות, ממשות נפרדת.

נתבונן מתוך פליאה.

"הגוף דומה לגוש קצף; התחושה – לבועה; התפיסה היא כחזיון תעתועים; דפוסים מנטליים דומים לעץ בננה וההכרה דומה לאשליית קסמים – כך לימד בן שבט השמש. בכל אופן שבו יהרהר אדם, אם יבחן זאת לעומק וממבט קרוב יגלה כי הם ריקים וחלולים."

(מתוך הסמיותה ניקאיה, בתרגום קרן ארבל)

לסיום, שאלה קטנה ללב - אם זה הטבע של הדברים, מה באמת חשוב?

תרגול קצר לרגעים של הצפה, ניתוק, התרוצצות של מחשבות -

בעמידה, נרגיש את כפות הרגליים שלנו, את הגב.

נגיע לנוכחות דרך החושים ונסיים בנשימה טובה.

התחלנו מכמה דקות של איסוף תשומת הלב שלנו אל נוכחות פתוחה, עם רצון טוב.

משם פנינו לחקירה סקרנית, קלילה של החוויה הזאת של - עצמי, שלי, חלק ממני, שייך אליי..

התחלנו מתחושות הגוף - האם זה מרגיש ככה?

אח"כ נפתחנו לשדה חוויה רחב יותר - צלילים ותחושות, מחשבות שחולפות.

מה פה מרגיש משוייך אליי, ומה לא? מה ההבדל? איפה ממוקמת התחושה הזאת של עצמי?

*כנראה שהתרגול הזה יותר מתאים למתרגלות.ים עם נסיון ובסיס טוב. אבל אפשר לנסות :)

התחלנו מלהרגיש את הגוף באכפתיות - מה שלומו, מה שלומנו אחרי הלילה, הבוקר, בכלל?

הזמנה להיענות במגע, בהתאמת המנח ובעיקר בתזכורת אוהבת שהכל טבעי ושייך.

תרגלנו עם התחושה של החיבור והשייכות של הגוף לעולם - למסתורין הגדול, הפשוט, הטבעי והמופלא של החיים.

דרך החיבור אל האדמה, האוויר והנשימה, האור והעור, הזרימות והמים.

זה תרגול שהוקלט בימי המלחמה עם איראן, ויכול להתאים קודם כל בשביל להתקרקע ולשוב אל הגוף, אך בעומק שלו הוא גם תרגול "אנאטה": מצביע לעבר היעדר העצמיות הנפרדת, הקבועה והמוצקה - אל טבע של קיום הרבה יותר שלוב, מסתורי ומופלא.

הלוואי וכל החיים על האדמה הזאת יקודשו.

התרגול הזה הוא בשכיבה על הגב:

גם התודעה עוברת יחד עם הגוף למצב צבירה אחר - אופקי, מתרווח.

מתוכו נפתח לקשר עם האדמה והאוויר, העולם, החיים.

נפתח למסתורין של גוף חי, בלתי נפרד מהעולם.

התרגול בהשראת deep rest meditation של ג'איה אשמור

חקירת הנשימה ככלי שעוזר לנו להפתח ולאפשר למה שיש בחוויה שלנו עכשיו להיות. להפחית התנגדות ומאבק עם החוויה.

הזכרתי כמה פעמים את ה"אורחים" - מדובר בחמשת האורחים / מכשולים: סלידה והשתוקקות, עייפות ודאגה, וספק מעכב.

בתרגול הזה, את החצי הראשון נקדיש להתבססות בתמיכה מוחשית שהגוף יכול לחוות ולחזור אליה, ולמשאב - משהו שמזכיר לנו את הכוחות ואת היופי שלנו ושל העולם.

בחצי השני נזמין את מה שכואב ומבקש תשומת לב וחמלה אל תוך המיכל שלנו, שאולי מורגש הרבה יותר עכשיו.

מקווה שיתמוך כשקשה להחזיק את הכאב באופן מיטיב, כשמטלטל ומציף.

,אפשר להשתמש בהנחיות בשביל הרפיה עמוקה, בשכיבה

ואפשר כתרגול מיינדפולנס עירני וחקרן, בו תשומת הלב נוכחת באופן לא שיפוטי בגוף - ואז מנח של ישיבה, עמידה או הליכה מדיטטיבית יכולים לתמוך.

?מה אם אפשר להתרווח, להשען אחורה אל הגוף, מטה אל האדמה

לעבוד פחות קשה, לנוח, לשמוט... לכמה רגעים, פחות לרדוף, לתת לחיים להגיע אליי.

אפשר לתרגל בכל מנח גוף שמרגיש מתאים.

נתחיל מלהזמין קשב לא שיפוטי למה שנוכח עכשיו, בעיקר דרך הגוף.

אחר כך נבדוק מה עוד יש? מגע עם הקרקע, עם האוויר, עם פעימת הנשימה.

לבסוף נתחבר גם ללב דרך מה שיקר לנו, אל האהבה והכוונה.